הבלוג של נגה פסו

בגוף אני מבינה

כתבת- עיתונאית- תסריטאית-סופרת. מחברת הספרים: "קדחת הנדודים" (בהוצאת אופיר), "שירים לאמא" (בהוצאת החממה הספרותית,סטימצקי), וספרי השירה "דם ופואטיקה (בהצואה עצמית). בוגרת לימודי תסריטאות ב"בית הספר... +עוד

כתבת- עיתונאית- תסריטאית-סופרת. מחברת הספרים: "קדחת הנדודים" (בהוצאת אופיר), "שירים לאמא" (בהוצאת החממה הספרותית,סטימצקי), וספרי השירה "דם ופואטיקה (בהצואה עצמית). בוגרת לימודי תסריטאות ב"בית הספר לתסריטאות"-עידית שחורי. כתבת פרילאנסרית במוסף "זמנים מודרניים" בעיתון "ידיעות אחרונות", ובמדור "דעות", "הארץ". כתבת תוכן באתר "mako" ו “nrg” – כתבת בענייני צבא ("פז"ם"), יחסים, ניו אייג', דעות, תרבות. כתבת בynet דעות ומעורבות, nrg ניו אייג' וnrg ירוק, ועוד. כתבת תוכן לאתרי מטיילים: "טוקטוק", "גרינגו",ו "בישאנטי". כותבת גם בתחום התיירות ואירועים לאתרים: "תלאביבסיטי", "ירושליםסיטי" ו "חיפהסיטי". כתבת פרילנסרית-כתבת תוכן בתחום הניו אייג', לאתרים: "מהות החיים", "נמסטה", ו "נומינד". כתבת ב"מגפון" לענייני תרבות, יחסים, מעורבות, סביבה, ספרות, בריאות וחדשות. מוקסמת ואוהבת לגלות, כל פעם מחדש, כמה החיים נהדרים ודינאמים. משתדלת להשתנות איתם.

עדכונים:

פוסטים: 19

החל מיוני 2010

הפתרון של אושו הוא להשתגע כדי לשחרר את הפחד משיגעון, בטענה שאם נוכל להשתגע במכוון, לא נוכל להשתגע באמת. כך מצאתי את עצמי ב”מדיטציית אום” בפעם השנייה – מנסה להשתגע ולהשתחרר מהפחדים. “מדיטציית אום” היא האם-אמא של המדיטציות, או כפי שהדר מכנה אותה “ניקוי ארובות פנימי”. אני מבינה על מה הדר מדבר, אני מלאה פיח של מחשבות, ועכשיו אני פה לשחרר אותן, to let go, לפתוח את ארובות הנפש ולהזכיר לעצמי שלהשתגע זה לא כזה נורא, זה אפילו כייף.

01/08/2010

לפחות פעם בחודש אני מרגישה שאני על סף ששיגעון, העבודה, הלימודים, המשפחה – האם אני בכיוון הנכון מבחינה מקצועית? האם אני צריכה שינוי? אולי לשנות תחום לימודים? מקצוע? תחום עניין? לשנות מקום מגורים? שאלות ומחשבות לא מפסיקות לעלות ולבוא ומאיימות לפוצץ את הכול.

הפתרון של אושו הוא להשתגע כדי לשחרר את הפחד משיגעון, בטענה שאם נוכל להשתגע במכוון, לא נוכל להשתגע באמת. כך מצאתי את עצמי ב”מדיטציית אום” בפעם השנייה – מנסה להשתגע ולהשתחרר מהפחדים. “מדיטציית אום” היא האם-אמא של המדיטציות, או כפי שהדר מכנה אותה “ניקוי ארובות פנימי”. אני מבינה על מה הדר מדבר, אני מלאה פיח של מחשבות, ועכשיו אני פה לשחרר אותן, to let go, לפתוח את ארובות הנפש ולהזכיר לעצמי שלהשתגע זה לא כזה נורא, זה אפילו כייף.

מדיטציית אום כוללת 12 שלבים, בהם עוברים משלב נפשי אחד לאחר, מכעס לאהבה, מבכי לצחוק, משיגעון לשקט ועוד. השיטה שהמציא וירש שהיה תלמידו של אושו, היא לעייף את הגוף ואת המוח כדי להשאיר את המחשבות בצד ולהתמקד המדיטציה עצמה. אחרי שכולנו משתוללים ומזיעים כמו משוגעים, כבר אין בינינו מחסומים, כבר אין מה להסתיר, ואני כבר כל כך ג’יפה ומותשת שלא איכפת לי מה חושבים עלי. אם כבר מסתכלים עלי, אז גרוע מזה לא יכול להיות, אני מזכירה לעצמי שבאתי לפה בשבילי ושאני הולכת עם זה עד הסוף.

זאת משימה לא פשוטה “to let go”, אני נאבקת בשדים שלי שאומרים “יא משוגעת, מה את עושה פה?!”, ו “על מי את עובדת?! לעולם לא תצליחי להתנתק מהמחשבות”. בהתחלה אני מתנהלת לפי מה שאומרים לי, זה כמו לשחק “המלך אמר”, אז המנחה אומר לכעוס, אני כועסת. וכך בשיטת “Fake it until you make it” אני מזייפת כעס, אז שפתאום הוא מסרב לצאת. הגוף שלי מסרב לפעול לפי מה שאומרים לו ואני מבינה שזה עמוק מזה. מה שנקרא ברוחנית “חסימה” הוא למעשה תוצר של כל הפעמים שכעסתי ולא הוצאתי, “בעלתי כעס” כפי שמכנה את התופעה טאריקה המנחה השנייה. שום צעקת כעס לא יוצאת לי מהפה, אבל אני מרגישה את הכעס בכל הגוף, הוא זורם לי בדם ומגיעים לאגרופים הקפוצים שכבר משמן נמאס להם מכל הכעס הזה. יש בזה עוצמה, יש בכך תובנה. בעוצמה של אגרופים קפוצים, תעלות הנשמה נפתחות ומשתחרר בכי. זה גם סוג של רגש.

אחר כך אני עוברת בין האנשים הזרים לי ומסתכלת להם בעיניים. כשאני מסתכלת בעיניים הם כבר לא נראים זרים. אני רואה את עצמי בכל אחד ואחת מהם, את אותם הפחדים, את אותם התקוות. וזה בא כול כך בטבעיות לחבק אותם, ואפילו לומר להם שאני אוהבת מרגיש כמו לומר לעצמי שאני אוהבת אותי. בסוף אותו שלב, אני לרגע משתכנעת שאני אוהבת אותי, אוהבת את האומץ שלי להגיע לכאן ולנסות לאהוב את עצמי.

בשלב אחר אני מזייפת צחוק, אבל הצחוק מהר מאוד הופך לאמיתי ואני מתגלגלת על הרצפה מצחוק. אני ועוד חבורה של אנשים בתוך שאריות של פתיתי ריפוד שהיו פעם כרית, לפני שהשתגענו בשלב הקודם. כמה מצחיק, כמה נהדר. את הפחד שלי להשתגע אני משאירה באותו חדר, ביחד עם הצחוק המתגלגל ופתיתי הריפוד.

פחד נוסף  עליו מדבר אושו הוא הפחד ממיניות, ולכן בשלב הבא אנחנו רוקדים עם עצמנו בחושך, ומזכירים לעצמנו שאנחנו יצורים מיניים, ככה נוצרנו וזה בסדר גמור ולא משהו שצריך להסתיר או לחשוש להראות. לאט לאט אנחנו גם רוקדים אחד עם השני ומדמים את העולם החיצון לחדר הזה. שמים לב לדפוסי ההתנהגות שלנו, האם אנחנו מתביישים? אולי רוצים להעיז לרקוד עם אחר אבל משהו מונע בעדינו – הלא זה הפחד. כמו שטאריקה והדר חוזרים ואומרים, כאן זאת “חממה”, אנחנו מדמים מצב אמת למה שקורה בחוץ עם חברים שכבר רכשנו לנו פה בחדר כשכעסנו, צחקנו, בכינו וחיבקנו אותם קודם.

במעגל גדול, לאור נר במרכז אנחנו מזיקים ידיים וזה מרגיש כמו חיבוק. הידיים שלי בוערות, זו העוצמה של כולנו, עוצמת החיים שעוברת בינינו. אני מתמקדת בלהבה המהפנטת של הנר במרכז, אומרת תפילה ללא מילים מלבד “אום”.

המדיטציה מסתיימת ואני מרגישה שונה, זה מצב של “וואו” שקשה לכולנו לתאר. תובנות מתעוררת איתי בבוקר שאחרי, ה “וואו” נמשך במשך כל השבוע שלאחר המדיטציה. עכשיו כשהארובות שלי נקיות הרבה יותר קל לי לא לחשוב. אני לא צריכה לחשוב, התובנות צצות לבד.

זאת הפעם השנייה שהשתתפתי ב”מדיטציית אום”, הפעם הרגשתי הרבה יותר טוטאלית במשחק שהופך לאמת כשמאפשרים לו. שמחתי לשמוע שמטידציית אום כזו מתרחשת ב “בית להיוולד מחדש” מידי סוף חודש.

תודה להדר וטאריקה, המנחים הנהדרים שעזרו לי להתנקות מחשבות, ותודה לכל האנשים המקסימים שהיו באותו חדר וחוו איתי את החווית ה”וואו” הזאת, בלעדיכם ובלי האנרגיה שלכם, זה לא היה אותו הדבר.

  • כל ההכנסות ממפגשי המדיטציה נתרמים למען ילדי בית החולים תל השומר שמאושפזים שם.
  • בתאריך 4.8 יערך יום כיף ברחבת בית החולים, עם מתנפחים, מלא ממתקים, מוזיקה וריקודים, מגיע להם גם קצת חופש גדול, מי שרוצה לקחת חצי יום חופש לבוא ולעשות טוב, ליצנים רפואיים, מעגל מתופפים ודרבוקות, עגלות של ממתקים ומתוקים לילדים, בקיצור אנשים טובים, אתם מוזמנים לעזור לנו לעזור להם.

לפרטים נוספים:

“בית להיוולד מחדש” – רחוב מנחם בגין 114, קומה 1- ,(יוצאים מהבניין, דלת מצד שמאל).

אתר אינטרנט – http://www.reborn.co.il/

עוד מהבלוג של נגה פסו

תצוגה מקדימה

ערה?

זה מכבר המלחמה על להיות ערה במציאות ולא במציאות המדומה הפכה מלחמה יומיומית עבורי. מצד אחד החברה הוירטואלית שלי הפכה להיות הרבה יותר תוססת ומעניינת מהחברה שלי במציאות, אנחנו כבר לא נפגשים אלא בצ'אט, אנחנו כבר לא יוצאים...

טיפול פנים יפני או איך הפכתי לקיסרית.

"קורס טיפול פנים יפני" נגה פסו. האהבה והגעגועים ליפן ולתרבות היפנית הם שהביאו אותי ל "קורס טיפול פנים יפני" במכללת תהילה. כשאני נזכרת בפניהן של יפנים שפגשתי, כולם נראו 20 שנה צעירים מגילם האמיתי. הפנים הצעירות, החלקות...

תגובות

פורסם לפני 10 years
תצוגה מקדימה

GOODBYE FACEBOOK

(followed by English) אני זוכרת שפעם חשבתי בעצמי, יכולתי לחשוב בעצמי, לא הנחו אותי תמונות, דברים שאחרים כתבו, הערות שנכתבו על דברים שאחרים כתבו.. לא התווכחתי עם אנשים שאני לא מכירה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה