shaktimhi - הבלוג של שאקטי מאי

רוחניות והרס עצמי

מספר לא קטן של מאסטרים רוחניים סיימו את חייהם כאלכוהוליסטים, מכורים לסמים שונים או פשוט מרירים. אלאן ווטס, נחשב לזן מאסטר, מת בגיל 58 מאלכוהוליזם, ממנו סבל רוב ימיו. ג'ידו קרישנמורטי סיים את חייו מריר וכועס, אחרי שניהל רומן שערורייתי במשך 28 שנה עם אישתו של אחד מתלמידיו הנאמנים. אושו, מאסטר הודי שהיה גאון ואולי […]

שאקטי מאי

07/10/2014


מספר לא קטן של מאסטרים רוחניים סיימו את חייהם כאלכוהוליסטים, מכורים לסמים שונים או פשוט מרירים.

אלאן ווטס, נחשב לזן מאסטר, מת בגיל 58 מאלכוהוליזם, ממנו סבל רוב ימיו.

ג'ידו קרישנמורטי סיים את חייו מריר וכועס, אחרי שניהל רומן שערורייתי במשך 28 שנה עם אישתו של אחד מתלמידיו הנאמנים.

אושו, מאסטר הודי שהיה גאון ואולי אפילו נגע בהארה בצעירותו, היה מכור לסמים שונים כולל חמצן דו חנקני מהול בחמצן טהור, ומת בשנות החמישים לחייו מקריסת מערכות.

צ'וגיאם טרונגפה רינפוצ'ה, מאסטר בודהיסטי, מת בגיל 48 מאלכוהוליזים, ממנו סבל קשות רוב ימיו.

וישנו דוואנאדא, מאסטר ביוגה, שהביא את היוגה מהודו למערב, איבד את תודעתו הגבוהה בשנותיו האחרונות והתנהל בעיקר דרך נהנתנות חומרית (יאכטות, מטוסים פרטיים והרבה נשים יפות), ומת בגיל 66 כשהוא בכיסא גלגלים אחרי שבץ מוחי, במצב תודעתי מבולבל והוזה (הדברים נאמרים לאחר היכרות והתבוננות קרובה במאסטר בהיותי כחלק מצוות שטיפל בו באשראם בבהמאס בימיו האחרונים).

shakti-saloona-whiskey

לא פעם פונים אלי תלמידים עם השאלה ״איך יתכן שמורה דגול ורוחני ימיט על עצמו הרס עצמי״?

השאלה שנשאלת היא מה הסיבה שאנשים שנוגעים בעומק הרוחניות ואף מצליחים להעביר את החכמה למיליוני אנשים, נופלים להרס עצמי שכזה?

התשובה נמצאת בצ׳אקרה השניה.

כל המאסטרים המדוברים היו אנשים סופר אינטליגנטים על גבול הגאונות. הם ידעו את התורות אותן הם לימדו לעומק. לרובם היה מוח עם זיכרון אדיר, שיכל לאצור כמויות ענקיות של אינפורמציה, אותה הם חלקו עם מיליוני תלמידים בחברה מערבית, שסוגדת למידע.

לכל המורים שלעיל היתה כריזמה אדירה, שהיפנטה ומגנטה את תלמידיהם הרעבים לידע והדרכה רוחנית.

אבל דבר אחד חשוב היה חסר בהוראה שלהם, הם לא לימדו ״מחוויה ישירה״, אותה חוויה ישירה של המציאות כפי שהיא בכל רגע נתון. הם לימדו מהבנת וידיעת החוכמה אבל לא מהגשמתה.

אינפורמציה וידע מפתחים את המוח והמיינד, ומאוד מפתחים את האינטלקט, אך הם לא תמיד מספיקים כדי להרחיב את התודעה. במערב, מי שמכיל הרבה אינפורמציה נחשב כאדם חכם. במזרח חוכמה נמדדת, אם בכלל, באנרגיה ובעשייה שבין המילים.

אחד המקומות הקשים והכואבים ברוחניות זה כשאנו יודעים הרבה ומבינים רבות, אך אין לנו את היכולת או הכוח ליישם בחיינו את מה שאנו יודעים ומבינים.

