מי מפלה את הגברים?

אל תשאל שאלות תם- רק כשנגיע לשוויון זכויות אמיתי בין גברים לנשים, נוכל לדבר על השוואת גיל הפרישה. פוסט תגובה לנחמיה שטרסלר

נעמת

31/03/2011


נתחיל בצפירת הרגעה: בניגוד לתחזיתו העגומה של נחמיה שטרסלר, אין בכוונתנו לכנותו חזיר שוביניסטי. למרות התנגדותו לקמפיין שהובלנו לעצירת העלאת גיל הפרישה לנשים ל-64.

שטרסלר, בטור שפורסם השבוע בעיתון "הארץ", מצדד בהעלאת גיל הפרישה לנשים ל-64. טיעונו המרכזי הוא תוחלת החיים של הנשים, הגבוהה בממוצע בארבע שנים משל הגברים. לפי היגיון זה, נשים חיות יותר- ולכן צריכות לעבוד יותר, על מנת לממן את תשלומי הפנסיה הגבוהים וכדי שנוכל לשמור על המאזן האקטוארי. מבחינתו, זוהי אפליה לטובה של הנשים, ולכן – אפליית הציבור הגברי בישראל.

שטרסלר מתעלם מהבעיה המרכזית. נשים רבות אינן זוכות כלל לעבוד עד הגיען לגיל הפרישה. מעסיקים רבים בוחרים לפטר נשים מבוגרות, ומותירים אותן ללא פרנסה או סיכוי למציאת עבודה. אותן נשים חוות אפליה כפולה, מפאת גילן ומינן. הרחקת קצבת הזקנה והזכאות לפנסיה מתעלמת מהמצוקה החברתית-כלכלית שנוצרה, ומתעלמת מהצורך להובלת שינוי מהותי בשוק העבודה, כזה שיצמצם את הפערים ויעודד מעסיקים לגייס עובדים מבוגרים.

שואל שאלת תם

ומי דואג לגברים, שואל שטרסלר בדאגה. במבט ראשון קשה שלא להסכים עימו. מי באמת דואג לגברים, שחלקם עובדים במקצועות שוחקים, וגם הם, בדיוק כמו הנשים, חווים אפליה חוזרת על בסיס גילם המבוגר? כדי לענות על שאלה זו צריך לקחת כמה צעדים ועשרות שנים אחורה, ולהיזכר ברקע החברתי לצמיחתם של ארגוני הנשים, נעמת הוא אחד מהם; ארגוני הנשים צמחו כדי לתקן עיוות מבני בחברה המעדיפה באופן בולט וברור גברים. התנועה הפמיניסטית לא נוצרה בחברה אוטופית בה קיים שוויון בין גברים ונשים, ולכן אין מדובר במאבק לזכויות יתר, אלא במאבק לזכויות בסיסיות. כיום, תודות למאבק הזה, נשים זכאיות לבחור ולהיבחר, אלימות נגד נשים נחשבת כפשע (גם אלימות בין בני זוג, תיקון שנעשה בישראל רק במהלך שנות ה-80), ובמרבית החברה הישראלית אין עוררין על זכותן של נשים לרכוש השכלה ולקחת חלק במעגל העבודה.

עם זאת, השוויון עודנו רחוק. אנחנו עדיין פועלות במציאות המעדיפה גברים, לפעמים בצורה סמויה, תוך שימוש בשיקולים כלכליים ואקטואריים, תוך הדגשת הכדאיות, ולעתים בצורה גלויה. המחוקק מכיר באופן חלקי בלבד בעיוות זה, ולכן קבע שורת חוקים והקלות שנועדו לשנות מציאות זו. שטרסלר, בטורו, מתעלם ממציאות זו, ומעלהשאלת תם על ציבור גברים מוזנח, שאינו זוכה לייצוג או תמיכה. התשובה פשוטה – מצבם של הגברים בשוק העבודה טוב משל הנשים. הם מחזיקים בעמדות מפתח בממשלה ובמשק; הם קובעים, על פי רוב, את חוקי המשחק הכלכליים-חברתיים; הם מונעים, בעקיפין או במישרין, קידומן של נשים שנאלצות לפעול בכפוף לשיקולים שונים (הטיפול בילדים, ככלות הכל, עדיין נתפש כ"בעיה" נשית).

כששוק העבודה יהיה שוויוני, דרישתו של שטרסלר תהיה מוצדקת. עד אז, מוטב לא להתהדר בקריאה לשוויון כשמדובר בחובותיהן של הנשים בלבד, תוך התעלמות מזכויותיהן.

לבלוג של נעמת