הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 316

החל מאוגוסט 2010

החלטנו להרגיש לערב אחד כמו תיירים, וקפצנו לארוחת ערב במלון רוטשילד, שממוקם בבניין היפהפה בשדרה, זה עם האנשים השרים. המנות מושקעות ומרגשות, והחוויה נהדרת.

23/08/2013

הכל התחיל כשקיבלתי פיצוי כלשהו בדמות ארוחה בסך 400 ₪ במלון רוטשילד. מיד הרגשתי רוטשילד בעצמי, וחיכיתי לרגע הראשון שאוכל לבזבז את זה. כבר שמעתי דיבורים על מלון רוטשילד, שממוקם בלב השדרה המקסימה, בבניין היפהפה, זה עם האנשים השרים. בפנים אוירה תיירותית, שהתעצמה בכך שבשולחן לידנו דיברו ספרדית. המפיות היו מבד, אבל התפריטים מנייר, כך שלא הרגשנו באווירה מעונבת יתר על המידה.

אחרי שביצענו את ההזמנה למנה הראשונה שלנו, הגיעה אל השולחן סלסלה עם 4 פרוסות לחם וחמאה. בשולחן הספרדי קיבלו כוסיות עם איזה פתיח מעורר קנאה, ורגעים לאחר מכן המלצרית הגיעה אל השולחן שלנו עם צדפות, ואמרה שזה פתיח על חשבון הבית. לרגע נדמה היה כי אנחנו מקבלים אויסטרים, מחווה יקרה מאוד, לא שאני בכלל אוהבת אויסטרים, אבל אז הוסבר לנו שמדובר בגספצ’ו של אבטיח עם גבינה בולגרית וזביון של פונט אמס, שזה בדיוק מה שקיבלו הספרדים, רק בהגשה שונה.  אני חייבת להגיד שגספצ’ו אבטיח לא נשמע לי מושך במיוחד, אבל זה היה מעולה. פונט אמס, כך למדתי הערב, זה סוג של ורמוט.

החלטנו שאם יש לנו 400 ₪ לבזבז, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו בקבוק של יין, למרות המחירים הלא צנועים שם. בחרנו באחד היותר זולים, קברנה סוביניון סירה מרלו, ריטון, יקב אמפורה (155 ₪), כי הבלנד נשמע לנו סבבה, וההימור היה מושלם.

המנה הראשונה שפתחה לנו את הערב היתה מתפריט המיוחדים, והיא היתה ביצה עלומה, פרמנטייה ופיטריות (46 ₪). לפני שהזמנו, ביררנו מה זה פרמנטייה (הרבה מילים קשות בתפריט…), וגילינו שמדובר בפירה. ויקיפדיה הוסיף את המידע הבא:

במאה ה-17 התמצב תפוח האדמה כמזונם העמילני של העניים, אף כי מצב זה השתנה בהדרגה עד כי בסוף המאה ה-18 הפך תפוח האדמה פופולרי בצרפת, הודות ליחסי הציבור שעשה לו אנטואן אוגוסטין פרמנטייה, מאנשי המלך לואי ה-15, על שמו קרוי מרק “פוטאז’ פרמנטייה”.

בכל מקרה, מדובר במנה מרגשת מאוד, עם פירה עשיר ופיטריות מעולות. אבל… זו מנה די כבדה להתחיל איתה את הערב, והיא נראית יותר מתאימה לחורף, אך מהצד השני זה התאים לאווירת התיירים שהרגשנו. בכל מקרה, ליקקנו את האצבעות.

המשכנו עם עוד מנה ראשונה מהתפריט, שרימפס בחמאה ויין בתיבול שום ושאטה (57 ₪). היא היתה מצויינת, למרות שעוד קצת שום לא היה מזיק לה.

לסיום פרק המנות הראשונות לקחנו קוקי סן ז’אק על מצע תרד עם קצף זעפרן ושברי שקדים קלויים (62 ₪). זה היה די טעים, אף שחייבת לומר שאכלתי בעבר מנות טובות יותר של קוקי סן ז’אק.

לפני המעבר לעיקריות קיבלנו מרענן חך, קיר רויאל.

במנות העיקריות נחלנו אכזבה. כאן ראוי לציין שמדובר במסעדה של דגים ופירות ים, ולא מגישים בה בשר. מרבית המנות היו של דגים, ולמרות הסתייגות מה שלנו מדגים, הלכנו עם המלצת המלצר ולקחנו איילת ים – עם מיני תפוחי אדמה, אספרגוס וקצף פרמז’ן (50 ₪ ל-100 גרם), מתפריט המיוחדים. המלצר מצא לנכון להזהיר אותנו שהמנה לא כשרה, מידע מאוד חשוב למי שזה עתה אכל שרימפס. את שם הדג לא מבטאים כמו שם העיר הדרומית, אלא כמו איילה, במבי אם תרצו. על הדג הזה שהתחפש לבשר לא שמענו קודם לכן, אבל המלצר הבטיח לנו גדולות ונצורות, וזרמנו. קיבלנו שתי צלחות של 100 גרם וטעמנו.

עד כמה שאני חובבת ידועה של אוכל מלוח, רמת המליחות של המנה לא היתה סבירה. ומלח גם מייבש, כך שהדג היה גם מלוח וגם יבש. יכול להיות שלא היינו אומרים כלום, אבל המלצר ניגש ושאל לדעתנו, אז לא חסכנו בה (בכל זאת, צריך להצדיק את המוניטין הזה של לא סוגרת ת’פה). מיד הציע המלצר לקחת את המנה, ובמקומה לקחנו הפעם מנה צמחונית, קרפ פתוח מקמח כוסמת מלא במילוי פטריות יער, תרד וקשקבל עם קציפת יוגורט נענע מעל (68 ₪). אני לא מאוד התרגשתי מהמנה, אבל זה היה נחמד.

ועכשיו, אם תסתכלו בכל התמונות תוכלו לשים לב שכל המנות מגיעות עם קצף מלמעלה. לכל שף יש חתימה משלו, וזו נראית החתימה של השף שלנו, שעוד נחזור אליו.

בינתיים ניגשה אלינו המארחת / מנהלת, והתנצלה עמוקות על המנה שהחזרנו. השף טעם בעצמו, והיא אכן מלוחה, כנראה הוא מאוהב, או שבטעות גם הוא וגם הטבח המליחו אותה, מבלי לדעת שהשני עשה זאת כבר. הכל נסלח, בסך הכל ארוחה טובה, המשכנו הלאה.

התלבטנו מה להזמין לקינוח, ואני, שלא פריקית של שוקולד, סירבתי נחרצות להזמין פרפה פאדג’ שוקולד עם קרם אנגלז ונוגוטין “בונדוקים” (35 ₪), אבל הלחץ מהסביבה גרם לי להזמין בדיוק את זה, ומזל. זו באמת היתה מנה מעולה, לא כבדה כמו שהיא נשמעת, והיא חוסלה חיש קל.

אל הקינוח הוספנו גם פעמיים אספרסו (12 ₪ כל אחד). בינתיים, ממש בסוף הארוחה, שאל אותי המלצר מדוע אני מצלמת את האוכל. מאחר וכבר היה סוף הארוחה, לא מצאתי מניעה לספר לו שאני כותבת בלוג ביקורת מסעדות. איך קוראים לו, שאל. לא סוגרת ת’פה, עניתי. אולי מהפחד של השם המאיים, תוך דקות ספורות הגיע אל שולחננו השף, צבי אבישר, וגם הוא התנצל על מנת האיילה הלא מוצלחת. כבר סלחנו, והכל נשכח. ראשי כבר היה די סחרחר בשלב הזה, ומאוד הצחיק אותי שלשף קוראים צבי, והמנה נקראת איילה. כן, הדברים שמצחיקים אותנו כשאנחנו שיכורים.

היה ערב נפלא, והגיע עת פרידה. ביקשנו את החשבון, ונכונה לנו הפתעה גדולה. החשבון היה 547 ₪. נכון, 400 מתוך זה לא היינו צריכים לשלם, אבל החשבון שעשינו בראש לא עשה רושם שנחרוג כל-כך הרבה משם. אבל אותו ראש סחרחר מיין שהזכרתי קודם מנע מאיתנו לבדוק אם יש טעות. רק חישוב מהיר בעת כתיבת שורות אלו הבהיר לי שלא זוכינו על המנה שהוחזרה, מנה שהוחזרה ביוזמת המקום, ושקיבלנו התנצלות כפולה על-כך שהיא אכן לא היתה ראויה לאכילה. התקשרנו, הבטיחו לבדוק, לחזור ולזכות, ועכשיו מחכה לראות אם יעמדו במילה, כי אין ספק שזה השאיר טעם רע בפה.

עדכון – הם חזרו אלינו כבר באותו יום וזיכו את ההפרש.

מלון רוטשילד
רוטשילד 96
תל אביב
053-7103230
אתר הבית
פייסבוק

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘לא סוגרת ת’פה’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי – למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת’פה

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה