הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 316

החל מאוגוסט 2010

מלון מקסים, במיקום מעולה, במחיר נוח, עם בית קפה, בר הופעות ומסעדה, ואוירה צבעונית וצעירה. עד כדי כך שלפעמים אתה צריך ממש להכריח את עצמך גם לצאת לראות את העיר…

01/01/2014

אם אין לכם מזל, ואין לכם איזה מכר בברלין להתנחל אצלו כשאתם קופצים לביקור שם, מלון Michelberger זה המקום. לי דווקא יש מכר בברלין, ואפילו יש לו חדר אורחים, אבל אם אתה ישראלי שחי בברלין, רוב הסיכויים שחדר האורחים שלך כבר מאוכלס. אז נאלצנו לחפש לנו מלון. וכאן בכל זאת עזר מאוד שיש לי מכר בברלין, ובזכות המלצתו הגענו למלון השווה הזה. המכר, אגב, הוא ניימן, בעל הבלוג המצויין ניימן 3.0.

הוא המליץ עליו בסוג של היסוס “זה מלון להיפסטרים. לא יודע אם יתאים לך… הוא במיקום מצוין מבחינת תחבורה, אבל הוא נמצא ברחוב מאד ראשי ואולי לא הכי נעים בעולם… מקום מאד מאד טרנדי, אבל לא מלון קלאסי… הבעיה היחידה שלו היא שהוא נמצא על רחוב ראשי, זו לא בעיית רעש, אלא שאין אווירה ‘אירופאית’ כשיוצאים מהמלון… אבל מבחינת תחבורה הוא אדיר.” וכך הלאה. כאן, אגב, תוכלו לקרוא מה שהוא כתב עליו בבלוג שלו.

הימרתי, בדקתי זמינות ומחיר, ראיתי שיוצא קצת יותר מ-500 ₪ ללילה לזוג, כלומר כ-250 ₪ ללילה לאדם, ואתר booking.com התריע שנשאר רק עוד חדר זוגי אחד לימים שרציתי. לא חשבתי פעמיים והזמנתי. אח”כ הגיעו החששות, כשגיליתי שהזמנתי חדר שנקרא לופט בקומה החמישית, ולפי האתר המגניב ביותר של המלון, זה היה נראה כמו חדר בו המיטה נמצאת בעלייה לגלריה, וזה לא היה נשמע לי נוח במיוחד, למרות שהחדר נראה מהמם. בכלל, עשה רושם שזה יותר הוסטל משודרג מאשר מלון נוח לאנשים מבוגרים כמונו. אבל על כל אלו התבדיתי לשמחתי.

המלון אכן על רחוב ראשי מאוד, אבל הוא נמצא ליד תחנת תחתית, תחנת רכבת רגילה, בה עוברים שלושה קוים מרכזיים, וגם תחנה של חשמלית. בכולם גם זכינו להשתמש. מיד כשנכנסנו, נדלקנו. התפאורה מהממת.

דלפק הקבלה לא מזכיר שום דבר שהכרתם קודם במלונות קודמים בהם ביקרתם, וזה בוודאי לא נראה כמו לובי של בית מלון. את פנינו קיבל בחור צעיר, ועידכן אותנו שהצ’ק אין בשלוש, אבל הוא יבדוק בשבילנו אם יש חדר פנוי כבר עכשיו. השעה היתה רק 11 בבוקר וקצת נלחצנו. אבל שניות ספורות לאחר מכן הוא גילה שהגענו לשישה לילות, והוא מיד שדרג אותנו ביוזמתו וללא לעלות נוספת לחדר גדול יותר בקומה השנייה, חדר אשר פונה אל החצר הפנימית. כך מצאנו את עצמנו בחדר מהמם, עם מיטה ענקית בעלת שני מזרונים, מעליה גלריה עם עוד שני מזרונים,

ומתחת לחלון שממול עוד ספת נוער, ובין לבין שטיח של עור פרה.

במסדרונות המלון החשוכים פזורות טלוויזיות, בהן משדרים בלופ 24-7 את הסרט ביג לבובסקי. אבל במקום הסאונד של הסרט, קיבלנו מנגינת צ’ילאאוט מהוואי: Legends of the Hawaiian Steel Guitar, שגם היא התנגנה בלופ, למעט בשעות הלילה. זה היה לגמרי סוריאליסטי, ובמשך שבוע הרגשנו קצת שהחיים שלנו בלופ בכל פעם שעברנו במסדרון. אז לפני שאתם ממשיכים לקרוא את הפוסט, היכנסו לאווירת בית המלון עם קצת צלילי מסדרון בית המלון.

אנחנו, אגב, היינו משוכנעות שמדובר בלופ של אותו שיר שוב ושוב, וכמה הופתעתי לגלות שמדובר בשירים שונים, פשוט כולם נשמעו אותו הדבר. ועוד פריט מידע משעשע הוא שבכל פעם שפתחתנו את הטלוויזיה בחדר, היא תמיד נפתחה על ביג לבובסקי, ולרגע חששנו שלא נוכל לראות דבר מלבד הסרט הזה, לא שזה ממש שינה, כי כל שאר הערוצים דיברנו אלינו בגרמנית, וזה לא ממש דיבר אלינו.

אבל מישלברגר הוא לא רק מלון. במקום מתנהל בית קפה מקסים, שמחולק לאזור ישיבה ואזור רביצה. אזור הישיבה מותאם לאנשים שבאים עם מחשבים ניידים, וכולל כמובן מלא שקעים חשמליים. אזור הרביצה הוא לאונג’ מלא כריות, מוקף בהמוני ספרים, כל האהילים של המנורות עשויים מדפי מגזינים, ובכל ערב מתקלט שם די.ג’י, אלא אם יש הופעה, וגם בכזו היינו, וזכינו למופע של זמרת ג’ז מדהימה ROX. בית הקפה פתוח כמעט מסביב לשעון, החל משש בבוקר, וזה מצויין בשביל משכימי קום כמונו.

יש גם את החצר הפנימית, אליה פנה החדר שלנו, ובגלל הקריסמס שהתקרב ובא, גם בה מכרו גלו-ויין, היין החם והמתוק ששותים בגרמניה לפני חג המולד, כפי שניתן לקרוא בפוסט היותר קולינארי שלי על ברלין.

באחד הימים התחשק לי מסאג’, אז עליתי לקומה השלישית, שם ממוקם חדר המסאג’ים. לא זול במיוחד, אבל גם לא נורא יקר (1 יורו ל-1 דקה, אפשר לבחור כמה זמן רוצים), ובטח שמאוד מפנק, במיוחד כשהגוף דואב מהנדודים במהלך היום.

מחיר החדר אינו כולל ארוחת בוקר, ולמרות שיש במקום מסעדה, לא עצרנו שם לארוחת בוקר שהיתה כרוכה כמובן בתשלום נוסף. דווקא כן ניסינו את המסעדה לארוחת ערב אחת, אבל זה לא היה משהו ששווה לכתוב עליו במיוחד.

כשעזבנו בצער רב את המלון, קיבלנו כל אחת את פחית המשקה של המקום: Fountain of youth, מי קוקוס במותג פרטי של המלון. עם המשקה קיבלנו גם מגוון מדבקות של המותג, בהן מככבת גורילה. הטעם די דוחה, אבל מצחיק שביום הראשון שתיתי את זה חם בתור תה, כי לא ממש הבנתי מה אני מזמינה. דווקא כמשקה חם זה די נחמד.

אם כן, אני ממליצה בחום על המלון:

Michelberger Hotel
כתובת: Warschauer Straße 39/40
שכונה: פרידכיסהיין Friedrichshain על גבול קרויצברג Kreuzberg
תחנה: Warschauer Straße
אתר
פייסבוק

לסיום, קבלו את ROX, הזמרת שזכינו להיות בהופעה שלה במלון, בצילום ממש מאותה הופעה. חדי העין יכולים להבחין בחלון מאחוריה ברכבת הקלה, ה-M10. אבל גם חדי-חדי העין לא יראו אותי בקהל, כי אני ישבתי במתחם הישיבה, ואילו ההופעה התקיימה באזור הרביצה.

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘לא סוגרת ת’פה’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי – למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת’פה

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

עלה גפן – מסעדת שף אותנטית בדרך לצפון

ביום הראשון של ראש השנה החלטנו לצאת קצת מתל אביב. נסענו לאורך חופי הים התיכון המקסימים, עצרנו בחוף עתלית והגענו עד לחוף בצת. מתישהו התחלנו לפתח רעב קל, אבל לא רצינו לתת לזה להוציא אותנו מהשלווה שהשרה עלינו הים. ובכל זאת,...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה