הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 316

החל מאוגוסט 2010

איך מתרגמים חוויה כל כך מיוחדת למילים? במילה אחת – שחיתות. הפעם תקראו על מסעדה שמגדירה מחדש את המשמעות והחוקים של ביקור במסעדה, תודות לשיתוף פעולה מבורך של השף אייל שני והבמאי/פרסומאי שחר סגל. היה לנו ערב יוצא דופן, שייזכר עוד זמן רב.

27/04/2008

בתוכנית המקורית היינו ארבע בנות. רצינו לבדוק את הגימיק החדש שנקרא הסלון. המקום פתוח רק יומיים בשבוע (רביעי וחמישי), וכשהתקשרנו ביום ראשון כבר לא היה מקום ליום חמישי. אחרי שבוע גלי עדכנה ששמרו לנו מקום ליום חמישי בחול המועד פסח. זה שלושה שבועות אחרי המועד המקורי, אבל היה נראה ששווה לחכות. תוך כדי כך גם שירה הצטרפה לרשימה, והזמנו שולחן לחמש. בערב האירוע גם טליה הצטרפה, והודיעו לנו שנאלץ להצטופף. בדיעבד הבנו שעלינו על הפטנט הטוב ביותר לחוות את המקום – קבוצה גדולה ומצופפת. בכל דרך אחרת זה פשוט לא היה זה.

לא ממש ידעתי לקראת מה אני הולכת. רק ידעתי שהשף הוא אייל שני. הגענו אל המיקום יוצא הדופן, מעבר יבוק, סמטה קטנה באזור שבמובהק אינו של מסעדות ובילויים. הכרתי את הסמטה רק בשל סטודיו מד לקרמיקה, ששתיים ממקורבותיי למדו שם. נכנסנו דרך מרפסת עץ נאה, בה עמדו אנשים שעישנו והתמנגלו אלו עם אלו. בכניסה ראיתי את שחר סגל, שחקן בסרט “בלוז לחופש הגדול” בעבר ובמאי פרסומות מצליח בהווה. לאור תמיהתי, גלי הסבירה לי שהוא שותף וסו שף של אייל שני בסלון.

בניגוד לצפייה מסלון, לא תמצאו שם ספות וכורסאות. אבל מה שכן יש שם זה חלל של לופט, שולחנות גדולים, פה ושם סלבריטאים ובר גדול, עליו פרוסים כל המרכיבים של התפריט היומי, ומאחוריו מתחולל הקסם. אייל שני מנצח על עבודת המטבח לעיני כל. והמראה פשוט מרהיב. בין העומדים מאחורי הבר לא יכולנו להתעלם מילד, שהסתבר כשף מיכאל, כפי הנראה השף הצעיר ביותר בארץ, והוא רק בכיתה ח’.

 

שירה הגיעה ומסרה חבילה לגלי. שחר, שהסתובב בין השולחנות, מיד שאל אם לגלי יש יום הולדת. גלי אמרה שלא, אבל הציעה לשחר לבדוק את תכולת השקית. הוא הוציא ממנה צנצנת יפה מקושטת בסרט, קרם פרש מעשה ידיה להתפאר של שירה. הוא כל כך התלהב ואמר לנו שהוא הולך להביא כפית. כשהוא התמהמה לחזור חשבנו שהוא כבר המשיך הלאה, אבל אז הוא חזר עם כפית מחוברת לטועם – אייל שני. אייל אכן טעם, התפעל והחליף רשמים עם שירה. גם אנחנו טעמנו, גם אנחנו התפעלנו.

עכשיו הגיע הזמן לתאר את השולחן. השולחן הערוך שחיכה לנו כוסה בנייר חום ארוך (כן, בדיוק כזה של מסעדות פועלים), שלא כיסה את כל מרחביו, ועליו מזלגות, כוסות יין וכוסות מים. המים המינרלים שנמזגו לכוסות אלו לאורך כל הערב לא חוייבו בחשבון. התפריטים תפריטי נייר, עליהם מודפס תאריך היום. מבחר המנות גדול, והשמות מופרכים והזויים (כפי שתיווכחו מיד), מה שהקשה עלינו את הבחירה. המחירים בשמיים, אבל צריך לשלם על החוויה…

בזמן ששירה התייעצה עם המלצר איזה יין לבחור, הוא המליץ לנו לקחת מגוון מנות למרכז השולחן ולחלוק אותן. זו גם היתה התוכנית שלנו. היין שנבחר היה בקבוק שרונה (פרנק מרלו) של יקב רד פואטרי (190).

לפני שאני מתחילה בפירוט המנות, רק הבהרה קטנה: כל מה שיופיע בהמשך באותיות מודגשות, אלו השמות והתיאורים של המנות כפי שמופיעים בתפריט. לא הוספתי ולא שיניתי.

התחלנו עם פוקאצ’יה אפויה בעצים, פלפל וחציל נחים עליה, מוכתמים בטחינה וזעתר (48). טוב, התיאור של המנה בתפריט כל כך ממצה, שאין צורך שאסביר. הפוקצ’ה הגיעה על קרטון, שהונח על הנייר שעל השולחן. עוד לקחנו פעמיים נתח חציל יריחו מוזהב ברוח מתבוסס בטחינה משובצת בביצה אורגאנית חומה (56) מהחלק בתפריט שנקרא ירקות. גם על קרטון, והנה דוגמה שלו בטרם עזב את הבר/המטבח:

 

גלי ואני חלקנו גם תפוח נוטף אדמה, בשרו בוער, תינוקות קלמארי מוטחים עליו, מסקרפונה נוזלת לתוכם (69), מהחלק בתפריט שנקרא תערובות חד פעמיות של שרימפס וקלמארי. הינה למשל זו מנה שזקוקה לתרגום. מה שקיבלנו בעצם זה קרטושקס ממדורה, מוגש בתוף שקית נייר, ובתוכו קלמארי.  עוד בטרם קיבלנו את המנה, ריחות המדורה מלאו את החלל. המנה הראשונה היחידה שהגיעה בצלחת היתה שרימפס, קלמארי ובמיה מאודים במי ים, טבועים בעננת קצף עגבניות פרא (85). גם מהתערובות החד פעמיות.

גלי נורא רצתה את המנה עם האנשובי, וטליה ושירה כבר הביעו נכונות, כשהמלצר הפנה את תשומת ליבן לכך שהאנשובי הוא מרכיב משני ב:עבודה מטורפת של יום שלם רק כדי להוציא בסוף ניסואז של טונה טריה כבושה בשמן זית, אנשובי חי כבוש בלימונים, תינוקות לפת וקולראבי, תפוח מאודה בשומר וביצה אורגאנית (110). או בקיצור סלט ניסואז. טליה ושירה ויתרו, וגלי עשתה פרצוף מאוכזב, אז המלצר אמר שהוא ינסה לראות אם הוא יכול להביא לה רק אנשובי. זו לא פעם ראשונה שזה מצליח לה, לגמרי בלי כוונה (ראו הרברט סמואל). שחר עבר ושאל למי האנשובי, ועדכן שתכף הוא מגיע, ואכן הביא לגלי צלחת עם אנשובי. גם המלצר מצידו הגיע עם צלחת אנשובי, כי לא ידע ששחר כבר דאג לה. וכך זכינו כולנו ליהנות מהאנשובי. גם על זה לא חוייבנו.

כל המנות הראשונות היו מופלאות. כל החוויה היתה מרגשת. היה קצת קשה לנו בלי סכינים, אבל לא רצינו להתווכח עם הקונספט. במשך הזמן פשוט פיתחנו מיומנות. מזל שהניחו מתישהו מפיות. בסוף המנות הראשונות השולחן נראה כך:

 

קראנו למלצר ותמהנו בנימוס ובחשש אם נהוג לפנות בין המנות. תראו, אמר המלצר, זה גמיש. כשרק נפתח המקום, שמנו על השולחן רק מזלגות, אופס, שכחתי לתת לכם סכינים, וגם לא היינו נותנים מפיות. היינו עוברים עם גליל של מגבת נייר וקורעים לסועדים חתיכות. בלי גינונים. טוב, גם זה סוג של גינונים, אמרה טליה בצדק… למנה העיקרית, אגב, כבר קיבלנו סכינים, אחרי שהמהפכה של המנה הראשונה פונתה. אנחנו מעדיפים את הצד הנקי של הגמישות.

המנות העיקריות שלקחנו מופיעות בתפריט תחת הכותרת טלה חלב. אנטרקוט ענק. נתח קצבים. סינטה על עצם. אז מה לקחנו: הזמנו שתי מנות של שוק טלה חלב צלויה בתנור העצים, נפרסת בשולחן לנתחים דקיקים נוטפים ממיציהם הנאספים על טחינה מוכתמת בעגבניות פרא צלויות (110). שחר הגיע אל שולחנו עם כל השוק, ופרס לתוך צלחת את הנתחים. אמנם הוגשה לנו רק צלחת אחת, אבל על פי הכמות הבנו שקרוב לוודאי שאלו שתי המנות, למרות ששחר שכח לציין זאת. וידאנו עם המלצר והוא אישר, אבל אמר שנוכל לבקש תוספת. באמת שלא היה צריך.

 

עוד הוזמנו שתי מנות של נתחי אנטרקוט דקיקים מוטחים לרגע על פלדה לוהטת, נחים על עגבניה צרובה, עטויים בטרטר עגבניות פרא מבושמות בפלפל חריף (110). ממש ברגע האחרון, אלין וגלי החליטו לחלוק פטיש איום מנפץ עשבים על ליבת אנטרקוט כלואה בין 2 דפי צלופן (78), שזה בעצם קרפצ’ו, שמגיע לשולחן עם אייל, הדופק עליו במלוא עוצמת הפטיש, טקס שבמהלך הערב זכינו לראות, ובעיקר לשמוע, בכל השולחנות. כשלא מסתכלים זה נשמע כמו סוג של טקס פגאני.

 

שירה וטליה עוד לקחו לעיקרית מנה מהירקות: רביולי של עגבניות פרא שחורות עטופות בחמאת מרווה (89). זו המנה היחידה שלא טעמתי, כי הגיע כל כך מעט וחששתי לחסוך מפיהן, אבל אני סומכת על עדותן שהיה מדהים.

לקינוחים בחרנו כמעט את כל המנות האחרונות: צלחת מתוקים: פומלה מסוכרת. עגבניה שחורה שקופה. ראחאת לאקום 100% לימון צהוב. מרציפן שקדיות. קוביה של טופי שחור – 10 דקות מציצה (65). טארט תותים של שדה על קרם פטיסייר שהעולם עדיין לא הרגיש (52). טארט טאטין של תפוחים מזוגגים כמו סוכריות עטופים במרצפן ובצק זהוב (45). מוס שוקולד ‘ולרונה’ מחזיר ילדות (החזרת ילדות אחת 49). טילאג’ו – גבינה נוזלת של פרות עייפות מלומבארדיה. (איפה הפורט)? (59 ל-100 גרם).

המלצר, שהיה דאוג לא פחות מאיתנו שלא הזמנו מעוגת שוקולד עירומה, קרם פרש, שם דגימה ממנה בצלחת המתוקים.

מה אומר ומה אגיד? היה ערב שכולו שחיתות. היש דרך מוצלחת יותר לחגוג את החירות בחג החירות? העברנו שלוש וחצי שעות בלי להרגיש איך הזמן עובר. שירה אמרה שזה ממש מרגיש כאילו בסוף הארוחה יעלו כל הסועדים לקומה שנייה לאורגיה פראית. אני הרגשתי כמו בהצגת תיאטרון פרינג’ בהשתתפות מלאה של הקהל. החשבון הכולל הסתכם ב-1,381 ₪ לשש בחורות עם תיאבון בריא. כן, זה יקר, אבל זה היה שווה את זה!

נותר רק להודות לשחר ואייל, שבזכותם היה לנו ערב נפלא כזה, ואני מתנצלת אם הצקתי יתר על המידה עם התמונות והפלש…

סלון
מעבר יבוק 8
תל אביב
052-7035888

תגובות מהפוסט המקורי:

רבאק!
גמני רציתי ללכת. גמני רציתי גם לקבל קרם פרש תוצרת בית. אותכן לצאצא!
27/04/2008 21:14:15   לורן
מענג ברמת קנאה
הפעם אחרוג ממנהגי , תמיד אני קוראת אך לא מגיבה אולם אי אפשר להשאר אדישים למול נייר עטיפה חום שהופך להיות אייטם וקונספט . ממש ממש מגרה – ומתואר ברמת חוויה בלתי נשכחת או לפחות תזכר לזמן רב. אין ספק שהחוויה הועברה באופן כמעט מוחשי.
27/04/2008 23:55:56 תיבת דואר המגיהה
נפלא ומעורר תיאבון
נשארתי עם חיוך וריר נוזל. אפשר להלחין את המנות האלה. זו שירה. (ומה יש לאייל שני עם תינוקות?)
28/04/2008 08:47:40 תיבת דואר ג”וליאנה
הי יעל
כשכנה אל שכנה (ונדמה לי שאנחנו מכירות אפילו עוד מקודם), אשאל בנימוס אם אפשר לקבל את המתכון של שירה לקרם פרש? אני מודה שזה עושה לי את זה יותר מטחינה מוכתמת, תינוקות מוטחים, פרות עייפות ותותים של שדה…(ועם או בלי קשר, גם נהנית מאוד מכתיבתך)
28/04/2008 11:48:41 תיבת דואר היאלי
פוסט מדהים
כל הכבוד על הפירוט והתיאורים מעוררי התאבון. אני תמיד קוראת ולא מגיבה, הפעם לא יכולתי להשאר אדישה.
28/04/2008 12:05:46   שלי
תיאור נפלא לארוחה נפלאה…
כיף צרוף.
28/04/2008 16:25:06   שירה
אפשר שוב?
 
29/04/2008 09:36:11   יפעת
Hungry
Those pictures look delicious
07/05/2008 01:09:24   Ori
התגלגלתי מצחוק
נשמע כמו מופע תיאטרון קולינרי שהסועדים הם לא יותר מרקע.
22/05/2008 13:51:49   רוני
בשר קצוץ בתחינה
הבנאדם טובל הכל בטחינה. אני גם עושה את זה בבית שנים. וחבורה של ישראלים פלצנים עושים ממנו גאון. בדיחה.
07/07/2009 23:07:19   מיהו שמבין
בנות
משחקי בנות כולל משחקי איפור, המון משחקי הלבשה וגם משחקים של בישול או עיצוב ברשת
03/02/2010 19:04:50   מילי
בדיחה על חשבון האשכנזים ההזויים
ושחר סגל ואייל שני מתפוצציים מצחוק .
26/02/2010 13:46:54   ניר

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה