הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 316

החל מאוגוסט 2010

את חגיגות הפוסט ה-50 של הבלוג אציין עם ארוחה מעניינת, במזג אויר סוער במיוחד, במסעדה אתיופית בלב ליבה של תל אביב.

20/03/2010

את זיוי הכרתי בחוג לתולדות המוסיקה, שמתקיים אחת לשבוע בפאב במדרחוב של נחלת בנימין. גדי הביא אותה. גדי הוא חובב מוסיקה ידוע (וגם כותב ומרצה מעולה בנושא). פעם מזמן הוא עבד איתי, וכך גם פעם קצת פחות מזמן הוא עבד עם זיוי. כנראה שיש לו נטייה לאסוף חובבי מוסיקה במסלולי העבודה שלו. בפעם הראשונה שפגשתי בזיוי, היא בדיוק הגיעה מהמסעדה האתיופית באלנבי, אותה היא פוקדת לעתים מזומנות. זה התחיל מתוך תחקיר לימודים של בן-זוגה, והפך לבילוי מזדמן. ואני, חובבת ידועה של מסעדות מסקרנות, לא פספסתי את המומנט, וסיכמתי עם זיוי שבהזדמנות הראשונה היא לוקחת אותי לשם. אחרי עוד לא מעט פגישות בחוג, כמה חילופי עונות וביטול אחד, ההזדמנות הראשונה הגיעה.

כשקבעתי עם זיוי ליום חמישי ההוא, ממש לפני פורים, עוד היה קיץ. שרב ממש. גם כשהגיע היום המיועד, לא העלינו על דעתנו מה מחכה לנו. מזל גדול של שתינו, שגדי החליט במפתיע להרחיב את הקשרים שלו איתנו ממוסיקה לאוכל. כך יצא שגדי היה הנהג, וגדי גם היה אחראי על למצוא חניה. הוא הבריק ומצא חניה מול הים, ממש לרגלי בית האופרה, אבל בתוך שלולית ענק. יצאנו מהמכונית ללב הסערה. זיוי אפילו לא הביאה מעיל. פתחנו את המטריות רק כדי לגלות שזה עלול להיות שירותן האחרון, והן בדרך להחזיר את נשמתן האחרונה לבורא, או לכל הרוחות אם יש לדייק. סגרנו אותן והתקדמנו את המרחק עד אלנבי 13 במאבק נגד הרוח והגשם. נראה אתכם רואים משהו דרך משקפיים בלי וישרים.

בעמל רב הצלחנו להגיע למחוז חפצינו, ונכנסנו בסערה למקום חמים ושקט. ישבו שם באותה עת שני זוגות אתיופיים.

הצצנו בתפריט (שכתוב בשלוש שפות – עברית, אנגלית ואתיופית), וניסינו להיוועץ בזיוי בעלת הניסיון העשיר במקום, אבל אז הסתברה התרמית הגדולה. זיוי צמחונית, ומזמינה תמיד את אותה המנה, המנה הצמחונית היחידה שם. למזלנו, המלצר היה מזן המלצרים הנדיר, זה שבוחן את הסועד ומתאים לו מנה. מאחר וזיוי צמחונית, היה ברור למלצר שאנחנו צריכים לאכול מנות בשריות. עוד הוא הסביר לנו, שאנחנו חייבים לאכול בחברותא, כי ככה מקובל שם, וזיוי לא בחברותא רק כי היא לא אוכלת בשר.

המלצר בחר לגדי מנה, וזה לא התווכח עם המומחה. אני לעומת זאת, לא עשיתי למלצר חיים קלים, אבל בסוף הצלחנו להגיע לעמק השווה, ונבחרה גם לי מנה.

המנות של זיוי ושלי הגיעו בסל נצרים ענק, מכוסה בכובע סומבררו.

עם הגיעה של המנה אל השולחן, נילקח הכובע מאיתנו, ובתוכו, לא ארנב, כי אם פיתה ענקית, ועליה מונחת המנה. לפיתה האתיופית קוראים אנג’רה, והיא בת דודה קרובה מאוד וגדולה מאוד של הלחוח התימני – פיתה ספוגית, מחוררת מצד אחד וחלקה מצידה השני. קיבלנו גם אנג’רה בסלסלה, שחויבה ב-7 ₪.

מתחת לסומבררו שלי מצאתי כיפה קטנטנה במרכז. זה היה דולת – כבד של בשר טחון עם בשר רך של כבש, בבישול על אש קטנה (49).

זה אומנם נראה פצפון, אבל יש לקחת בחשבון שלא קיבלנו סכין ומזלג, ואת המנה היינו צריכים לאכול כשלעזרנו האנג’רה בלבד. וזה מפוצץ ברמות. וככה נראתה המנה מקרוב:

למרות שהמלצר הבטיח שזה חריף רק קצת, קשה להתעלם מהצבע הירוק של הפלפל החריף ששלט במנה. ובכל זאת, למרות רגישותי לחריף, המנה היתה מעולה.

גדי לקח טיבס פרפיר – אנג’רה חתוכה עם תבשיל בשרי, פלפל ירוק ועגבניות (50).

פחות חריף, אבל גם פחות מעניין, למרות שהיה נחמד שיש אנג’רה בתוך התבשיל.

ועכשיו לצמחונית של זיוי. למנה קוראים ביאיינטו – אוכל צמחוני מוגש עם 5 סוגי תבשילים: חומוס, שעועית ירוקה, גזר, תפו”א, אפונה וסלק מבושל (50). כל זה, כזכור, מגיע מתחת לסומבררו, על אנג’רה גדולה.

זו ללא ספק המנה המגוונת ביותר, אבל היא כל כך מזכירה את הטאלי ההודי. גם בהגשה וגם בטעם. ובכל זאת, קצת הצטערתי שלא לקחתי אותה. אבל לא ויתרתי וניסיתי את כל התבשילים. ואל תדאגו, לא השארתי את זיוי רעבה.

את האוכל שטפנו עם בירה אתיופית נחמדה – בדלה (17).

בינתיים השולחן הארוך לידינו התמלא בחבורה של כעשר בחורות אתיופיות, שבאו לחגוג יומולדת של אחת מהן.

חוץ מהאתיופים ומאיתנו, אוייש עוד שולחן אחד בלבד, וישבו בו תיירים.

היה מאוד טעים, וגם מעניין. החזרה לאוטו היתה לא פחות מאתגרת מהדרך ממנו, וזיוי לא תשכח במהרה איך היא התקשתה לסגור את הדלת, כי הרוח מאוד התנגדה…

זיוי, מתי הולכים שוב?

אתיופיה רסטורנט
אלנבי 13
תל אביב
6681151–054

תגובות מהפוסט המקורי:

אמהרית לא אתיופית
20/03/2010 21:33:55 קורא
צודק
תודה קורא. תיקנתי
20/03/2010 21:41:52 תיבת דואר לא סוגרת ת”פה
מזל שיש את זיוי :)
20/03/2010 23:43:27 לולי
הייתי במסעדה הטעמים מוזרים לחיכי
באמת שזה לא לכל אחד אני פתוחה לטעמים רבים אבל בכל זאת האוכל האתיופי במסעדה לא לטעמי בכלל. זה טעמים אחרים לגמרי מכל מה שמכירים וגם הריחות כולל מהאוכל האסייתי שחביב עלי ביותר. לא הייתי ממליצה לכל אחד ללכת ולאכול שם זה יכול להיות גם מאד מאכזב
25/03/2010 09:24:36 סיגל
טוב, אותי שכנעת.
עכשיו, אחרי שהשתכנעתי ללכת לשם, נשאר רק למצא הזדמנות להגיע ממקום מגורי בדרום הרחוק עד לתל אביב הרחוקה. אה, כן, וגם להזמין ביביסיטר. ולשכנע את האשה. ולקבוע עם חברים שיסכימו להגיע למסעדה כזאת, כי אם כבר יוצאים ונוסעים אז חבל לא להפגש גם עם חברים. אבל השתכנעתי. בא לי לנסות אתיופית. לפחות פעם אחת… :-)
22/04/2010 10:37:45 מיקי

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה