הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 316

החל מאוגוסט 2010

איל שני ושחר סגל, בעלי ה”סלון”, פתחו ביחד עם עם בני ליפשיץ, בצנטרום של תל-אביב, חלופה זולה יותר, אבל לא בטוחה שהרבה יותר שפוייה. על סלון כתבתי קצת אחרי שנפתח, וזו היתה ללא ספק אחת מהחוויות הקולינאריות ההזיות ביותר שחוויתי מימי. ב”צפון אברקסס” שמות המנות עדיין סוריאליסטיות, אבל החוויה יותר ארצית.

31/10/2009

בשורות הבאות אתאר בערבוביה שני ביקורים שלי במקום, הראשון עם שירה, והשני עם קולגות שלי מהעבר ובני זוגם: זוג ששמותיהם מתחילים ב-ט’, להלן הטטניקים, וזוג ששמותיהם תנ”כיים, להלן התנכיים.

כשהגעתי עם שירה, שמרו לנו שולחן בקומה העליונה. עליה במדרגות הצרות הביאה אותנו לצינוק. לא אויר ולא אוירה. העדפנו לרדת חזרה ולשבת על הבר. הבר צופה על המטבח הססגוני והמרתק, ולמרות המחיר של לסיים את הארוחה אפופים בריחות המטבח, ההזדמנות לצפות במנות היוצאות ובהכנתן פיצתה על כך. שעשע אותי שכשהמנות מוכנות לצאת, מישהו במטבח צועק גלינג גלינג…

כששירה ואני הגענו, עוד היה מוקדם והיה די ריק, אבל כשיצאנו ראינו שהשולחנות בחוץ מלאים, ושמאוד שמח שם. לכן כשהזמנו שולחן למפגש הקולגות ביקשנו שולחן בחוץ. וזה שהזמנו שולחן שבועיים מראש, לא מנע מבעדם להגביל לנו את הביקור לשעתיים בלבד. בעוד שעל הבר נהנים מחוויות המטבח, בחוץ נהנים מסלבריטי ספוטינג.

כשישבנו בחוץ, הסבירה לנו המלצרית שאין כאן מנות ראשונות ואחרונות, והמנות יוצאות מהמטבח ברגע שהן מוכנות, ושכדאי לחלוק מנות. אני, מצידי, הייתי מוכנה לצעוק “די!!!”, ואולי הייתי עושה זאת אלמלא שחר סגל היה בשולחן הסמוך. כי כמה כבר אפשר לשמוע את הפתיח הזה בכל מקום בעיר, כאילו שם המציאו את הפטנט, ואין כמוהו במקומות אחרים?

לפני שהזמנו, הקולגות רצו לדעת מה זה אברקסס, ולמה זה צפון אברקסס, בעוד שהמיקום ביחס לאברקסס המקורי הוא ללא ספק מזרח. האם זה כי צפון זו גם הצהרה תרבותית ולא רק מיקום גיאוגרפי? אולי כי מזרח עלול לרמז על סגנון קולינארי אחר? המלצרית לא ידעה ממש להסביר, ושחר מהשולחן הסמוך לא מיהר לעזור לה. אולי כי הקומה השנייה זה מעל אברקסס, וזה כמו צפון, היא ניסתה (???). ומה זה אברקסס? ט’ אמר שזה אלבומו השני של סנטנה, וכאן שחר דווקא התערב ואמר שזה לא המשמעות של השם, אבל גם לא אמר לנו מה כן המשמעות. לפי ויקיפדיה למילה פירושים שונים, אבל זה משהו בין אל או שטן לבין מילת כישוף שקשורה למילה אברקדברה…

ועכשיו למנות. מנות קטנות, מחירים לא תמיד קטנים, תיאורים הזויים ושילובים מוזרים. הטטניקים היו בהלם תרבותי. גם מהמנות וגם מצורת ההגשה (כמו בסלון, נייר חום במקום מפה, והמנות מוגשות בקרטונים במקום צלחות). אז הנה המנות, בפירוט לפי החלוקה בתפריט. השמות, מילה במילה מהתפריט היומי המתחלף (כולל הצבעים וההדגשות, תדעו שהשם מהתפריט נגמר כשתראו את המחיר), שמוגש מודפס על נייר.

התפריט מתחיל בקטגוריית לחם, בה שתי מנות קבועות:
הראשונה – חתיכת לחם, כף שמנת חמוצה, בצל יבש, עגבניה (14). הסבירו לנו שהלחם נאפה במקום. יופי. מה שקיבלנו זו פרוסה אחת, די עבה, של לחם שחור אחיד. טעים, אבל לא מרגש בשום אופן. ופרוסה אחת. מאחר וכל המנות די קטנות, הזמנו לא מעט מנות לחם, כדי להבטיח שלא נצא בסוף רעבים…

 

השנייה – פיצה עטופה במרבד פלפלים שחורים מעליהם קרם פרש מוכתם בעגבניות ושמן זית (25). מרבד פלפלים גורם להטעיה של המוח. ישר אנחנו חושבים על פלפלים קלויים. וזה שכתוב שחורים לא עוזר למוח לתקן את הטעות. אבל המרבד הוא של כדורי פלפל אנגלי שחור, וזה נתקע בגרון ובשיניים, וזו לא מנה מאוד מוצלחת.

 

אז אפשר לוותר על קטגוריית הלחם. יש קטגוריות הרבה יותר מוצלחות.

 קטגוריות הירקות מוצגת כך: “ירקות פשוטים מביאים כל לילה, אחרי הסרוויס מהשוק הסיטונאי על עגלת אלומיניום עם גלגלים מתנפחים”. הקטגוריה הזו כבר הרבה יותר מוצלחת, ואין לי יותר מדי מה להגיד, בעיקר אתן לתיאורים של אייל שני ולתמונות לדבר. יש בה כמה מנות שנפגשתי בהן בשני הביקורים, וגם כמה מתחלפות.

מלנזאנה של חצילים צלויים בפרפום עגבניות שאליו נמסה גבינה גרוזינית (35)

 

עלי מנגולד נמסים אל תוך עצמם, מבושמים בחמאה ובענני פרמזאן (32)

 

כרובית תינוקת, ראש זהוב שלם נמס בתוך עליו (29). הופתעתי כמה זה טעים. התנכית אמרה שיש לה את המתכון של אייל שני, שזה קל מאוד להכין, ושגם בבית זה יוצא נפלא.

 

ממליגה לוהטת מתירס חי עטופה ברוטב עגבניות שחורות מעוננות בפרמזאן (36). נחמד, אבל הפולנטה של יועזר בר יין יותר טעימה.

 

הקטגורייה הבאה היא קטגוריית הים: “דגים ופירות ים חיים. שעת דייג: 12:00, 17 ק’מ מחופי ישראל”.

מחבת מלא בבייבי קלאמרי צלויים בחמאה, יין בורגון ופטרוזיליה רעננה (48)

 

בייבי קלאמרי מלא בפוקאציה ששותה לו מהמחבת את פרפום העגבניות (46)

שרימפס בפיתה (44) מנה משעשעת. העברנו בינינו את הפיתה כדי שכולם יזכו לטעום. בעיני מעניין מאוד, אבל ט’ אמרה שלדעתה זה שרימפס קפוא, אף שהבטיחו לנו שהוא טרי טרי.

 

קטגוריית הבשר זוכה לתיאור המופרך ביותר: “פרת ‘זימנטל’ ענקית וגדי חלב“.

ראגו גדי חלב על טחינה זרעי עגבניות וקרם פלפלים חריפים (59) מנה מצויינת, אך הצליחה להפתיע בגודלה הקטן.

 

המבוגר מאנטריקוט ה’זימנטל’, קצוץ ביד. יש בו רק 100 גרם שתתגעגעו אליהם כל החיים (44). מה שנכון נכון. קטן אבל משובח. לא יודעת אם נתגעגע אליו כל החיים, אבל בינתיים זוכרת ומוכנה לאכול שוב J.

רוסטביף קרפצ’יו אנטרקוט של פרת שארולה. עטוף בזרעי עגבניות ושמן זית (44)

 

רגע לפני הקינוחים יש בתפריט גם צלחת אחת שיש בה המון חריפים שמסחררים את הארוחה (16), ששירה בחרה להסתחרר איתה. כל השאר – ויתרנו.

ועכשיו לקינוחים: אוכל מתוק, כפי שכתוב בתפריט.

כשהייתי עם שירה הומלץ לנו בחום על תפוח אורליאנס שלם מזוגג כמו סוכרייה, כף קרם פרש (22), כי העונה שלו מאוד קצרה, רק חודש בשנה, ותכף לא יהיה. זו היתה בחירה מצויינת, וממש התענגנו על המנה. כבר לא כל כך קל למצוא קינוחים מרגשים במסעדות העיר. בביקור השני, כמעט חודש מלא לאחר מכן, הופתעתי לראות שהמנה עוד מוגשת, ומיד המלצתי עליה. הפעם השנייה, משום מה, פחות ריגשה. ט’ אמרה שזה בכלל לא תפוח, זה חבוש.

 

מצד שני, המנה השנייה שהזמנו היתה מרגשת ביותר:

פודינג וניל עטוף במרמלאדה של גויאבות (25). לא האמנתי שאני יכולה לאהוב גויאבות, אבל זה היה פשוט מעולה.

 

לסיכום – ברור שאני אחזור לשם.

צפון אברקסס
לילינבלום 40
תל אביב 
054-6786560

תגובות לפוסט המקורי: 

יופי של דיווח
כולל התמונות. בלי ספק שהאיש יודע להכין אוכל. אבל הוא מעייף בטרחנות שלו. בתחום הזה הוא ללא ספק פנומן שאולי אין שני (צירה מתחת לשין) לו בעולם. שאלה לי אליך, מה עשה לך לסכם במשפט האחרון? מיתר
31/10/2009 18:20:32   מיתר
אני נהנת מהגיוון הקולינארי
המנות מעניינות וטעימות, ואני חושבת שאם חולקים עם אחרים אפשר להצליח לאכול מגוון רב של מנות ולצאת שבעים ובמחיר שפוי. ותודה על התגובה המהירה מיתר
31/10/2009 18:29:15 תיבת דואר לא סוגרת ת”פה
גם אני הייתי שם!
מסכימה עם הכל, אבל הסה”כ, בתור מי שכבר סעדה בכמה מקומות בעיר, כולל זה של אייל שני בעיר אחרת… די מאכזב. היה טעים, אבל האם היה יוצא דופן? האם המנות הקטנות מצדיקות את המחיר? לא בטוח… אני לא בטוחה שאחזור. אולי רק עם יעל…
31/10/2009 18:35:51 תיבת דואר התנכית
תנכית יקרה
יהיה לי לעונג לחזור איתך. תודה על התגובה
31/10/2009 18:38:35 תיבת דואר לא סוגרת ת”פה
נשמע טעים, אבל.
אבל (ללא סדר מסויים): 1. בשביל אוכל על קרטון ונייר יצירה, לא משלמים 14 שקל לסנדוויץ” מפרוסה אחת וכיו”ב. 2. פרפום זה משהו ששמים מאחורי האוזניים, מאחורי הברכיים, בשורש כף היד ובדקולטה. ואין בו עגבניות. 3. די לתמת ה”פה זה לא מסעדה, האוכל יבוא כשהוא מוכן”. לא מקבלת את זה, ועל אמירה כזו אני קמה מייד ועוזבת את המקום. 4. די לתמת ההגבלה על שעתיים. לא עוזבת את המקום בגלל זה, אבל מתעצבנת מאוד, ונוטה להזמין פחות ממקומות כאלה. חוץ מזה, נשמע באמת יופי. אין ספק שאייל שני יודע לפרגן למצרכים שלו, במטבח וגם על הנייר. ואין ספק שאת יודעת לבחור אוכל. יש עלייך.
31/10/2009 18:53:19   סופי
הסמקתי
תודה
31/10/2009 18:56:47 תיבת דואר לא סוגרת ת”פה
אחח…
על כל זה, אוכל רק לומר: 1. אני מקנאה 2. יש לי יום הולדת ממש בקרוב. אני לא רואה סיבה לכך שלפחות אחת מהחגיגות (כי יום הולדת חוגגים לפחות שבועיים) לא תהיה שם. 3. אני גם עוברת דירה. ואני עייפה, ולא יצאתי לאכול בחוץ שבועיים, והצורך במה שאני קוראת לו “הגשה ע”י איש מקצוע, של מאכלים שלא תכיני בעצמך” גדל. או בקיצור – מתי?
01/11/2009 08:22:31   beagle
תלוי מה את מעדיפה לחגוג שם
אם את מעבר הדירה, אפשר בשישי הזה. אם היומולדת, אפשר לחכות לשישי הבא. רק תחליטי מהר כי אם שישי הזה, צריך כבר להזמין שולחן.
01/11/2009 08:59:10 תיבת דואר לא סוגרת ת”פה
תיאורים נפלאים והתמונות מעוררות חשק.
השאלה שלכם לגבי מה עומד מאחורי שם המקום והתשובות שעשעו אותי מאד. נראה לי שהם ניסו להגיד : אנחנו לא “סתם” אברקסס אלא יש לנו ערך מוסף , אנחנו “צפוניים” בגישה לגבי השרימפס בפיתה בפעם שהייתי מאד אהבתי ולמיטב הבנתי השרימפס אז לא היו קפואים. מה שבטוח מדובר ברעיון נחמד מאד ובביצוע מוצלח. עד כמה שהבנתי גם הפיתות הן home made וזה ניכר.
01/11/2009 09:59:36   bob68
תודה בוב
אני נוטה להסכים איתך לגבי הצפוניים. לזה התכוונתי ב”הצהרה תרבותית”. אני מאמינה שהשרימפס היו טריים, ואכן כל המאפים עשויים במקום.
01/11/2009 10:23:21 תיבת דואר לא סוגרת ת”פה
התמונות מדהימות
 
01/11/2009 17:31:53   תמי
היית באברקסס ולא ניסית רובן???
כריך הרובן הוא המנה הכי גאונית של המסעדה הזו. ואברקסס צפון כי הם לקחו את השטח הצפוני של מועדון האברקסס שכבר היה קיים שם. אוכל מעולה במחירים סבירים.
01/11/2009 21:58:57   עדי
רובן היה בתפריט רק בביקור הראשון שלי
אם יהיה גם בביקור השלישי, מבטיחה לזכור את המלצתך ולקחת. ולגבי הצפון – המיקום ביחס למועדון אברקסס, כמו שכתבתי, הוא מזרח ולא צפון, ולכן התהיות… ותודה על התגובה
01/11/2009 23:11:12 תיבת דואר לא סוגרת ת”פה
אייל שני …
אני עוד לא סגורה עם עצמי לגביו … מצד אחד הוא גאון קולינארי שאין רבים כמותו (ולראייה התמונות שכאן) , מצד שני הוא כל כך מרגיז… (כנראה שזה קשור באמת בטרחנות שלו כמו שהגדירה זאת שכנתי מהתגובה שלמעלה). בכל מקרה הבאת אותה בשיחוק אדיר עם הביקורת הזאת. שאפו .
05/11/2009 08:03:38 תיבת דואר אריאלה פיקסלר אלון
תודה אריאלה
מזל שהבלונדיניות שלך גרמה לך ללחוץ על הכפתור הלא נכון בפייסבוק…
05/11/2009 11:20:21 תיבת דואר לא סוגרת ת”פה
השרימפס טרי
באחריות
30/11/2009 19:06:03 תיבת דואר ערן

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה