לחיות את החיים במלואם - הבלוג של עדי נבו - על רילוקיישן, שינוי חיים והעצמה!

סיפור על חברות, בריאות ושקט...החיים ברילו

מה בסך הכל רציתי? חצי שעה של שקט לאכול ולעשות עוד דברים לא נחוצים על המסך שלי? אמרתי לעצמי כך שבוע שעבר כשמישהי פשוט התיישבה בשולחן שלי. ואמרתי, אה, כאילו, דא, אני יושבת פה, ובכל זאת, היא המשיכה לשבת. ושאלה אם זה בסדר, במין חיוך עדין, ואני אמרתי, מממממ, בטח (sure!), מכירות את השור הזה […]

עדי נבו - על רילוקיישן, שינוי חיים והעצמה!

20/01/2020


מה בסך הכל רציתי?
חצי שעה של שקט לאכול ולעשות עוד דברים לא נחוצים על המסך שלי?
אמרתי לעצמי כך שבוע שעבר כשמישהי פשוט התיישבה בשולחן שלי. ואמרתי, אה, כאילו, דא, אני יושבת פה, ובכל זאת, היא המשיכה לשבת. ושאלה אם זה בסדר, במין חיוך עדין, ואני אמרתי, מממממ, בטח (sure!), מכירות את השור הזה באנגלית? הכי לא אמין.
היום בדיעבד כמה אני שמחה שהיא היתה אמיצה הרבה יותר ממני. תגידו, על מי בדיוק אני עובדת, שרק רציתי חצי שעה של שקט?! הרי רוב היום הוא כך, כשאת ברילוקיישן... גם אם את ממש עסוקה.
ואת הרי משוועת לחברה בחלק מהימים, ובאחרים את מודה על הזמן השקט שיש לך.
אז הלכתי להזמין את האוכל שלי בזמן שהיא פשוט יושבת שם בשולחן ובוהה בחלל האוויר, עדיין עם החיוך העדין הזה שלה.
חזרתי לשולחן ותהיתי אם נשב ונבהה יחד, ולכן החלטתי לשנות פרספקטיבה ולהתעניין בה. פשוט דיברתי אל עצמי ואמרתי, עדי, הרי את אוהבת אנשים, וזו גם התשוקה והעבודה שלך, אז יאללה.
התחלתי לדבר איתה, וכצפוי, התגלגלה שיחה יפהפיה. שתי נשים ברילוקיישן. אחת סביב גילאי ה50 השניה עשור תחתיה.
שתיהן גרות בקצוות השונים של העיר אך חוות דברים דומים. געגועים הביתה. בדידות. והרצון לחיות את החיים הכי טובים שאפשר, עבורינו ועבור ילדינו. שנסתכל אחורה באושר חיוך וסיפוק, והכי חשוב, שנחיה כך בהווה.
וכמובן שבמהלך השיחה, התגלה ששתינו חולקות גם מחלה אוטו אימונית. בימינו זה לא נדיר. והשיחה סבבה גם סביב תזונה, ספורט ואיך מגיעים לגרסא הכי טובה של עצמנו שיכולה להיות.
תוך כדי השיתוף היא מספרת שכבר 12 שנים היא נאבקת במחלה ועד היום לא הגיעה למצב של שקט נפשי ופיזי, ואני מבינה שוב כמה מזל יש לי וכמה אני בקצה הנמוך של הספקטרום הדפוק הזה של מחלות כרוניות. כי תוך שנה הגעתי למצב של שקט מוחלט, נפשי ופיזי.
אם תשאלו אותי כיצד, כפי ששאלה החברה החדשה שלי, שכפתה את עצמה עליי כשלכאורה רציתי שקט, אספר לכם בשמחה ובגאווה.
ההחלמה והבריאות שלי מורכבת מכמה גורמים, לפי סדר חשיבות:

תרופות

להודות על האמת אני עדיין לוקחת תרופה שאמורה להיות לכל החיים אבל רבים שלוקחים אותה עדיין נאבקים להרגיש טוב. ואני די בטוחה שאוכל להפסיק גם אותה בעתיד.
בטוחה שיש לה חלק בהצלחה שלי.

7c266103-1538-448b-a3c7-ab7277725c82

יוגה

התחלתי לפני שנה כשבקושי הצלחתי להרים יד ולגלגל כתף לאחור, שלא נדבר על הכלב, המביט לאחור, המביט לאופק, הקוברה הצרצר הזיקית היונה וחבריהם.
היום אני עושה את כל אלו ועוד.
אבל משהו ביוגה הוא הרבה מעבר לכך. יש שם שקט. יש שם איזון. יש שם שלמות. וזה מה שהיוגה נותנת לי, גם כשאני לא עוסקת בה כמה ימים טובים. היא שוכנת בתוכי. אני אומרת כבר חודשים ארוכים שהיוגה מצילה את חיי. לא יודעת מה קדם למה, האם יצרתי את המציאות הזו בזכות ההצהרה האמיצה שלי או להיפך.
לא משנה לי.

תזונה

עברתי לפני כשנה לתזונה מאוד דלה בסוכר ופחמימות ועשירה במזונות בריאות מהחי והצומח. אני אוכלת מאוד, מאוד, בריא. אבל לא במאה אחוז. אני יודעת גם להתפנק ולהנות מאוכל מושחת, לצערי או לשמחתי.
וכן אני חיה בתזונה אנטי דלקתית. חפשי לך בגוגל מה זה אומר אם בא לך. אבל בגדול, אין חלב (את הקפוצ׳ינו שהיה החיים שלי החלפתי בחלב שקדים/סויה/קוקוס), אין עגבניות וזה וויתור עצום על רטבים וסלטים מטריפים. אין בשר אדום, שוב וויתור על סטייקים קציצות וכד׳.
שכחו מלחם רגיל, פיצות פסטות וכד. אבל ממילא לרוב עדיף לשכוח מהם, והיום המצב שאליו הגעתי, שהדלקת שלי לגמרי רדומה, אני יכולה פה ושם גם לחטוא (מי אמר את זה? רק אני לעצמי, ואני יודעת שזה בסדר).
מי שתרצה לדעת עוד על התזונה שלי כולל מתכונים או תפריטים וכד בשמחה.

IMG-3628
שינה

חשוב לציין אותה, כי חלקנו לא מתייחסים אליה מספיק יפה. וכשהיא לא מקבלת את היחס הראוי, מיד את רואה ומרגישה. כך שלמי שיש גם מצב כרוני בגוף, כלומר הגוף במצב תמידי של מאבק לחיות ולשמוח, על אחת כמה וכמה שיש חשיבות לשינה. אז יש לי תירוץ מעולה לדרוש את שנת היופי שלי, ואם אפשר רבע שעה "POWER NAP" במהלך היום, בכלל, אני מרוויחה וכל מי שסביבי.

שמנים ארומתרפיים

עולם שגיליתי בחודשים האחרונים והתמכרתי אליו ממש. שמנים אתריים באיכות מאוד גבוהה, הפכו לחלק אינטגרלי בחיי. יש לי תערובות שונות, אחת לפוקוס, אחרת לרילקס, ועוד לחיזוק מערכת החיסון וגם לעור הפנים. אולי זה עבודה בעיניים, אבל זה גורם לי להרגיש מדהים, אז אני מכורה.

הנפש

נכון שכתבתי שמדובר פה בסדר עדיפות יורד אבל זה כנראה הגג של כל שאר הסיבות שמניתי לעיל.

אז בשביל הנפש בשנה האחרונה עזבתי מקום עבודה שלא היה טוב לי. מצאתי מקצוע משנה חיים שנוגע באנשים מדי יום. שיניתי באופן מהותי את סגנון וצורת החיים שלי, אני בסביבת הילדים אני אחראית לשעות עבודה שלי ואני מנהלת לוז מאוזן ומתגמל בין הבית לעצמי.
מזמינה אותך להסתכל במראה ולוודא שאת מרוצה ממה שאת רואה. ואז להסתכל סביבך ולוודא שאת מוקפת במי שאת צריכה ומה שאת צריכה.
2020- זו השנה שלי. ושלך?