הבלוג של מירב מלמד

הבלוג של מירב

אוהבת לאפות, מתה על מתוקים וחייבת לכתוב. עקבו אחרי גם בפייסבוק- https://www.facebook.com/merav.melamed.5

עדכונים:

פוסטים: 238

החל מינואר 2013

אין לי כל עניין לדבר עם אדם שומע. טוב לי עם החירשים הסובבים אותי. אני מדברת בשפה האהובה עליי,שפת הסימנים ואם אתה רוצה ליצור קשר טוב יותר אתי, עליך להתמיד ולהמשיך ללמוד את השפה הזאת.

05/10/2013

“הייתי בפגישה חשובה מאוד ובקרוב נוכל לדבר את ואני כרגיל.”

“מה זאת אומרת “כרגיל?” וכי עכשיו אנחנו לא מדברים?” היא הניעה את ידיה בשאלה והניחה את שתי כפות ידיה בחיבה על כפות ידיי.

“את תשמעי! את תשמעי את ציוץ הציפורים, תקשיבי לחדשות ברדיו ללא צורך בתרגום, תוכלי להבחין בקולותיהם של בני אדם, אפילו כשתפצחי גרעינים תוכלי לשמוע את ה”קליק” של הפיצוח. והמוזיקה, הו, המוזיקה הנפלאה, “אגם הברבורים”, “מחול החרבות” ועוד אין-סוף יצירות קלסיות, תיהני מרעש גלי הים, משריקת הרוח. העולם שלך יהיה עשיר ומלא. היום את חירשת, אינך שומעת דבר, את לא מסוגלת לדבר עם אדם שומע, את מנותקת מהסביבה.”

היא הביטה בי כמסרבת לקבל את דבריי ובמבט מוזר השיבה לי: “על איזו סביבה אתה מדבר? הסביבה שלך היא לא הסביבה שלי. אין לי כל עניין לדבר עם אדם שומע. אין לי שום דבר משותף עם השומעים. טוב לי עם החירשים הסובבים אותי. אני מדברת אתם בשפה האהובה עליי – היא שפת הסימנים – ואם אתה רוצה ליצור קשר טוב יותר אתי, עליך להתמיד ולהמשיך ללמוד את השפה הזאת.”

(מתוך ציפור חירשת/ יהודה עצבה)

אני ציפור חירשת, בת 32, רווקה, ללא ילדים. אולי יום יבוא וארצה לשנות את אחד מהסטטוסים הללו ואולי גם לא. שתי האפשרויות הן ממש בסדר מבחינתי. אני טיפוס מופנם וסגור בחיי היומיום שלי, לא תמצאו אותי בשיחות מסדרון קולחות בעבודה או במרכז המעגל של דינאמיקה קבוצתית מאולצת. קשה לי מאד עם התחלות חדשות וגם עם שינויים. בתשעים ותשע אחוז מהפעמים, לא אני זו שאגש לפתוח בסמול טוק. מאידך אני נפלאה על במה, מול קהל, יודעת להדריך, להרצות ולהעביר שיעורים בקסם וחינניות ובעיקר באמיתיות. כי אני מביאה את עצמי לכל מקום אליו אליך. ככה, כמו שאני, ללא מסכות וזיופים.  אין לי בעיה להעביר יום שלם מול מסך המחשב והמוזיקה. זה רק נראה לכם מבחוץ שאיני שומעת ורואה. אני שומעת ורואה הרבה יותר ממה שנדמה לכם. יודעת לקרוא לכם בעיניים גם כשאתם עם הגב אלי. אני אשת הקשבה מעולה. יודעת לזהות מצוקות להכיל ולהרגיש. מתחברת למקומות הכי כואבים שלכם והופכת אתכם לחלק ממני, כדי שתרגישו נוח יותר. לא הייתה פרסונה אחת שביקשה את קרבתי והקשבתי “אחד על אחד” ונענתה בשלילה. אני יודעת להיות שם עבור מי שזקוק. יודעת להעצים, להרגיע, לעודד, לבחור את המילים המוצלחות ביותר כדי לרכך מכות, ולפעמים כשצריך, גם יודעת לשתוק.

כשאני רק מזהה מרחוק איום על המרחב הפרטי שלי אני הודפת. אני מתרחקת, אני נעלמת, וכשממש מצליח לי אני גם מתנגדת בקול רם ותוקפת חזרה. אני לא ברורה מאליה. לא שקופה, לא רגילה. אני מיוחדת. יש בתוכי עולם פנימי גדול ועצום ורחב הרבה יותר מכל העולם החיצוני והכל כך שיפוטי הזה. אין ספק, צריך קצת יותר להתאמץ בכדי להגיע אלי, ברב הפעמים לא בדרך הטריוויאלית והקלה, אבל זה אפשרי ואפילו מאד. לא פעם אני מבלבלת ומפתיעה את הצד השני. אנשים לא מאמינים שקיים פער כזה עצום בין מירב שכותבת לזו ששותקת. ככה זה. תתמודדו. (וואו כמה שאני גאה בעצמי על המשפט הזה).

אל תסתכל בקנקן. נדוש אך נכון כל כך. לא כל שתיקה היא קרירות. לא כל התכנסות היא ריחוק. לא כל עצבות היא אנטיפתיות. לפעמים זה בדיוק להפך. כמה קל למהר ולקטלג, להכניס למשבצות ולהיות כל כך בטוחים שאנחנו יודעים הכי טוב מה מתחולל בנפשו ובראשו של האחר. לפעמים כל מה שצריך זה רק לשאול, להתעניין, לפעמים זה אפילו טוב יותר לשבת לשתוק יחד. יש יותר מדרך אחת להגיע למישהו, רק צריך לרצות, לנסות, להתאמץ טיפה יותר ולראות למרחקים גדולים, לשמוע, להקשיב ולזהות גם בין המילים וגם בלעדיהן. לא כל אדם סגור ושותק הוא אדם שלא מעוניין בקשר, לא כל אדם שקשה לו בסיטואציות חברתיות הוא אדם שלא מסוגל להתחבק. (וכמה נורא זה לקבל את המסקנה המעוותת הזו היישר לפרצוף) יש עשרות אלפי ציפורים סביב, מי קבע שרק השומעות הן המוצלחות ביותר?

embedded by Embedded Video

נשימות עמוקות, להרבה מהן הייתי זקוקה השבוע. נשימות עמוקות כדי לטשטש את העלבון, להקהות את הצריבה. להחזיק חזק בכל הכח את הדמעות שחנקו את גרוני לנוכח משפטים סתומים, חסרי בסיס, חסרי רגישות שיצאו מפיהם של אנשים חסרי יכולת. אנשים חירשים.

פגשתי השבוע גם אנשים שונים וחדשים שבקרבתם הרגשתי הכי אני בעולם. אנשים שהוציאו ממני את החלקים השמחים, הבטוחים והאנרגטיים שלי. “תבואי ככה, איך שאת” הם אמרו לי, וכדורים פורחים וצבעוניים יצאו מתוך הספר של חיי.

שלוש פעמים שונות הוא שאל אותי אם אני צמאה ורוצה כוס מים, בשלושתן סירבתי בנימוס. בפעם הרביעית, כשהגעתי, כוס המים המלאה הייתה מוכנה על השולחן, המתינה לי בזרועות פתוחות. וואו.. חשבתי בליבי. אז ככה זה אמור להרגיש.

מאחורי כל אדם יש סיפור. יש סיפורים קטנים ויש גדולים. יש פתוחים ויש סגורים. יש חבושים ויש מדממים, לעולם אין לדעת. מאחורי כל אדם יש סיפור, אני כותבת כאן את סיפור החיים שלי בכל פעם מחדש, כל פעם קצת. שווה להתאמץ ולקרוא, שווה לגלות אותי, ואם אתם מגלים ציפור חירשת בדרככם, פשוט לימדו את שפתה, היא לא פחות מוצלחת משלכם.

אני עובדת קשה על כתיבת הפוסט ועריכתו, ולכן מאד חשוב לי לקבל לייקים, תגובות ושיתופים. שאו ברכה

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘הבלוג של מירב’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי - למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש.

עוד מהבלוג של מירב מלמד

תצוגה מקדימה

כי הביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם

שלוש מאות ניסיונות התקשרות במשך שלושים דקות רצופות נדרשו לי רק בכדי לקבל מענה אנושי במשרדי זאפה, להשאיר שם וטלפון ולקוות לטוב. שלוש שעות נסיעה במגוון כלי תחבורה שונים ומגוונים מהצפון הירוק למרכז הרחוק, המתנה מייגעת...

תצוגה מקדימה

עוגת מוס נהדרת בשלושה צבעים

העוגה הבאה הפכה להיות עוגת ימי הולדת אצלנו במשפחה. אין אחד שלא אוהב אותה ומשבח את טעמה הנפלא! בניגוד לעוגות דומות, כאן הבסיס...

תצוגה מקדימה

עוגת סולת תפוז וקוקוס - כוס אחת וקערה אחת

ללא ספק, העוגה הכי קלה שהכנתי עד היום. כוס אחת וקערה אחת- אלו הכלים שתצטרכו לשטוף אחריה (טוב אז גם מרית אחת, אבל שאר הכלים שמונחים בכיור שלכם, כבר לא מהסיפור הזה זה בטוח) עוגה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה