חיים בסרט

סרטים שראיתי בזמן האחרון גרמו לי לשאול את עצמי למה אנשים הולכים לסרט. בשביל לצחוק ולשכוח מהכל, או בשביל לפחד ולהתייאש? אז שאלתי כמה אנשים מה הסרט האהוב עליהם ולמה. קיראו את התשובות המפתיעות.

סרטים שראיתי לאחרונה גרמו לי לחשוב. הם היו טובים. מעניינים. עמוקים. אך בדרכם, אפלים. מיוסרים. מבהילים. מהאחרון אפילו יצאתי באמצע כי זה היה יותר מידי בשביל החברה.
ואז שאלתי את עצמי: בשביל מה הולכים לסרט? לשכוח מהצרות, לצחוק, בלי לחשוב על אתמול ומחר.
התערבתי עם חברה, שאם אשאל אנשים מה הסרט האהוב עליהם הרוב ילכו באותו כיוון. רוב האנשים אוהבים סרטים שעוזרים לברוח קצת מהמציאות ומחיי היומיום.
סרט שגורם לנו לחשוב שהכל יכול לקרות. שיש מציאות – אבל אחרת.

מישהו מכיר?

שמעת פעם על נערת-ליווי שיום אחד הגיע לקוח, התאהב בה, ולקח אותה לקניות ברודיאו-דרייב?
אני כשהסתובבתי ברחוב ההוא נכנסתי לחנות אחת רק בשביל לראות שגם זה* קיים במציאות (*טי-שרט ב 10,000 דולר)
מישהו מכיר ילד שכל החבר'ה הציקו לו ובסופו של דבר הוא עלה על כלב מעופף, הציל את העולם בעזרת גרגיר חול, וחזר רק כדי לזרוק את החבר'ה לתוך פח זבל?

ומה עם נסיכה? גם אם היא נראית כמו רובין רייט, בדרך כלל הסיפור שלה יותר בנאלי.
אז מה עשיתי? מחקר!
בחרתי מדגם מייצג – חברים בפייסבוק – שענו על השאלה: מהו הסרט האהוב עליכם?
לא אמרתי מילה על השערת המחקר. אחרי שבחרו פניתי לחלקם באופן אישי ושאלתי אותם למה.

התשובות

שעת הצוענים, כוכבים בשמי ברלין, סינמה פאראדיסו, גלדיאטור, מיליון דולר בייבי, שיער, ירח מר, הגשרים של מחוז מדיסון, העזרה, קזבלנקה.
מירון בחר בחלום אריזונה.
"כי זה חלום. משלב פנטזיה ומציאות כמו שרק קוסטריצה יודע."
שירלי גליק בחרה את הגשרים של מחוז מדיסון.
"בזכות מריל סטריפ שאני מוקסמת ממנה בכל פעם מחדש וכנראה בגלל שבמשך השנים שמעתי כמה וכמה פעמים שיש דמיון בינינו.
במהלך חיי תמיד אמרתי שאחת התחושות שאני לא רוצה להתמודד עימה זו החמצה, בסרט הזה נוכחת החמצה כואבת על אהבה גדולה שמולה עומדת בחירה הירואית.
בחירה לא מובנת מאליה בעיניים שלנו כיום כשאחוז המתגרשים כה גבוה וסיפוקים מיידיים הם שם המשחק.
זה הספר האחרון שסבתי ז"ל קראה בהמלצתי והיתה לנו שיחה ארוכה ויפה עליו"
רבקה קופלר, בעלת הבלוג תמונה אחת וסיפור בחרה בנסיכה הקסומה.

"כי יש בזה סוג של אגדה שמנוגדת לכל מציאות. למשל האהבה האין סופית שחוצה מהמורות.
אני אוהבת שהוא סיפור בתוך סיפור, ואת הסצינה בה הנכד אומר לסבא אבל זה סיפור של בנות! ובכל זאת מרותק לשמוע את הסוף".
שי בר-אל בחר בלהרוג את ביל.
"בגלל טרנטינו, הגאון שלדעתי כל סרט שלו הוא יצירת מופת, המעברים בין העבר להווה. אומה תורמן המצויינת בסצינות בלתי נשכחות: האימונים, היציאה מארון הקבורה, הקרב עם היפנית הקטנה.
וכמובן השילוב בין האנימציה בקטעי הדם הקשים עם צילומי המופת של הסרט עצמו. והפס-קול".
נועם ראה את גלדיאטור כשהיה חייל.
"הוא הותיר עליי רושם עז. יש בו את כל המאפיינים הדרושים לסרט מעולה. העלילה סוחפת ומרגשת ומעל לכל- אנושית.
עוד לא נתקלתי בסרט שמעביר סיפור על אהבה, קנאה, בגידה ונאמנות בכזו עוצמה. מה גם שהסרט רווי בקרבות וקטעי אקשן יפים.
גלית דיאמנט, מסיפורים מהקישקע הייתה בת 14 כשראתה את שיער.
"יותר מהמוזיקה וסיפור המסגרת שכבשו אותי, הייתי מהופנטת מהדמויות  שהעזו לעשות כל מה שילדה טובה שכמותי יכלה רק לדמיין.
זה היה כרטיס כניסה לגיל ההתבגרות ומדריך לאיך להתנער ממוסכמות חברתיות בסטייל ולהשאיר חותם".
נעמי ניר הוברמן, מהבלוג נעמי בחרה שעת הצוענים.
"לא יודעת בדיוק למה. אהבתי אותו מאוד. נכנס ונמצא לי בלב כבר שנים הסרט הזה. כי הוא שונה יחיד ומיוחד".

אז מה מסתבר? הסרט צריך לגרום לך הזדהות מצד אחד אבל עדיין להשאיר תחושה חלומית של סרט. שלא יכול לקרות. כנראה.