הרבה פעמים זה הצד הטראגי של מורים רוחניים. כשמורה רוחני הופך לערוץ של ידע וחוכמה לתלמידיו, כל פעם שהוא מלמד, הדברים מחלחלים גם לתודעה שלו. בדיוק כמו מוסיקאי שמנגן לאחרים והוויברציות של הצלילים קודם כל עוברות דרך הגוף והתודעה שלו עצמו.

אך ככל שגדל הפער בין ההבנה והידע של המאסטר הרוחני לבין מעשיו, פועלו וחייו בכלל, כך גם גדלים היסורים והפיצול הפנימי שאיתם הוא מתמודד.

זה דבר אחד לדבר על העלאת האנרגיה לצ׳אקרות הגבוהות, ודבר שני למצוא את עצמך אובססיבי במחשבות מיניות על התלמידות היפות והצעירות שבקהילה שלך.

זה דבר אחד לדבר על לא להיות רכושני ודבר אחר לגמרי לראות את עצמך נשלט על ידי נהנתנות חומרית והתמכרות לפרסום ולהערצה, שהרבה פעמים מגיעים אליך כמורה רוחני.

זה דבר אחד להבין שאין עליון ואין תחתון, ושתפקידו של מורה זה לשרת את תלמידיו, ואז להתבונן בעצמך נוהג כאדם עליון ונישא שמתעתע בתלמידיו באשליה שגורו הוא אדם במעמד גבוה יותר מתלמידיו.

הסיבה לטרגדיה הרוחנית מתחילה אצל הרבה מאסטרים בצ׳אקרה השניה.

הצאקרה השניה שייכת לשלוש הצ׳אקרות הראשונות, התחתונות, שכולן נוגעות בהישרדות שלנו בעולם הפיזי דרך הגוף הפיזי.

הצ׳אקרה השניה מתבטאת בקיומנו דרך מין, תשוקות ומאוויים.

שני ההיבטים שלעיל מופיעים באופן בולט ולרוב באופן בלתי נשלט, בחייהם של מאסטרים שנפלו בדרך זו או אחרת להרס עצמי.

בכתובים של היוגה נאמר שקשה ביותר להעלות את התודעה מעבר לצ׳אקרה השניה, בגלל שהתשוקות שלנו ויצר המין כה עזים, עד שהם לחלוטין שולטים בנו ומקפיאים אותנו בתודעה הארצית. זאת הסיבה שרובינו נעצרים ברמת התודעה בצ׳אקרה השניה הארצית.

רבים מאיתנו שאימצו את דרך הרוחניות כתרגול יום יומי, התנסו בזמנים בהם מצאנו את עצמנו מתנהלים בצורה הפוכה ממה שהיינו מצפים מעצמנו, כאנשים רוחניים עם מודעות רחבה. אנו יודעים כמה תסכול וייאוש יכולים להיות קשורים לרגעים אלו, בהם אנו מודעים שאיננו מיישמים ולו כהוא זה את מה שכל כך ברור לנו ברמה הרוחנית.

עכשיו דמיינו מורה רוחני, שכל יום מזכיר לעצמו דרך משנתו לתלמידיו, שנושאים אליו עיניים בוטחות ומעריצות, כמה הוא רחוק מעשיית ההוראה שלו עצמו, ומהתודעה הגבוהה אותה הוא מעביר בסמכותיות גדולה לאחרים. ככל שהפער גדל בין ההוראה הרוחנית למציאות האישית של המורה, כך גם גדל פיצול האישיות בין ״המורה הרוחני״ לאדם שבו, בין האני הגבוה לאני הנמוך, שלרוב מסתיים בהרס עצמי.

שאקטי מאי

*****************************************************************

שאקטי מאי היא מייסדת מרכז היוגה הבינלאומי פראנה יוגה קולג׳ 

למצטרפים חדשים חודש ניסיון חינם בפראנה יוגה: goo.gl/zvoThN

מחברת הספר ״Enigma of Self Realization״

למידע על הסדנאות היכנסו לאתר

לתגובות ושאלות אתם מוזמנים לשלוח מייל ל: [email protected]