הבלוג של מירב מלמד

הבלוג של מירב

אוהבת לאפות, מתה על מתוקים וחייבת לכתוב. עקבו אחרי גם בפייסבוק- https://www.facebook.com/merav.melamed.5

עדכונים:

פוסטים: 238

החל מינואר 2013

לרגל חג פורים- שלוש קלישאות שמוציאות ממני את הוריד החצי מרוקאי שלי. רק אל תגידו לי שמוכרחים להיות שמח.

03/03/2015

רק מי שעבר את הדרך שלך יכול להבין כל מילימטר בה.

כך כתב לי היום חבר פייסבוק יקר. מבחינתי המשפט הזה הוא המפתח לפח הזבל שאליו צריך להשליך את כל הקלישאות המעצבנות. אלו שיוצאות מפיהם של אנשים המתיימרים לדעת טוב יותר ממני מה אני רוצה, למה אני זקוקה, מה הבעיה שלי ומדוע אני לא מצליחה להיות כל מי ומה שמוגדר בקנה מידתם האישי כמוצלח.

ניסיתי לדרג אותן על פי מידת הזעם והוריד החצי מרוקאי שהם מוציאות ממני אבל נוכחתי לגלות שאין אחת העולה על חברתה, כולן עושות עבודתן בצורה מסורה ונאמנה.

אין לא יכול יש לא רוצה

הרשו לי לומר לכם משהו לגבי הקשר בין שתי המילים הללו, רוצה ויכול, לפעמים הקשר ביניהן הדוק וצמוד, לפעמים כל אחת מהן עומדת בפני עצמה ולפעמים הן מעורבבות זו בזו, מסתירות אחת את השנייה עד כי לא ניתן באמת להבחין איפה מתחיל הרצון והיכן מסתיימת היכולת. לפעמים הרצונות שלנו מודחקים כל כך אחורה וכל כך פנימה עד שאנחנו לא מזהים אותם יותר כשייכים לנו. לפעמים אנחנו פשוט לא מכירים מציאות אחרת.
מי שמרגיש שהוא לא מסוגל, שהוא לא יכול להתגבר, לא יכול לשנות, לא יכול לעשות מעשה- זה לא אומר שהוא לא היה רוצה אחרת. זה לא אומר שטוב לו במקום בו הוא נמצא. זה בטח לא אומר שמגיע לו להיות תקוע כי הוא כנראה לא רוצה מספיק.
בהרבה מאד פוסטים שלי כתבתי על הלבד שלי. על הבדידות המזופתת שהפכה עם השנים לבת הזוג הנאמנה והמסורה שלי. כתבתי בכנות ובאומץ על הקושי שלי לסמוך על אנשים, על הפחד ליצור קשר אמיתי, על חומות שמקיפות אותי והן חסינות וחזקות מכל. אני לא רוצה את הלבד הזה. אני רגילה אליו וחיה אותו, הוא שומר עלי. אני לא יודעת איך לצאת ממנו, אני לא יודעת אם אי פעם אצליח לאפשר למישהו אחר מלבדו להתקרב אלי.

מוכרחים להיות שמח

אז זהו שממש ממש לא. העצב הוא אמיתי וחשוף בעייני הרבה יותר מאשר השמחה. העצב מאפשר לגעת במקומות כואבים שהשמחה מדחיקה. בגלל הקלישאה המטומטמת הזו, אנשים עצובים מרגישים אשמים. אנשים מתביישים להודות שרע להם, שעוברת עליהם חרא של תקופה, שהם קמו היום בדיכי. החיבורים הכי אמיצים בין בני אדם מגיעים לרב ממקום של עצב, ממקום אמיתי של חולשה אנושית. הכאב והעצב הם הרגישות שבי. הם היכולת שלי ללטף, להקשיב, להכיל ולקבל. אני גאה בהם.
לא מנקה יותר, לא מייפה, לא מחייכת חיוכים מאולצים גם אם זה ממש יכעיס את האנשים האופטימיים של החיים. גם אם זה יתפוס את כל המקום ברחבת השירים העליזים.

מה שלא הורג מחשל

מה שלא הורג משאיר אותך גוססת. מה שלא הורג משאיר אותך כפופה וכואבת, מנסה להזדקף חזרה ולפעמים, מה לעשות, פשוט לא מצליחה. הקלישאה הסו קולד “מעודדת” הזו לא מאפשרת שנייה אחת של לגיטימציה לחוויה של הצד השני. נפלת? חטפת? קומי קומי אחותי, הכל טוב, קומי ותראי לעולם כמה את חזקה ומחוזקת. סליחה כן, אבל מחוזקת בתחת שלי. בָאֶמת צריך להודות וככל שנקדים לעשות זאת מה טוב. יש נפילות שמחשלות, הן מעטות. רב הנפילות משאירות עמוק וצרוב את חותמן על העור, יש להן טעם וריח ולפעמים גם פסקול.  מנתבות את חיינו למסלולים שקרוב לוודאי לא היינו מכירים בנסיבות חיים אחרות.

רק מי שעבר את הדרך שלך יכול להבין כל מילימטר בה.
תיזכרו את המשפט הזה ובפעם הבאה שתעמוד לכם קלישאה על קצה הלשון, שילחו אותה חזרה למקום היומרני ממנו באה ובמקומה  תנו חיבוק חם ופשוט תהיו.

shutterstock_181519442

 

צילום- shutterstock

 

עוד מהבלוג של מירב מלמד

תצוגה מקדימה

כי הביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם

שלוש מאות ניסיונות התקשרות במשך שלושים דקות רצופות נדרשו לי רק בכדי לקבל מענה אנושי במשרדי זאפה, להשאיר שם וטלפון ולקוות לטוב. שלוש שעות נסיעה במגוון כלי תחבורה שונים ומגוונים מהצפון הירוק למרכז הרחוק, המתנה מייגעת...

תצוגה מקדימה

עוגת מוס נהדרת בשלושה צבעים

העוגה הבאה הפכה להיות עוגת ימי הולדת אצלנו במשפחה. אין אחד שלא אוהב אותה ומשבח את טעמה הנפלא! בניגוד לעוגות דומות, כאן הבסיס...

תצוגה מקדימה

עוגת סולת תפוז וקוקוס - כוס אחת וקערה אחת

ללא ספק, העוגה הכי קלה שהכנתי עד היום. כוס אחת וקערה אחת- אלו הכלים שתצטרכו לשטוף אחריה (טוב אז גם מרית אחת, אבל שאר הכלים שמונחים בכיור שלכם, כבר לא מהסיפור הזה זה בטוח) עוגה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה