אני לא אישה של דרמות וכותרות נוצצות, וגם החלומות שלי בד"כ כבולים במציאות. לכן, כשאני מתיישבת לכתוב את סיפור הבלוג שלי הוא מצליח להפתיע אפילו אותי. תמיד שמעתי מסביבי שכדי להגיע רחוק צריך לחלום בגדול, החלומות שלי היו קטנים. המציאות ולא החלום הם שהובילו אותי למקום בו אני נמצאת היום.
תחילתו של הבלוג לפני כשנתיים וחצי. בקפה של בוקר עם חברה סיפרתי לה שחשבתי לפתוח בלוג על קניות. תמיד אהבתי שופינג, לעצמי ולילדים, ולא אחת נשאלתי היכן קניתי פריט כלשהו. הרעיון, כך אמרתי לה, הוא לפתוח בלוג שיספק מידע על מקומות שווים לערוך בהם קניות של אופנה במחירים נגישים. לפעמים כל מה שצריך הוא לדבר את המחשבות שלך. שעה אחרי הפגישה הזו כבר ישבתי מול המחשב ופתחתי את הבלוג הראשון שלי בתפוז. קניתי, צילמתי וכתבתי והעליתי עוד ועוד רעיונות, ולהפתעתי התחילו להגיע אלי תגובות מנשים שאיני מכירה, שפרגנו, הגיבו ונרשמו כמנויות לבלוג. כל מנויה חדשה הפתיעה ושימחה אותי ונתנה לי את המרץ להמשיך במקביל לעבודתי מהבית בתחום הגיוס וההשמה.
כמעט שנה אחרי, על ספסלי חוג הכדורסל של הבנים, "לייזה פאנלים" הנהדרת הציעה לי להעביר את הבלוג לסלונה. אני התלבטתי, היתה לי תחושה שסלונה מכוונת לנושאים גבוהים יותר משופינג וכי לא ימצא שם הקהל המתאים לבלוג. אחרי מסע שכנועים החלטתי לנסות, בעיקר כי קפץ לי השם "הקונה נחמה" ורציתי להשתמש בו (שזו אגב, פרפרזה על "הכינה נחמה" שביקרה אותנו באותה התקופה). פתחתי את הבלוג ומיד קיבלו אותי בחיבוק חם. העורכות קידמו ופרגנו והקוראות החלו נרשמות לעדכונים. המעבר לסלונה גרם לי לרצות להיות בלוגרית טובה יותר, להתאים עצמי לכותבות הנהדרות שגיליתי פה.
בפעמים הראשונות שהציגו אותי בסלונה כבלוגרית אופנה הסמקתי בפינה. אני? בלוגרית אופנה? הרי אני סתם אוהבת לקנות, להתלבש ולרוץ לספר. כשהזמינו אותי להרצות בכנס הבלוגרים הראשון של סלונה זה תפס אותי בהפתעה גמורה ושאלתי כמה בלוגרים סירבו להצעה לפני שפנו אלי. אפילו אני לא ידעתי שאני כזו.
עם הזמן הבנתי שלא אוכל להמשיך להסתמך בבלוג רק על הקניות שלי ושיש צורך בתוכן נוסף. התחלתי לחלוק את משנתי בנושאים אופנתיים, קראתי ולמדתי לא מעט ואיתגרתי את עצמי בכתיבה והבעת דעה גם על קולקציות חדשות. הבלוג הלך והתפתח ואיתו החלו להגיע פניות ממעצבים ויח"צנים והזמנות לארועי אופנה.
היום, כמעט שנתיים אחרי המעבר לסלונה, אני יכולה לומר בפה מלא וגאה, אני בלוגרית אופנה מן המניין, מסקרת קולקציות, מגיעה לתצוגות ופרזנטציות, וכותבת על כל נושא אופנתי שמעניין אותי (אם כי ליבי עדיין נתון לאופנה נגישה, כזו שאני ושכמותי יכולות לרכוש). לאחרונה התאהבתי גם בכתיבה על קוסמטיקה, פתחתי סניף בשם "הקונה נחמה לדור הבא" שעוסק בצרכנות לילדים והקמתי עמוד פייסבוק בשם "הקונה נחמה" המונה כ-870 אוהדים (ובעיקר אוהדות).
בבלוג אופנה לעומת בלוג המבוסס על חוויות אישיות, יש צורך להיות עם יד על הדופק בכל הנוגע לטרנדים ומעצבים ישראלים ובינ"ל. זה אומר המון עבודת רקע, קריאה של מגזיני אופנה, צפייה בתצוגות ומעקב צמוד אחר שבועות אופנה, ובמקביל עבודה צמודה מול משרדי יח"צ ע"מ לקבל תמונות ומידע על ארועים חשובים בתחום, שיטוט בחנויות ומרכזי קניות והרבה זמן כתיבה ומיון תמונות. יחד עם זאת אני מאוד משתדלת שהבלוג יהיה עם כתב יד ברור שלי ויספק גם סיפורי רקע ונימה אישית.
העיסוק בבלוג ממלא לי שעות ארוכות והביא איתו שיתופי פעולה נהדרים, כולל עם סלונה. נכון להיום עזבתי את עבודתי הקודמת ואני מתרכזת כל כולי בכתיבה בבלוג "הקונה נחמה" ובבייבי בלוג "הקונה נחמה לדור הבא", במטרה להמשיך לפתח אותם, לצד כתיבת מדור קבוע בסלונה וכתבות מערכת בנושאי אופנה. אני אפילו מעזה לומר שאני רוצה להתפרנס בכבוד מהכתיבה וזה כבר לא נשמע לי כמו מילה גסה.
לכן, הכותרת שבחרתי "הבלוג ששינה את חיי", לא מוגזמת ולא מופרכת. במקרה שלי הבלוג באמת שינה את חיי המקצועיים ובכלל, והביא אותי לראשונה מזה 40 שנה לעשות בדיוק, בדיוק את מה שאני אוהבת.
***
תמונה מתוך הפקת אופנה של אתר סטייל ריבר עם בלוגריות אופנה, צילום-דודי חסון (אין שום סיכוי שהיתה לי תמונת פוטושופ ייצוגית שכזו לולא הבלוג)
גם אתם מוזמנים לפתוח בלוג בסלונה