הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 316

החל מאוגוסט 2010

מסעדה מתוקה, שהיא גם איטלקית וגם תיאלנדית וגם צרפתית, והיא מתחבאת לה בגינה במרכז תל-אביב. האוכל מצויין והאווירה נהדרת. מה עוד צריך בשביל לפתוח ברגוע את סוף השבוע?

28/10/2012

מסעדת “ארבעים וארבע” נמצאת על הכוונת שלי כבר הרבה זמן. ולמרות שכתבו עליה כבר לא מעט, נראה שהיא שומרת על סודיות מסויימת, שזו מעלה מצויינת למקום, שרק יודעי דבר שומעים עליו, והוא אינו נחלת הכלל.

מסעדת “ארבעים וארבע” נמצאת ברחוב נחלת בנימין, אבל לא, לא במספר 44, כי שם המקום אינו קשור לכתובת (בשונה מכל כך הרבה מקומות אחרים בתל אביב, כמו מונטיפיורי שבע, בייקרי 29, יבנה מונטיפיורי, ועוד ועוד). כשמגיעים לנחלת בנימין 29, מוצאים על החלון הפניה – הכניסה מסביב. בסמינר תרבות בצופים, אי שם בשנות ה-80 העליזות, לימדו אותי שלכניסה לערב תרבות יש ערך חשוב מאוד בהכנסה לאווירה, ובשבילי ארוחה במסעדה היא ללא ספק סוג של ערב תרבות, אם בוחרים במסעדה הנכונה. “ארבעים וארבע” היא בהחלט מסעדה נכונה, והכניסה שלה לגמרי מכניסה לאווירה הקסומה של המקום. שביל ארוך, לצידו גדר לבנה עם תבליטים וציורים מסקרנים, צמחיה, ואז פניה, ואז עוד שביל ועוד גדר ועוד צמחיה, עד שלבסוף נגלה הגן הנעלם. שם התיישבנו.

קרן ושרון, שותפות מצויינות לארוחה, הסכימו לחלוק את המנות ולהזמין בהדרגה. את המנות בחרתי אני, כי קרן, מהנדסת מזון, אמרה: “אני קבעתי את המקום, אז את, המומחית במסעדות, תבחרי את המנות”. חשוב רק להבין את הניואנסים הקטנים במשפט הנ”ל. קרן קבעה את המקום, מבין שתי החלופות שהצעתי, וגם זה רק כי לחצתי שלפחות הבחירה בין השתיים תעשה בידי מישהו אחר.

התפריט מורכב מתפריט קבוע מימין ותפריט יומי משמאל. בכל צד חלוקה למנות ראשונות, ביניים ועיקריות. לפני הכל לקחנו לנו בקבוק יין הבית, יין איטלקי ב-88 ₪ לבקבוק של ליטר. עסקה משתלמת לכל הדעות ויין נהדר. קרן הרוויחה את הבקבוק הנאה.

רוב הארוחה שלנו היתה מבוססת על מנות אסייתיות, ואני חייבת להודות שהארוחה ב”ארבעים וארבע” החזירה לי את האמון במטבח האסיאתי. פתחנו את הארוחה במרק בוטנים אינדונזי  - ג’ינג’ר, גזר, נבטים, כוסברה (28 ₪). ביקשנו לקחת שתי מנות שיחולקו ל-3 צלחות, ולא עשו מזה עניין. לפני שהמרק הגיע קיבלנו כמה פרוסות לחם למלא את הבטן. המרק היה נהדר. גם ההגשה שלו היתה חמודה, בצלוחיות אסייתיות אדמדמות.

כשעוד לא ידענו שלפני המרק נקבל לחם, הזמנו גם לחמניות באו מאודות במילוי דלעת תאילנדית, הויסין, שומשום, בצל ירוק (38 ₪). שאלנו כמה לחמניות מגיעות במנה, אמרו ששתיים, אז לקחנו שתי מנות. בשלב הזה כבר ציינו שהלחמניות הן בעצם דים סאם, אבל זה רק העלה את הסקרנות שלנו. ממש ברגע האחרון ביקשנו להוציא רק שלוש לחמניות, אבל זה היה מאוחר מדי, המנה כבר יצאה. ובכל זאת, זה היה כל-כך נהדר, ששמחנו שנשארה עוד אחת לחלוק בינינו, כי אחת לכל אחת זה בכלל לא מספיק כדי להתרשם מעושר הטעמים.

שתי המנות עימן פתחנו היו מנות ראשונות בתפריט היומי. שרון, אשת צלם, הרימה תאורה בסט הצילומים, וניצלה את ההזדמנות גם להחמיא לי על הצבע של הלק. אשת צלם, כמו שאמרנו, היא שמה לב לדברים האלו, בזמן סט של צילומים. עכשיו עברנו לתפריט הקבוע, ומשם לקחנו קרפ ויאטנאמי קריספי עם שרימפס בייקון וחסה לצד רוטב מתוק פיקנטי (55 ₪), ממנות הביניים. גם הפעם לא ממש היה לנו מושג מה אנחנו לוקחות, אבל זרמנו עם זה, והיה לנו נפלא.

עוד לקחנו קציצות שרימפס בתיבול אסייתי על סלט סום-טאם (65 ₪). המנה מוגשת עם שתי קציצות, ולבקשתנו הגיעו שלוש, בתוספת סמלית של 20 ₪. גם הקציצות היו תאווה לחיך.

הגיעה זמנה של מנה עיקרית אחת, ואחרי שזו עברה לידנו והשאירה את חותמה בחוטמינו, לא יכולנו שלא לקחת אנטרקוט 250 גר׳ עם תוספת משתנה (130 ₪) שהפעם היתה פולנטה. לא שאלו אותנו למידת העשייה הרצוייה, והנתח הראשון שחתכתי נראה וול-דאן, אבל הנתחים הבאים כבר היו די אדומים.. עד כדי כך אדומים, שבסוף מצאתי את עצמי מחסלת את המנה כמעט לבדי, כי רק קרניבורים כמוני מסוגלים לאכול בשר כל כך אדום. זו היתה המנה הלא אסייתית הראשונה שאכלנו באותו ערב, והיא גם היתה היחידה שאכזבה.

קינחנו בטארט טאטן חבושים עם גלידת חבושים (38 ₪), והוציאו לנו עוד גלידה אחרת על חשבון הבית.

היה ערב קסום, חברה טובה, אוירה נהדרת ואוכל מצויין.

ארבעים וארבע
נחלת בנימין 29
תל אביב
03-5664087
פייסבוק

והסרטון הבא עושה חשק לחזור לשם בשביל הבראנץ’:

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘לא סוגרת ת’פה’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי – למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת’פה

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה