הבלוג של liora haim

liorahaim

נעים מאוד:) אני ליאורה :) אמא ל - 4 מתבגרים מדהימים. מנחת הורים בשיטה קצת אחרת. מותאמת למציאות העכשווית והמאתגרת. מאמנת מתבגרות גם באמצעות מגע ואיפור, דרך עולמן שלהן. מאמינה בסמכות הורית מעודכנת.

עדכונים:

פוסטים: 31

החל ממאי 2019

800_5ceb8fd27f4e41/1/2019, פעם ראשונה אחרי 44 שנים הסתכלתי במראה בלבן של העין ושאלתי את עצמי #מי_אני#״?.
לא אמא של…,אחות של…,הבת של…, אשתו של…,קצינת קשר…ועוד הרבה מאוד לא.
מי אני ? – ליאורה חיים , בלי שום כרטיס ביקור , בלי שום תואר, טייטל, בלי שום הגנה.
התהליך הזה של לצלול לתוך עצמי, לדעת ולהכיר מי אני, לעשות בחירות שטוב לי איתן, לשים את עצמי על המפה התחיל לפני 10 שנים.
תהליך ארוך, עמוק, משמעותי שעברתי עם עצמי.
התהליך הזה הוציא ממני קודם כל הכרות והשלמה עם הפגמים שלי ויש לי הרבה.
כשלמדתי להכיר אותם, להתמודד איתם ולחיות איתם – אף אחד לא יכול להשתמש בהם נגדי.
למדתי לסמוך על עצמי, לא לפחד, לעמוד על שלי ולתת לעולם את מה שיש לי לתת .
השירות הצבאי זימן לי הכרות עמוקה עם החוזקות שלי ועם החולשות שלי.
ניצלתי כל הזדמנות להשתמש בכישורים וביכולות שלי, טיפלתי בכל חייל/ת שהגיעו אלי כאילו היו ילדיי שלי.
זה עשה לי טוב.
קיבלתי בחזרה המון, בכל נתינה כזו למדתי על עצמי עוד קצת ועוד קצת, זה חיבר אותי לעצמי.

לפני 10 שנים אחותי הצעירה חלתה,
6 בבוקר אבא שלי בוכה על הקו, הלם נוראי, זוכרת את הנשמה שלי נשברת באותו בוקר.
אירוע מכונן בחיי.

גם באירוע הזה למדתי על עצמי המון, הסיטואציה שאבה אותי לניהול כולל של האירוע שנמשך כמעט שנה.
הייתי שם בתפקיד של להחזיק את כולם עם הראש מעל המים, לעודד שיהיה טוב, לחזק, לטפל, לשאול ולבדוק.
במקביל, הייתי אימא במשרה מלאה ל -4 קטנטנים, מפקדת מוקד מבצעי עם קרוב ל 160 חיילים/ות תחת פיקודי הישיר.
עברתי לאוטומט ופשוט תפקדתי, לא הייתה לי ברירה, הייתי חייבת לצאת מעצמי ולנהל את המערכה הזו.
גם מזה למדתי על עצמי, היכולת להתנתק מהסיטואציה ולתפקד כי צריך זה משהו חדש שלמדתי על עצמי.

רצף החיים והאירועים הביא אותי לאכילה רגשית מטורפת, אחרי הלידה של עלמה שקלתי 104 ק״ג, מידה 50 וטונה של מרמור ומועקה בתוך כל הגוף הזה.
החלטתי לחזור לעצמי בימים שהכרתי את חגי עם 55 ק״ג, עם חיוך ענק על הפנים ותחושת קלילות נפלאה.
.
סיכמתי עם עצמי שאני מצמצמת את משרת האמהות שלי ל 23 שעות ביממה.
יצאתי להליכה של שעה כל יום, הצבתי עובדה ופשוט יצאתי , האמת כנגד כל הסיכויים.
בעלי היקר, כמו תמיד פרגון ותמך למרות שזה היה קשה מאוד.
ראיתי בטיילת את כולם רצים והחלטתי שגם אני רוצה.
לא היה קשר בן המצב הפיזי שלי והמשקל שלי לבין ההחלטה שלי שאני מתחילה לרוץ.
אבל החלטתי וזה קרה, כי התעקשתי, כי האמנתי ורציתי להיות אחרת, להשיל מעלי את כל המועקה הזו.

עם המשקל ירדה גם המועקה, קניתי משקפיים ורודים והתחלתי להסתכל על העולם בחמלה, בלי שיפוט, עם נתינה נקייה יותר.
בתהליך הזה הייתה לי מנטורית צמודה.
גיסתי הדר ז״ל שכל יום בשיחת הבוקר שלנו הייתי מבינה מחדש כמה הכל אפשרי, שרק צריך לרצות, היא למדה אותי שלמרות הכל תמיד יש קרן אור, תמיד יש ניצוץ של אושר ותמיד יש סיבה לחייך.

היא למדה אותי לראות את הטוב ולהתעלם מהרע, מהמועקה, מהכאב ומה קורבנות.
לפני 5 שנים היא עזבה אותי, שוב נשברה נשמתי .
הפעם,
הדר השאירה אותי אדם אחר. השאירה אותי חזקה, נחושה וחיובית.
לפני 10 חודשים פרשתי מצהל אחרי 25 שנות שירות במדים.
הסתכלתי לעצמי במראה ושאלתי את עצמי מה עכשיו?
מה את רוצה להיות?, #מי_את_בעולם_הזה?
אופציות תעסוקה בתחום בו עסקתי בצהל היו לי המון ועם המון כסף.
ואז, הגיע הרגע שלקחתי את כל התובנות של כל השנים האחרונות ופשוט החלטתי להקשיב לנשמה שלי, לעצמי!
החלטתי שאני רוצה לתת מהידע והניסיון שלי, זה בער בי, חלמתי את זה, זה מרפא ומאחה את הנשמה שלי.

יצאתי לדרך, היא לא הייתה לי קלה, לא הכרתי את המציאות האזרחית, הייתי בקיבעון מחשבתי.
היו לי ימים לא פשוטים, שאלתי את עצמי המון שאלות, בחרתי לא לוותר.
במהלך השנה הזו למדתי המון, עברתי מקורס לקורס וריפדתי את הידע שלי במחקרים שרק חיזקו אותי.
פתאום הצלחתי לשחרר את הקיבעון שהיה נטוע בי כל השנים ואפשרתי ליצירתיות שבי לפרוץ החוצה .
התחלתי לכתוב, בעזרתה של האחת והיחידה Yonit Tzuk.
הכרתי המון אנשים במעלה הדרך, העולם חייך אלי, קיבל אותי בחיוך ענק עם המון אהבה.❤️.
למדתי להינות , להיות ברגע, להסתכל על האור ולהפיץ אור בעזרתה של Adi Feld.
סיימתי 2 תכניות מדהימות ומעצימות של נשים מנהיגות במעגלי חיים בהובלה של אישה שהיא אור גדול Ora Sar Shalom.
והיום התבשרתי לשמחתי הגדולה שאני בתכנית מנטוריות לנשים, שזו עבורי עוד סלע ענק שאני עוברת בדרך ליעד.
אני מאושרת וזוהרת

עוד מהבלוג של liora haim

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 11 months
תצוגה מקדימה

מה זיכרון הילדות שנשאיר להם מהקורונה ?

סיר לחץ מבעבע היטב כולם בבית, הילדים, ההורים ופתאום אנחנו נדרשים להכיר אחד את השנייה פתאום מוצאים/ פתאום מתפנה זמן לשיחה פתאום יושבים וצריכים לייצר שיחה, המציאות מצביעה ברגליים. אנחנו לא מורגלים לשיחה, שיחת עומק של...

תגובות

פורסם לפני 2 weeks
תצוגה מקדימה

"מה ה Story שלי"?

זהו, הגיע היום שבו הורדתי את המדים ויצאתי לאזרחות. 1/1/2019 בוקר טוב - הלם, חשש, פחד, שמחה, התרגשות לגמרי רגשות מעורבים. זוכרת את הבוקר הזה שאני קמה בבוקר בעצם לכלום, הנייד לא מצלצל, אף אחד לא מחכה לי, אין לי לו"ז, מה עושים עכשיו...

תגובות

פורסם לפני 5 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה