savtamirie - הבלוג של מירי ליטווק - סופרת זכרונות

מוות מתקרב

הוא היה עדיין חי, אבל כבר לא היה הוא. גם מבחינה חיצונית הוא השתנה כל כך שרק לפעמים מבט חטוף או הפניית ראש הזכירו אותו כפי שהיה פעם. בדרך כלל הייתה על פניו הבעה של אבדון וסבל מתמשך. אבל פתאום כשמישהו בא עם כלב, עיניו התעוררו ונעשו חיות. הוא הביט בכלב ברוך, בשובבות. הוא פנה […]

מירי ליטווק - סופרת זכרונות

30/07/2015


b shaving

הוא היה עדיין חי, אבל כבר לא היה הוא. גם מבחינה חיצונית הוא השתנה כל כך שרק לפעמים מבט חטוף או הפניית ראש הזכירו אותו כפי שהיה פעם. בדרך כלל הייתה על פניו הבעה של אבדון וסבל מתמשך. אבל פתאום כשמישהו בא עם כלב, עיניו התעוררו ונעשו חיות. הוא הביט בכלב ברוך, בשובבות. הוא פנה אליו. "לא!" הוא קרא פתאום בעוצמה כשהכלב דחף את אפו לצלחת שעל השולחן. כאילו הזיכרון של מי שהוא היה עדיין לא נמוג.
"זה קשה שאת חייה עם בן אדם כל החיים ופתאום הוא משתנה לנגד עיניך עד ללא הכר", היא אמרה לי. זה כל מה שאמרה. היא לא הייתה אישה רגשנית. היא החביאה את הכאב שלה כמו שהיא תחבה את סיר הכוסמת עטוף בעיתונים מתחת לשמיכה כדי שישמור על חומו לקראת ארוחת הצהריים.
תמונה: עופר גולדפרב
www.mirielitvak.com

https://goo.gl/snk0Nn

https://goo.gl/4j3P5o