אישה חצי אישה

בחורה עם מחשב נייד

פירוק אישה על במה. "פרדוקס" בתיאטרון תמונע

בהצגה פרדוקס, המועלית בימים אלה בתיאטרון תמונע, מתמודדת המחזאית והבמאית שרון שטרק באומץ ובכשרון רב עם התפר שבין מציאות לדמיון, הזייה למחשבה, ממשות לתעתוע ובשאלות מי הוא האדם ובמה הוא נפרד ממחשבותיו, מי הוא האדם ומה הוא בעצם רק דימוי עצמי שלו. הטקסטים של שטרק הם תיאטרון אבסורד משובח ולא היו מביישים מחזאי כמו יונסקו. ההצגה כולה היא אמנם פרדוקס: האמת לכאורה שעל הבמה מופרכת לנגד עינינו שוב ושוב ומותירה אותנו מבולבלים.

בחלל הקטן של תמונע ההפרדה שבין מציאות לדמיון מיטשטשת והפער בין ההצגה למציאות הופך נזיל. בתחילת ההצגה יונת, מרצה צעירה ממושקפת ונויירוטית, ניצבת בחשש מול הקהל ומתייחסת אליו בצורה משכנעת כלסטודנטים לכל דבר. הצעירה הגמלונית נכנסת לראשונה לנעליו הגדולות של ראש החוג הנערץ עליה פרופסור רובן (ראובן) נימרודי, שאולי ואולי לא  נסע לחו"ל עם משפחתו.

אפרת ארנון בתפקיד יונת. צילום: גדי דגון
ניצן קרן בתפקיד יונת. צילום: גדי דגון

יונת מנסה להסביר לקהל הסטודנטים מה היא דקונסטרוקציה – דהינו פירוק של מושג. במקביל להסבר, מתרחשת לנגד עיני הקהל דקונסטרוקציה של יונת עצמה והנפש שלה. כדי לספק לסטודנטים דוגמא "סקסית" ומקורית לנושא ההרצאה, מזמנת יונת להרצאה זונה. ספק זונה, ספק איד-פרוע. בנוסף לזונה, מגיעות ללא הזמנה שתי דמויות נוספות שהן סופר-אגו בדמות מפקחת שקוטלת את יונת ושוטרת קשוחה המנסה לפענח פשע שיונת ביצעה (או לא). הדמויות הן ספק מספר נשים ואולי אישה אחת שעברה פירוק לגורמים, בין היתר תוך זיהוי ההתנהגות החיצונית שלה והיצרים האפלים הפנימיים, אגרסיות, כאב ופראות, הנויירוזות שלה והמיניות הכבושה בה המאיימת להתפרץ.

ניצן קרן בתפקיד מפקחת משטרה
אפרת ארנון בתפקיד מפקחת משטרה. צילום: גדי דגון

הדקונסטרוקציה האבסורדית והפרדוקסלית הזו מספקת ערב מהנה של חווייה אינטנסיבית, משעשעת ואינטילגנטית. משחק נהדר של ניצן קרן המרצה ואפרת ארנון מפקחת, זונה וחוקרת משטרה או אם תרצו אגו, סופר אגו ואיד,  המוסיקה האביזרים והתלבושות מצויינים ומשרתים היטב את הטקסט והעלילה. מההצגות המקוריות והמשובחות שראיתי בשנים האחרונות. מומלץ בחום.

פרדוקס– מותחן פסיכולוגי הומוריסטי,  מחזה ובימוי: שרון שטרק, שחקניות: אפרת ארנון וניצן קרן, עיצוב תפאורה: אהוד גוטרמן, עיצוב תלבושות: גלית בכור, תאורה: אמיר קסטרו, מוסיקה מקורית: יונתן הררי, עיצוב פסקול וגרפיקה: איתמר צור, ניהול הצגה: קרן יובל

שרון שטרק, במאית, מחזאית שחקנית וגם אמא
אורית בראון אגמי
בלוגרית פעילה ובועטת. היתה עיתונאית שלושה עשורים. היום מלמדת ילדים ביפו ובשכונת התקווה תקשורת ואקטואליה.