תובנות אמצע שבוע 19.6.13

פוליו, רסיסים ויום הולדת ממלכתי.

נתחיל ממשהו רציני. חיסונים. כי פוליו – זה לא צחוק.
פוליו היא מחלה קשה ומיותרת. לא, אין מחלה נחוצה, אך היות וקיים חיסון נגד פוליו, זוהי מחלה שהיתה צריכה לעבור מן העולם. למה לעזאזל לא כל הילדים מחוסנים? כל מי שמתנגד לחיסונים מבסס את טיעוניו על טעויות והטעיות שנלקחו מהאינטרנט. בורות היא דבר מסוכן. הילדים הלא מחוסנים מסכנים גם את האוכלוסיה המחוסנת. בארהב לא מקבלים לבית ספר בלי פנקס חיסונים מלא כנדרש. בקנדה מאבדים זכויות סוציאליות אם לא מחסנים את הילדים. למה אנחנו מפגרים אחרי המדינות האחרות?

שאלה ששאלתי את עצמי בהקשר לסוגיה הפלסטינית היא: איך הפך אתמול ״קוץ בתחת״ ל״רסיס הנעוץ בישבן״? היות ולא בפוליטיקה עסקינן, אומר רק: גדול הנפתלי בנט הזה! במקום אליה וקוץ בה אמור מעתה: אליה ורסיס בה…

אבל שום דבר לא ישווה ליום הולדת ה-90 של הנשיא שמעון פרס. כל הערב הייתי במתח וקיוויתי שלא ישירו לו happy birthday to you… כי זה יעלה את תקציב המסיבה בעוד 1,500 דולר. כל הזכויות שמורות לחברת וורנר, כמו שכתבתי בפוסט התובנות של יום שני
וויליאם ג׳פרסון (המכונה ביל) קלינטון כמעט הצליח לגנוב את ההצגה, למרות שלא סיפק את הסחורה ולא נתן לנו את הגרסה השמחה והעדכנית ל״שלום חבר״.
כאמור, קלינטון כמעט עשה זאת, אבל שלמה ארצי, המלך הבלתי מעורער של קיסריה, בפשטות, במילים הקטנות הצליח לגרום לשופטים, נשיאים, ראשי ממשלה, שרים, גנרלים… לשיר.
אי אפשר היה לומר זאת טוב יותר:
אתמול היה טוב, ויהיה גם מחר.
וכן, שרון סטון יפה, וברברה סטרייסנד עדיין מרגשת ובעלת קול אדיר.
מי האיש? החפץ חיים? את זה שאל הנשיא, והתשובה הרי בגוף השאלה…סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורודפהו

מחר אני מצטרפת לחגיגה. הולכת לפגוש את הנשיא והגברת סטון. לו יכולתם לשאול אותם שאלה. מה הייתם שואלים?

עד 120!
חיים וטעים!

אורלי כהן - חיים וטעים
אוהבת את החיים הטובים והטעימים: לבשל, לאפות, לצלם, לטעום, לטייל, לבלות, ליצור, לעצב, לשתף, לכתוב ולספר. יחד עם זאת, בריאות הגוף, הנפש והנשמה חשובים לי ואני משתדלת לשלב ביניהם. חיים וטעים זה המוטו שלי.