הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 316

החל מאוגוסט 2010

קפיצה לארוחה שונה ומיוחדת בתחנה המרכזית הישנה, במחיצת סודנים שבאו להפסקת צהרים.

09/12/2011

הכל בגלל ניימן. אחרי שבביקורו האחרון בארץ לקחתי אותו לקאסה נובה, הוא הודיע לי שבביקור הבא הולכים למסעדה הסודנית בתחנה המרכזית הישנה. אחרי זה הוא דחה את הביקור הבא, ואחרי אחרי זה הוא גם אמר לי שיש לו מספיק סודניות בברלין, אז לא לחוץ לו. ואז זיוי רצתה ללכת איתי שוב למסעדה האתיופית. אבל בדיוק שמעתי שהחליפו שם בעלים ושהורידו את המנות הצמחוניות, וזיוי, לא עלינו, צמחונית. אז הצעתי להחליף אפריקאית אחת באחרת, ולנסות את הסודנית. עוד כמה שבועות חלפו להם, ובסוף המשימה יצאה לפועל.

קבענו לשישי בצהרים, כדי שלא נסתובב בתחנה המרכזית הישנה בחושך. הגעתי במונית שירות קו 5, כמעט עד פתח המסעדה. למרות שהמסעדה ברחוב די ראשי, לא פשוט לזהות אותה, כי נראה שהשלט בחזיתה נעקר. עם זאת, יושבים בה רק סודנים, אז קצת קשה להתבלבל. את “שיפודי ראש העיר”, לעומת זאת, אי אפשר לפספס, ממש בפינת רחוב נווה שאנן, אז פשוט צריך להגיע לשם, לחלוף על חנות אחת וזהו, הגעתם.

נכנסתי פנימה, ומלבד זיוי ובעלה, שכבר חיכו לי, היו שם רק סודנים. נכנסנו לשם ויצאנו מישראל. המלצרית המקסימה, פרידה, תקשרה איתנו בדילוגים בין 3 שפות, עברית, שבעיקר אנחנו הבנו, אנגלית, שהיא הבינה קצת יותר, ועוד שפה, סודנית אולי, שלא הבנו כלל.

הונח לפנינו תפריט של 6 מנות, כתוב ב-3 שפות: עברית, אנגלית וערבית. דבר ראשון ניסינו לברר מה יש לזיוי לאכול, ושאלנו מה יש צמחוני. איש מרשים לבוש אלגנטי (הבעלים?) הצביע בתפריט על פול (15 ₪). זיוי ורועי עיוותו את פרצופיהם. בינתיים הגיעה פרידה. ביקשנו שתסביר לנו מה זה Aseeda עסידה (20 ₪). Porridge, היא ענתה. דייסה, אמרנו אנחנו, והמשכנו לברר על שאר המנות בתפריט. בסוף חזרנו לעסידה, והקשינו בקושיות שלנו. זה צמחוני? שאלה זיוי. לא, ענתה פרידה. יש בזה בשר? שאלה זיוי? לא, ענתה פרידה. דגים? לא. זה כמו הלחם של הסודנים, אמרה פרידה, איתו אוכלים את האוכל. טוב, לנו זה נשמע לגמרי צמחוני. אז מצאנו מנה לזיוי.

המנה הגיעה, וגילינו גוש בצק רך באמצע, ומשני צידיו שני רטבים. הכל היה מאוד טעים ומעניין, רק בעייה אחת קטנה… זיוי הבחינה בפיסות מיקרוסקופיות של בשר ברטבים. שוב קראנו לפרידה. יש בזה בשר? שאלה זיוי. לא, ענתה פרידה בהחלטיות. אז מה זה? שאלה זיוי והצביעה על הצלחת. אה, זה בשר, אבל קטן, סיכמה פרידה את העניינים. שפר מזלה של זיוי, והמנה רועי הגיעה בשתי צלחות נפרדות, אחת של ירקות ברוטב והשנייה של בשר, אז ברוב טקס הם החליפו ביניהם את הצלחות, זיוי אכלה את הירקות ברוטב של רועי, ורועי אכל את הבשר שלו עם הרטבים של העסידה. למנה של רועי קוראים Kbab Tawa קבב טאוה (30 ₪), ואנחנו לא באמת יודעים מה היה שם. פרידה אמרה שזה בשר עם שמן זית. מה זה משנה, העיקר שזה היה טעים. גם הבשר וגם הרוטב, שבסוף בכל זאת נמצאה בו חתיכה של בשר, אבל זיוי נשארה בחיים. רועי צירף למנה גם אורז סודאני (20 ₪), שהיה למעשה אורז לבן פשוט, אבל מוצלח.

אני לקחתי Kbab Hala קבב האלה (20 ₪). את הבשר הזה תיארה לנו פרידה כבשר ברוטב עגבניות. שוב, נבצר ממני לפרט את המרכיבים, אבל היה מעולה. גם אני צירפתי למנה אורז, מה שהסתבר בסופו של דבר כהזמנה מיותרת, כי הספיקה לנו צלחת אחת של אורז לשולחן.

לאורך כל הארוחה ראינו תורים של אנשים ליד שני הכיורים שהיו ממש בסמוך לשולחן שלנו. לקח זמן עד שנפל האסימון. לא רק שהיינו הזרים היחידים במסעדה, היינו גם היחידים שלקחו אורז או סכו”ם. כל הסועדים חיסלו את המנות בעזרת ניגוב עם הפיתות שהוגשו לכל שולחן בתחילת הארוחה (בליווי צלחת ירקות). זה לא עסק נקי במיוחד, לאכול בידיים, אבל היו סמוכים ובטוחים שהניקיון במקום היה מרשים.

אז מתוך שש המנות של התפריט טעמנו 4. לא טעמנו פסוליה (20 ₪) ופול (20 ₪), מנה שבמהלך הארוחה ראינו יוצאת שוב ושוב, עם ביצה קשה מגורדת מלמעלה. היא נראתה מאוד מפתה, אבל כשגמרנו להשתלט על המנות שלנו (וארזנו כמות נאה שנשארה), לא היינו מסוגלים לחשוב על עוד מנה.

הסודנית הראשונה
סלומון 4, תחנה מרכזית הישנה, שתי חנויות אחרי שיפודי ראש העיר
תל אביב
052-7788802

יצאנו אל התחנה המרכזית הישנה, והתמלאתי נוסטלגיה. קצת קשה לחבר את המראות הנוכחיים עם הזיכרונות מימי ראשון בבוקר בדרך לצבא, אבל בכל זאת, משהו עושה שביב של זיכרון. לכן אין דרך מתאימה יותר לסיים מאשר עם שיר המחווה לתחנה המרכזית הישנה של טיפקס. מלבי קר, עליו שרים שם, כבר לא מוכרים בתחנה הישנה, אז נשארנו בלי קינוח.

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘לא סוגרת ת’פה’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי – למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת’פה

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה