הבלוג של מירב מלמד

הבלוג של מירב

אוהבת לאפות, מתה על מתוקים וחייבת לכתוב. עקבו אחרי גם בפייסבוק- https://www.facebook.com/merav.melamed.5

עדכונים:

פוסטים: 238

החל מינואר 2013

זה לא סוד. כל מי שמכיר אותי יודע שאני שונאת את החורף. מה יש בעונה הזו שהופך לי את הבטן בכל פעם מחדש?

14/12/2013

הוויכוח הנצחי- חורף- קיץ? שמש-גשם? צהוב- אפור? מסתבר שעל הוויכוח הזה ממש לא אבד הכלח והוא בועט וסוער יותר מתמיד.

מי שמכיר אותי וודאי יודע (וגם מי שלא יידע זאת בעוד 3..2..1..) שאני ש-ו-נ-א-ת חורף!!! שונאת אמרתי? התכוונתי מתעבת, סובלת, קומלת, נעלמת, מתמוססת.

מדוע ולמה אתם שואלים, ובכן, באמת הגיע הזמן, אחת ולתמיד סוגרת חשבון עם העונה הזוועתית הזו.

חושך

אצלי החורף מגיע בשנייה שמזיזים את שעון החורף (נו טוב, בעצם עוד הרבה לפני) ועלטה יורדת על הרחובות בשעה ארבע וחצי אחה”צ. לא, באמת עכשיו, זה נראה לכם שפוי? כאילו מישהו קם והחליט על כיבוי אורות קולקטיבי וכפוי! החושך הזה חודר לי לתוך הנשמה והגוף ופשוט מכבה אותי. נוטל ממני כל טיפת כח, מוטיבציה או יכולת להוציא את הראש החוצה מבעד לדלת.

אפור

לא מספיק החושך המוקדם, גם לאורך היום החוץ נצבע בצבע אפור. אפור בבוקר אפור בצהריים אפור אפור אפור. ועכשיו אני בטוחה שתסקלו אותי באבנים (אם אפשר אז רצוי שיהיו לפחות חמות..) אבל אני שונאת את לונדון. כן כן.. לא מבינה איך אפשר לחיות בתוך אפור. שחור לבן שכזה. כאילו מישהו בא ומחק את כל הצבעים. אז ככה בדיוק אני מרגישה בחורף. הכל מקבל גוון אחיד ועצוב. הכל עגמומי ונטול.

קור

יש בקהל עוד משוגעים מלבדי שמסתובבים עם ז’קט בתיק גם באוגוסט? שלא מסוגלים לסבול מזגן על קור גם כשבחוץ המעלות מתקרבות לארבעים? שנהנים מנסיעה ברכב עם חלון פתוח בקיץ? שמחפשים את הפינות המדויקות של השמש , על גבי ספסלים חומים רותחים? אז בדיוק כזה. אני סובלת מקור ולא סובלת אותו. כל חורף נראית כמו בולי איש השלג ומרגישה כמו דובי חסר יכולת תזוזה. שכבה ועוד שכבה, סוודר ומעיל. כפפות צעיף ומטרייה. רק חסר לי ניילון וסרט הדבקה חום.

הולכת רגל

לא נעים לרוץ בין אוטובוסים. לא נעים בכלל. עוד יותר לא נעים לחטוף את כל הג’יפה של הכביש על הבגדים שלך. זה קר ומלוכלך! נהגים יקרים, תעשו לי טובה, סעו לאט!!

הילוך איטי

הכל כבד בחורף. התנועה, הפקקים, החמין, הבגדים, הגשם, קצב תפיחת השמרים, הזמן שדרוש לחימום המים. הכל זז לאט. הכל נתקע. כאילו איש אחד עצר  טור שלם וארוך של אנשים שנתקע זה בזה. אין מרחב, אין אוויר, אין חופש, אין שקיפות. הכל מטושטש ולא ברור.

כשאת בוכה את לא יפה

אני מרגישה כל כך מכוערת בחורף. הסערה שבחוץ מתערבבת עם זו שבפנים. התלתלים הולכים לאיבוד וגם צבע העור השזוף מעט נעלם כלא היה. מרגישה שמנה בחורף. כאילו כל דאגה, כל מחשבה, כל פיסה של עצב, מקבלת משקל עודף שצומח גם כלפי חוץ. החורף מציף ומחדד את כל המכאובים, את הרגעים הקשים, כאילו מישהו לחץ פליי על סרט מלנכולי ושכח לעצור.

פחמימות

אוי ווי. אויב החורף מספר אחת. קר? אוכלים. משעמם ואי אפשר לצאת? אוכלים. שוב קר? אוכלים. עצבניים מיום ארוך ומגעיל? אוכלים. אוכלים ומסתתרים מאחורי סוודרים גדולים ועבים. למי יש כח לעשות דיאטה במזג אוויר שכזה??

זה רק הלב שכואב לך

לא יודעת איך להסביר את זה. בחורף אני חשופה ורועדת. לא מוגנת, עפה כמו עלה נידף ברוח סערה, נופלת מפוחדת. החורף חודר לי עמוק לתוך הנשמה ובוחש בה בלי הפסקה. מציף אותי בשיטפונות עד שאיני יכולה לנשום עוד. בחורף אני חלשה. אני עצובה וכבויה. החורף מערבל לי את הלב. מפרק ושובר אותו לרסיסים. מעורר אהבות נשכחות ונכזבות. כאילו מישהו הפשיט אותי והעמיד אותי כמטרה בתוך עיגול גדול, הורה לכולם לזרוק עלי חיצים.

בין רגע הנוף מתחלף. פתאום בבת אחת קר. לא קריר, קר. פתאום בבת אחת נהיה חושך במקום אור. לא הדרגתי. ככה בבום. את הקיץ הקליל, המשוחרר והצבעוני, מחליף החורף הרציני. את הבריחה מחליפה התמודדות. כל חורף קורה דבר מה, לא התבלבלתי במילות השיר. כל חורף קורה דבר מה, מעונה לעונה, משנה לשנה. כמו עץ שנושרים עליו ללא יכולת התנגדות, ככה אני בחורף. משתנה ושונה. עטופה בצעיף יצאתי הבוקר וקפאתי מקור. קור שחודר לעצמות. רוח שמנזלת אפים. כזה. מדהים איך העונה הזו פולשת לגופי ונשמתי בכל פעם מחדש. ככל שאנסה להתעטף היא תפשיט אותי יותר.

הי, אני צועקת לאיש עם השקית של העלים, הי אתה, תחזור ומהר אתה שומע? הוא לא שומע. ממשיך לאסוף עלים נושרים לשקית אטומה וגדולה. אל תדאגי, הוא אומר לי, באביב תצמיחי עלים חדשים, חזקים ובריאים יותר. אל תשאירי אותי לבד, אני קוראת לה, לשמש. בבקשה תישארי איתי, אני זקוקה לך. היא שותקת עצובה, נדמה שגם עליה קשה הפרידה הכפויה. אל תפחדי מהפחד, היא לוחשת לי מרחוק. אספי חוויות אמיצות ומרתקות לספר לי כשאשוב, את יכולה, את מסוגלת. בין רגע מתחלף הנוף, החורף כבר כאן, וכל שנותר לי הוא לנשום עמוק ולנסות לצוף.

מה אכפת לכם? תנו לי לדמיין :)

עוד מהבלוג של מירב מלמד

תצוגה מקדימה

כי הביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם

שלוש מאות ניסיונות התקשרות במשך שלושים דקות רצופות נדרשו לי רק בכדי לקבל מענה אנושי במשרדי זאפה, להשאיר שם וטלפון ולקוות לטוב. שלוש שעות נסיעה במגוון כלי תחבורה שונים ומגוונים מהצפון הירוק למרכז הרחוק, המתנה מייגעת...

תצוגה מקדימה

עוגת מוס נהדרת בשלושה צבעים

העוגה הבאה הפכה להיות עוגת ימי הולדת אצלנו במשפחה. אין אחד שלא אוהב אותה ומשבח את טעמה הנפלא! בניגוד לעוגות דומות, כאן הבסיס...

תצוגה מקדימה

עוגת סולת תפוז וקוקוס - כוס אחת וקערה אחת

ללא ספק, העוגה הכי קלה שהכנתי עד היום. כוס אחת וקערה אחת- אלו הכלים שתצטרכו לשטוף אחריה (טוב אז גם מרית אחת, אבל שאר הכלים שמונחים בכיור שלכם, כבר לא מהסיפור הזה זה בטוח) עוגה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה