הבלוג של I hate my cancer

itta

Everything written here is based on true stories... or not

עדכונים:

פוסטים: 8

החל מפברואר 2020

Dr. Brené Brown (דר’ ברנה בראון – חוקרת קשרים בין אנשים) חוקרת קשרים בין בני אדם – את יכולתנו לחוש הזדהות, להרגיש שייכות, ולאהוב. היא זו שתבעה את המושג Vulnerability – פגיעות, כלי ששינה את הדרך בה היא חיה את החייה, הדרך בה היא אוהבת, עובדת ומגדלת את ילדיה.
באחת ההרצאות שלה היא מדברת על “the story I’m Telling myself” – אימצתי חלקים מהמחקר שלה ובמשך שנתיים וחצי אני מספרת את “הסיפור שאני מספרת לעצמי” וכך אני מלווה אותי במסע המטורף הזה.
חלק מהצורך לספר לעצמי סיפור, נבע, בין היתר, מהזהות החדשה שלי, לא רק החיצונית, בעלת הניראות, אלא גם זו האחרת, שאינה קירחת, מסורטנת או כרותת שדיים, זו שלא מסוגלת לקרוא שורה, שנאלצת עד היום להאבק בהבנת הנקרא, שבאמצע החיים החלה לכתוב עם שגיאות כתיב, זו שממש לא זוכרת מילים בשפת האם שלה – עברית, שמשתמשת בשפה האנגלית כקביים, זו שהולכת למטבח וכלל לא זוכרת מה היא רצתה לעשות שם, שפותחת את ארון הבגדים ולא זוכרת מה היא מחפשת, זו שמתחילה מטלה אחת, מופרעת באמצע, שוכחת את המטלה, היא תגלה בדיעבר כי הכביסה עדיין ממתינה בסלסילה לתליה, המגהץ כבר שעות דולק עד שהתאדו בו כל המים, מוצרי החלב שהגיעו מהסופר הושארו על שולחן במטבח ונשכחו, ואין לה מושג היכן הניחה את כוס התה שהרגע, אבל ממש הרגע, היה אצלה ביד. ובמקרה הפחות טוב אם המטלה הייתה כזו שנאפתה בתנור או עמדה על הכיריים, ריח העשן השרוף כבר יזכיר לה.
הקושי גדול במיוחד כי אני אף פעם לא הייתי טובה בשפות, אף פעם לא הצטיינתי במקצועות הומניים, תמיד הייתי חזקה במספרים.
אם תשאלו את בעלי, הוא יספר לכם שזה “הסיפור שאני מספרת לעצמי” כי, לדעתו, לא הבנתי דבר במספרים, ולראיה אוסף תיקים, נעליים, מעילים ותכשיטים, שפעם הוא חישב לי את העלות הכללית שלהם והסביר לי בטבלת EXCEL מסודרת להפליא מה יכולנו לעשות בכסף הזה, במקום להעמיס את החדרים בארונות, לרכוש כספת (שלימים נגנבה – אם כי לא נפרצה, פשוט עקרו אותה על כל תכולתה) ולקטר על העקבים הלא נוחים, בכל ארוע בו “עליתי עליהם” ולהתעצבן עליו כשהוא מוסר לי את מפתחות הרכב ומצווה “תכניסי לתיק” שאין בו מקום ובקושי נסגר (כי “הוא נרכש בגלל המראה לא בגלל הפרקטיות”, “כמה תיקים את צריכה”, “יש לך אוסף נעליים שלא מבייש את אמלדה מרכוס”).
יכול להיות שמנקודת המבט הצרה של בעלי הוא צודק, בדרכו הצדקנית, המחושבת, הריאלית. מה שבעלי היקר לא הצליח להפנים עדיין זה את המחיר “האחר” שהוא משלם עבור הבעלות על הצדק (לזה אקדיש פרק אחר).
בכל אופן, מאז שהסרטן, “לקח” את חדוות הקניות, המיותרת שלי, הייתי צריכה להמציא את החדווה מחדש. משהו שיתן מענה לצורך של ריגוש מיידי שמתקיים בחווית קניות מיותרת,(גם אם לזמן קצר וקצוב).
הפתרון הגיע בדמות Joe.

Joe ואני, כפי שאתן זוכרות, ניהלנו זוגיות וירטואלית ופוטוגנית להפליא ברחבי הרשת, כזו שכללה מציאות רבודה. למה מציאות רבודה אתן בוודאי רוצות לדעת? ובכן, הוא רצה להכיר בת זוג ולהתחתן. אני רציתי קצת להכהות את הכאב, לשכוח לכמה רגעים שאני חולה, שכואב לי, שאני עדיין בטיפולים.
הוא רצה שיחות טלפון ווידאו, אני רציתי מיילים וצ’טים, הוא רצה שנפגש, אני רציתי להשאר במרחב הוירטואלי.
כמו בחיים האמיתיים של כל זוג אוהבים, גם אנחנו על אף היותינו במרחב הוירטואלי, לא הסכמנו על דבר.
החיים שלי היו הכי לא פוטוגנים ושום פילטר, לא יכל ליפות אותם. פעם, לפני שהכל התחיל הייתי גבוה (מאז התכווצתי), רזה (כבר לא), שרירית (כבר לא זוכרת מה זה), כזו שמכורה לספורט וריצות מרתון (בקושי מצליחה לעלות במדרגות קומה אחת), בעלת שיער ארוך ושופע שגולש מתחת לקו המותן (אם יש דבר אחד שאליו אני הכי מתגעגעת זה לשיער הנהדר שהיה לי, ובטח שעוד יהיה…אני עדיין מאמינה), הייתי אישה שהיא “עיר ללא הפסקה” ואז בבת אחת הכל כבה.
ובתוך המאבק להשאר או לחדול, Joe שאב אותי לתוך חלום מתוק, רוקם לו סיפור אהבה, בו הייתי שחקנית ראשית.

Joe היה גבוה (לפחות לפי הפרופיל והתמונות) בעל עור שחום ועיניים ירוקות,שיער כסוף, חיוך שהמיס לי את הלב, ו…כיפה שחורה. הוא היה אורתודוקס (“אורתודוקס ליברלי” כמו שאהב לומר), אבל בינינו, הוא היה דוס לכל דבר.

עוד מהבלוג של I hate my cancer

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 3 months

thoughts while spinning on Saturday

בעודי מדוושת בשיעור ספינינג של א' (באמת אלוף עולם - היחיד שמצליח להוציא אותי מהמיטה בשבת בשעה 7 בבוקר), חשבתי על Jweb כ -Le jardin secret (הגן הסודי) שלי, גן משחקים בו אני בוחרת את השחקנים, התפאורה, וגם את זהותי המתחלפת כמו עונות שנה....

תגובות

פורסם לפני 3 months

Cuisine Ah Confiance - קוויזין אה קונפידנס

כשחזרתי מבית החולים, הביתה, כפופה כמו ברוש שהיה פעם איתן אבל כבר לא זקוף אל מול הרוח, הבנתי שהגיע הזמן לקחת אותי ואת גופי החדש לתיקון. בשלב הראשון החלטתי שאני אלך לחדר כושר ואבנה מחדש את מסת השריר שאבדה אחרי שנתיים + של שגרת...

תגובות

פורסם לפני 3 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה