הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 316

החל מאוגוסט 2010

עוד פנינה חדשה נפתחה בנמל יפו העולה ופורח, עוד מקום שנותן כבוד לפרי הים. מנות מעניינות, אוכל טעים, מחירים נוחים וחניה בשפע.

31/12/2011

כבר כתבתי לא פעם על הפריחה הנפלאה של המסעדות בנמל יפו. בביקורי הראשון ביונה, כשניסיתי לחפש איפה היא ממוקמת, חלפתי על-פני מקום שלא שמעתי עליו – קלימרה. ימים ספורים אחר כך קיבלתי מחברה לינק לכתבה בוואלה, שמספרת על הפתיחה של מקום חדש, וזאת כדי שאלך לבדוק ולעדכן. אז כשירות לציבור ולחברה, להלן הדיווח. הפתיחה הרשמית, אגב, עדיין לא היתה, אבל המקום כבר הומה אדם.

מדובר בחלל קטן, במיוחד בהשוואה ליונה השכנה, עם בר נחמד וחלון למטבח.

אז מי זו קלימרה? הברמנית סיפרה לנו שהיא האישה של הקלמארי, לכן זה היה מאוד מפתיע שגם היבנאית וגם אני, כל אחת בנפרד, חשבנו שזה ברור לגמרי שהיא דווקא אשתו של קלימרו, האפרוח השחור משנות ה-70, שקליפת הביצה ממנה בקע עדיין על ראשו. בשבילי קלימרו זה הקיוסק המיתולוגי ברחוב סוקולוב בחולון, וכמובן גם כובע הביצה של השוטרים הצבאיים אי שם בשנות ה-70 וה-80, שזיכה אותם בכינוי קלימרו. אבל קלימרה זה בכלל בוקר טוב או יום טוב ביוונית.

תכירו, זו קלימרה של המסעדה. היא קצת מלוכלכת מאוכל, אבל ככה זה כשמחליטים לעשות חלטורות על מפית, צריך לקחת בחשבון את הסיכונים:

עוד לא הספקנו לסיים להתיישב, וכבר הברמנית הסבירה לנו שכל המנות הן בסגנון ובגודל של מנות ראשונות, ושהמלצת המקום היא לחלוק את המנות. אני מצידי הסברתי לה שזה נגד האג’נדה שלי לאכול מנות לבד, ואני שמחה שהמקום תומך באסכולה שלי. אז קיבלנו כל אחת צלחת אישית, והמנות שהזמנו הונחו, כל אחת בתורה, ביניהן.

כמו ששם המקום אולי מרמז (מרה זה גם ים), ההתמחות של המטבח בקלימרה היא ים. לכן החלטנו בביקור הראשון שלנו להתמקד בים ולהימנע ממנות בשריות, אף כי לפחות אחת מהם היתה מסקרנת במיוחד, אותה השארנו לביקור הבא.

התחלנו עם מנה מהמיוחדים, שהיו כתובים על הלוח מולנו: סביצ’ה אינטיאס עם יוגורט על חלה מתוקה (44 ₪). היבנאית ביקשה לוותר על הכוסברה, ולמטבח לא היתה התנגדות. הדג היה נהדר, והשילוב שלו עם היוגורט היה מצויין.

המנות בתפריט, אולי כמחווה לאישה של הקלמארי, זכו לשמות של נשים (קארלה, קלאודיה, תמרה, סוניה, אדלה ועוד). אנחנו התחלנו עם סבתא שלי – פולה. ולמרות שזו סבתא שלי, היתה זו דווקא היבנאית שבחרה במנה, ואני מצידי לא שכחתי לה את זה כל הארוחה. אם כן, פולה- תמנון על הפלאנצ’ה, ירקות חרוכים, ערמונים ויוגורט כבשים (52 ₪) כמו בכל מנה, גם במנה הזו ניגשה אלינו הברמנית לשאול איך היא היתה בעינינו. תשובתי היתה שהמרכיבים הרבים במנה לא ממש מדברים זה עם זה, איש-איש בשלו. אני אעביר לשף את האבחנה הסוציולוגית שלך, ענתה הברמנית. כן, כך מסתבר, בשביל הרגע הזה בדיוק עשיתי תואר שני בסוציולוגיה. המנה הזו היתה הפחות מוצלחת מבין מגוון המנות שבחרנו.

המשכנו עם מאלי- מולים כחולים בציר סרטנים חלב קוקוס צ’ילי ולמון גראס (מוגש עם חלה מתוקה בצד) (44 ₪). טעמו המעקצץ הנפלא של הלמון גראס נתן את הטון ברוטב, ולא נתן לטעמו של חלב הקוקוס להשתלט. החלה המתוקה ספגה את שאריות הרוטב הנהדר הזה בשמחה רבה. החזרנו צלחת נקייה.

עצרנו לרגע עם התפריט, והמשכנו עם עוד מנה מהלוח. במנות שבלוח בלטו בחסרונם שני מרכיבים חשובים. האחד הוא שם של אישה, וזו שערורייה בפני עצמה, והשני הוא מחירים. אני לא אוהבת הפתעות שכאלו, ובמנה הבאה, שהיתה באמת מצויינת, בכל זאת המחיר היה בעיני חסר פרופורציה למה שהוגש. מדובר בפילה מוסר ים על קרם שחור של חציל ואספרסו עם קרם לימון (60 ₪). למרות שהאספרסו יצר סקרנות גדולה, טעמו לא הורגש, אבל הניגוב של הפילה קודם בקרם השחור ואז בקרם הצהוב נתן שילוב נפלא של טעמים. גם התרד והשומר חוסלו, וזה אחרי שהצהרתי שאני שונאת שומר. כאמור, מנה נהדרת, אך יקרה מדי.

חזרנו לתפריט וכעת בחרנו במישל- סקאלופס על קרם כרובית- קוקוס ושקדים קלויים (54 ₪) או… מישל מה בל. אני חובבת גדולה של סקאלופס, וקרם הכרובית היה ענוג. היבנאית פחות אהבה.

ועכשיו, אחרי ששבענו, יכולנו לעבור לקינוח. בחרנו במלבי שמנת עם בוטנים מסוכרים, לפתוח בזהירות (26 ₪). המלבי הגיע בצנצנת, צורת הגשה שהפכה מאוד נפוצה בשנים האחרונות (ראו מחניודה, יונה). בסקרנות רבה אכן פתחנו בזהירות, ומהצנצנת עלו אדים לבנים, ממש כמו מקדרת מכשפה. המלבי היה טעים ובמרקם הנכון, אבל לטעמי המנה שחתה בכמויות מופרזות של מי ורדים, שהותירו טעמים מרירים. זה לא מנע מאיתנו לחסל את המנה.

אנחנו מבחינתנו סיימנו, אבל כנראה סשן הצילומים שלי זיכה אותנו בקינוח נוסף, הפעם על חשבון הבית. קיבלנו עוגת גבינה אפויה של דוריתי (36 ₪) עם קוביות ג’ל ריבת חבושים. העוגה היתה טובה מאוד, אבל לא הצלחנו לסיים, זה כבר היה טיפה יותר מדי בשבילנו, אפילו לאחת שלא סוגרת ת’פה…

קלימרה
מחסן 1, נמל יפו
יפו
03-6823232
אתר הבית
פייסבוק

ולסיום, קבלו את קלימרו, מי שאנחנו חושבים שהוא האיש האמיתי של קלימרה:

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘לא סוגרת ת’פה’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי – למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת’פה

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה