הבלוג של מירב מלמד

הבלוג של מירב

אוהבת לאפות, מתה על מתוקים וחייבת לכתוב. עקבו אחרי גם בפייסבוק- https://www.facebook.com/merav.melamed.5

עדכונים:

פוסטים: 238

החל מינואר 2013

תשעה חודשים זה גילו של הבלוג הנפלא הזה. בכל פעם מחדש נפעמת, מתרגשת ומופתעת שעוד מישהו קורא, שעוד מישהו אוהב, שעוד מישהו מגיב, מזדהה, מחבק ומחמם את הלב. כאן אני קיימת במלוא מהותי, לכאן אני שייכת בכל ליבי. אני כבר לא ליד, לא בלתי נראית. אני בתוך. אני חלק. כפות רגליי מוטבעות בתוך החול ולא נשטפות יותר. תודה סלונה על בית חם ואוהב, על מקום שייכות, על שבזכותכם מצאתי את הקול הפנימי שלי והוא בועט חזק יותר בכל פעם מחדש.

03/10/2013

“הבלוג ששינה את חיי” איזו כותרת מפוצצת זו הא? עד כדי כך מפוצצת שאולי תגרום לכם לפקפק בה ולהטיל ספק גדול מידי בכותבת (אנוכי), ואולי דווקא הספק הוא שיגרום לכם להישאר כאן איתי ולקרוא ?

מכירים את ההרגשה הזו שאתם מביטים כל הזמן מבעד לזגוגית חלון מלוכלכת עד שפתאום בבת אחת מישהו בא ומנקה לכם אותה? או אולי את ההרגשה שאתם מסתובבים במעגלים שוב ושוב, הולכים וחוזרים עד שברגע אחד פתאום נמצא מבוקשכם? אז זה לא זה.

לא היה כאן קסם שהתרחש בין רגע, לא יצאתי מהאמבטיה וצעקתי אאוריקה. מי שעוקב אחרי כאן או מכיר אותי, יודע שאני לא מהטיפוסים שמתמסרים בקלות, ממש לא. גם לא מהממהרים להתחייב. קודם בודקת, מגששת, מנסה, בוחנת, לאט לאט נוגעת, מרגישה, ואם זה נכון לי, רק אז הלב נפתח ומתרחב. אז נתחיל מההתחלה? איך מתי ומדוע החלטתי לפתוח את הבלוג?

את סלונה לא הכרתי קודם לכן (מודה באשמה) והגעתי לכאן ממש במקרה כמו שאומרים. לפני כשמונה חודשים, ארזתי לתוך ארגזים חומים את חיי בשבע השנים האחרונות וחזרתי לבית ההורים בכרמיאל. (את הפוסט המלא והמרגש אתם יכולים לקרוא כאן ). הארגזים נדחסו עמוק ורחוק לתוך המחסן ובתוכם גם מחברת המתכונים שלי. זו מגיל חמש עשרה, עם המתכון למאפינס לימון של ליאורה, והמתכון לעוגת שמרים של מולי, אמא של ניר, והמתכון לקציצות של ורד אחותי היקרה, שם נמצאים הפתקים הקטנים שאספתי ברבות השנים מאנשים טובים ומוכשרים. כולם בכתב ידי, חלקם מעט דהויים, אחרים מעט מוכתמים אבל כולם מכילים אלפי רגעים נוסטלגיים של אהבה ושקים מלאים בסנטימנטים. כשהבנתי שלא אוכל להגיע למחברת הזו, החלטתי להיות מעשית ולמצוא פתרון יצירתי ויעיל לאיגוד מתכונים- פשוט לפתוח בלוג! כך אוכל גם לשמור במקום אחד ונגיש את כל המתכונים וגם לחלוק אותם עם כל מי שחשקה נפשו במשהו טעים. איך התחילה אהבתי למטבח ומהו אוכל עבורי? תוכלו לקרוא בפוסט הזה

כמו הילדים שלא אוהבים אפונה אבל אוכלים אותה בהנאה רבה כשהיא מרוסקת למרק ירוק ונהדר (ושוב תודה לאחותי המוכשרת ורד) ככה אני בדיוק. רב הדברים הגדולים והנפלאים בחיי נכנסו בדלת האחורית. בלי שארגיש, לאט ובזהירות, לא להפחיד, לא להלחיץ, לאפשר לי להתיידד איתם בזמן ובקצב שלי. כך נכנס הבלוג הזה לנשמה שלי והבהיר לי עד מהרה כי המטרה הבאמת גדולה ועיקרית של קיומו עבורי הייתה הרבה מעבר לאיגוד מתכונים.

בכיתה א’ למדתי לכתוב ומאז לא הפסקתי. שירים קצרים וארוכים, עם או בלי חרוזים. סיפורים, מכתבים, יומנים, שברבות השנים ופלאי הטכנולוגיה מצאו מחדש דמותם כפוסטים. “יש פער עצום בין רמת החשיפה שלך בכתיבה לבין היכולת שלך לשתף בשיחה” שמעתי לא פעם. הכתיבה היא עולם ומלואו. טומנת בחובה כל כך הרבה אוצרות נפלאים! שם הכל יכול לקרות, הדמיון יושב על כס המלכות והרשות נתונה. שם המילים מסתדרות בריקוד מתואם ומספרות סיפורן. “כשתהיי גדולה, תכתבי ספר ותהיי סופרת מפורסמת” כך אמרו לי חבריי, ואני המשכתי לכתוב וקיוויתי למצוא מקום שבו מישהו יפגוש את המילים הללו.

תשעה חודשים זה גילו של הבלוג הנפלא הזה. בכל פעם מחדש נפעמת, מתרגשת ומופתעת שעוד מישהו קורא, שעוד מישהו אוהב, שעוד מישהו מגיב, מזדהה, מחבק ומחמם את הלב. כאן אני קיימת במלוא מהותי, לכאן אני שייכת בכל ליבי.

כשאני מתבוננת לאחור, קוראת את הפוסטים הראשונים שלי, אני נדהמת ונפעמת לנוכח השינוי העצום שעברתי בזכות הבלוג הזה!

כמו בכל שינוי, גם כאן הוא היה חיצוני ופנימי כאחד. למדתי לצלם אוכל! כן ממש כך! עוררתי מחדש את ניצני אהבתי לתחביב המודחק הזה, קיבלתי במתנה ליום הולדתי סדנת צילום ואפילו רכשתי מצלמה מקצועית! נזכרתי עד כמה אני אוהבת לצלם וגם להצטלם. עד כמה הצילום הוא עוד דרך לספר סיפור, להביע, להגיע. למדתי לכתוב רחב וגדול יותר. לא לפחד, להעיז, לפרוץ את הגבולות של עצמי. אני מתבוננת וקוראת את הפוסטים הראשונים שלי, טקסטים קצרים, מוחזקים ומוקפדים שכאלו, מאד שמורים ומוגנים. קוראת ולא מאמינה כיצד בשמונה חודשים עברתי תהליך כזה מדהים שהוביל אותי לכתוב את עצמי במלוא מובן המילה.

קוראת בהתרגשות רבה את אחד הפוסטים הראשונים שלי- עוברת לידכם שהכיל כל כך הרבה כאב, תחושת זרות ואי שייכות וכמיהה כל כך גדולה לנראות!

עוברת לידכם

אתם לא רואים אותי

אני רואה אך איני נראית

עוברת על ידך שינוי, על ידך אמונה ורוך, אתם עסוקים מידי

עוברת לידך אומץ

בזכות הבלוג הזה אני נראית! אני נשמעת! אני קיימת! מישהו קורא, מישהו מתרגש, מישהו מגיב, מישהו עוצר! אני אמיצה! אני מתחילה לקבל בזרועות מעט פחות חשדניות ומהוססות את השינוי. בכל פעם ליבי מחסיר עוד פעימה לנוכח תגובות כל כך מרגשות שזורמות אלי בעקבות הפוסטים. “הרגשתי שאת כותבת אותי ממש”, “למילים שלך יש כח מרפא”, “אל תפסיקי לכתוב גם שיכאב פחות”, “התמכרתי לפוסטים שלך”.  סוף סוף אני מצליחה לפרוע את החוב שלי אליה, לאותה מירב קטנה שבעטה בכל הכח ורצתה לצאת. אני קשובה לרצונותיה וצרכיה ומשמיעה את קולה.

מפוסט לפוסט אני גדלה, אני צומחת, מתרחבת לי עוד פיסה בתוך הלב. מתגובה לתגובה אני מאמינה יותר, לומדת לסמוך ולבטוח מחדש. בונה ותופרת בזהירות את הקרעים. אני מצליחה לחשוף ולשתף בפיסות מתוך חיי שעד כה לא הצלחתי להביא לאף מקום אחר. (כמו הפוסט הזה- ילדה חד הורית). הצלחתי לשחרר את שומרי הסף לאט ובזהירות ולהבין שהסביבה כאן בטוחה דיה, חמה, עוטפת ומקבלת. זה בסדר, אני יכולה להרפות מעט ולשחרר.

היום, אני מבינה ויודעת לחלוטין שמקומי הוא כאן, בתוך הפלטפורמה המדהימה הזו שנקראת סלונה. כי מעבר לפתיחת בלוג, יש כאן ערך מוסף ענק ועצום שקיבלתי ואותו הייתי צריכה אולי יותר מהכל – שייכות. תמיכה, פרגון, קבלה בלתי מותנית ואהבה אינסופית מבלוגרים מדהימים, מוכשרים, נפלאים ונהדרים שמחבקים אותי בכל יום מחדש.  אני שייכת לכאן. אני חלק מקבוצה. אני לא לבד יותר.

זה לא היה קסם שקרה ברגע אלא תהליך אמיתי אמיץ ונכון של שינוי, פתיחת הבלוג הזה היא בהחלט אחת ההחלטות המדהימות והחכמות שעשיתי בחיי. אני משלבת כאן כל כך הרבה אהבות שלי יחד- המטבח, הכתיבה, הצילום, ואני בטוחה שזו רק ההתחלה. אם עברתי כל כך הרבה רק בשמונה חודשים, אני נרגשת ותוהה אילו עוד הפתעות מחכות לי בהמשך.

אני כבר לא ליד, לא בלתי נראית. אני בתוך. אני חלק. כפות רגליי מוטבעות בתוך החול ולא נשטפות יותר. תודה סלונה על בית חם ואוהב, על מקום שייכות, על שבזכותכם מצאתי את הקול הפנימי שלי והוא בועט חזק יותר בכל פעם מחדש.

גם אתם מוזמנים לפתוח בלוג בסלונה

עוד מהבלוג של מירב מלמד

תצוגה מקדימה

כי הביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם

שלוש מאות ניסיונות התקשרות במשך שלושים דקות רצופות נדרשו לי רק בכדי לקבל מענה אנושי במשרדי זאפה, להשאיר שם וטלפון ולקוות לטוב. שלוש שעות נסיעה במגוון כלי תחבורה שונים ומגוונים מהצפון הירוק למרכז הרחוק, המתנה מייגעת...

תצוגה מקדימה

עוגת מוס נהדרת בשלושה צבעים

העוגה הבאה הפכה להיות עוגת ימי הולדת אצלנו במשפחה. אין אחד שלא אוהב אותה ומשבח את טעמה הנפלא! בניגוד לעוגות דומות, כאן הבסיס...

תצוגה מקדימה

עוגת סולת תפוז וקוקוס - כוס אחת וקערה אחת

ללא ספק, העוגה הכי קלה שהכנתי עד היום. כוס אחת וקערה אחת- אלו הכלים שתצטרכו לשטוף אחריה (טוב אז גם מרית אחת, אבל שאר הכלים שמונחים בכיור שלכם, כבר לא מהסיפור הזה זה בטוח) עוגה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה