הבלוג של אירית אמבר

מכתבים אישיים

שמחה מאוד להצטרף למשפחת הבלוגריות של "סלונה". בכל שבוע אעלה מכתב אישי הממוען לאדם מסוים.

עדכונים:

פוסטים: 11

החל מפברואר 2016

כבר שתיים עשרה שנים מאז לכתך, החלל שהותרת אצלי התעצם. לא הצלחתי למצוא אף אחת שתכנס לנעלייך הגדולות. למדתי לחיות בלי חברה הכי טובה.

חברה שאיתה חולקים הכל, אבל באמת הכל. חברה שהפכה להיות חלק ממני.

הכרנו בטלוויזיה בערוץ 1 בירושלים. כימיה של פעם בחיים. דומות – אבל שונות. מהרגע הראשון הבנו שתינו – זו חברות לכל החיים.

החברות בינינו פרחה. מקום העבודה המשותף, המדשאות בגבעת רם – באוניברסיטה, השעות הארוכות של שיחות בלתי פוסקות, הבילויים המשותפים של שתי צעירות חסרות דאגות, ומעל לכל חוש ההומור המשותף. חוש הומור- עם ציניות, עם הרבה אינטליגנציה ובלי רוע לב. גם באירועים הומי אדם, לא היה צורך בדיבור. הספיק מבט אחד חטוף שהחלפנו בינינו וכל אחת מאתנו הבינה את השנייה.

במקום העבודה מצאנו שתינו את בני הזוג שלנו. התאהבת באדם נפלא. חיכית בשקט שיסיים את פרק א׳ בחייו, ופתחתם פרק ב׳. אהבה גדולה עם המון חלומות ותקוות.

השנים חלפו ואני כבר בהריון שני. את במעקב ובבדיקות. בחודש שביעי הגעתי לרופא לבדיקה שגרתית. באותו בוקר עברת בדיקה פולשנית. כשסיימתי אמרתי לו שאני קופצת לבקר אותך. הוא היה הרופא של שתינו. עוד לא הספקתי לסיים את המשפט והוא אמר לי “זה לא הזמן לבקר אותה”. משפט סתום, לא ברור ובמובן מסוים מפחיד, מה שכמובן לא הרתיע אותי מלחפש אותך.

שכבת במחלקה, מחוברת לצינורות, אבל עירנית. סיפרת, שבמהלך הבדיקה שעברת, התגלו תאים סרטניים. עברת ניתוח חירום, שבמהלכו הוציאו לך את הרחם, השחלות והחצוצרות.

המשמעות היתה – שלא תוכלי ללדת לעולם.

ההיריון שלי הפך כבד מרגע לרגע. קשה היה לי לעמוד מולך כשהבטן שלי מזדקרת קדימה. אבל את, כמו שאת, עם האופטימיות הבלתי נדלית שלך, הסתערת בנחישות על הטיפולים ועל המסע שהחיים התוו לך.  עברת טיפול שכלל גם כימותרפיה וגם הקרנות. יצאנו למסע קניות משעשע למציאת הפאה האולטימטיבית, השרטוטים שמיפו את גופך הפכו לזירת הציורים שלנו. המשכנו לבלות גם בחדרי בית החולים. לא ויתרנו.

שלושה חודשים לאחר מכן ילדתי. שעה לאחר מכן, כבר היית אצלי והחזקת את הילד. ברור היה שאתם נכנסים לתהליך אימוץ. לא היה לי ספק שתהיי אימא נהדרת.

לאחר תהליך מואץ שארך שנתיים קבלתם שתי בנות מקסימות. אחיות. בנות שלוש וארבע. כל כך שמחתי בשבילך, הפכתם למשפחה. נתתם לבנות חיים חדשים. חיים שלא היו מכירות אלמלא האימוץ. הענקת להן חום, אהבה ונתינה אין סופית. ההשקעה היתה טוטאלית: פעילויות שונות, חוגי העשרה, טיולים משפחתיים בארץ ובחו״ל, כל רגע פנוי שלך הוקדש להן.

הדרך לא היתה פשוטה ונתגלעו גם קשיים עם בן זוגך בסוגיית חינוך הבנות. את לא ויתרת, כי קיצורי דרך לא אפיינו אותך. בשנים שבאו אחר כך ידעתי שמצבך הכלכלי נהיה קשה מיום ליום. הקושי האובייקטיבי בהתמודדות עם הבנות, שאירועי הילדות הקשים אותן נשאו הטילו צל כבד על חייכם. נעזרת בטובי המטפלים ולרגע היה נדמה, שהחיים שבים למסלולם.

עזבתם את הארץ בניסיון לחפש עתיד טוב יותר. המרחק הפיזי בינינו לא גרע מעוצמת הקשר והחברות. היינו בקשר קבוע שכלל התכתבות יומית, שיחות טלפון וביקורים שלנו אצלכם בחו״ל. בשיחות הטלפון הפצת רק אופטימיות. מעולם לא התלוננת. החבאת את החרדות ואת המתחים. המשכת להילחם על החיים של הבנות ועל שלמות המשפחה. היית העוגן שאיחד את ארבעתכם.

המלחמה הבלתי פוסקת על החיים נתנה את אותותיה. המחלה שבה אחרי עשרים וחמש שנים לתקוף את הגוף. הפעם לא יכולת לה ומה שהותרת מאחור הוא כאב גדול.

הסתלקותך מן העולם פירקה את המשפחה. הם לא הצליחו לשרוד בלעדייך. בנסיבות טרגיות נפטרו גם בן זוגך וכעבור מספר חודשים גם אחת הבנות. ממשפחה של ארבעה אנשים נותרה בחיים רק בת אחת. הבת שנותרה חיה לבד בחו״ל. היא ילדה נפלאה, בנתה לעצמה חיים חדשים. היא הקשר היחיד שלי אליך.

מצטערת שלא יכולתי להיות לידך ברגעייך האחרונים. אני מודה לך על כל שנייה, דקה, שעה, ימים ושנים שהיו לי איתך.

החיוך והאופטימיות שלך מלווים אותי עד היום, ברגעים הטובים והקשים גם יחד.

היום הוא יום הולדתך, חברה הכי טובה שלי. כבר שתיים עשרה שנים מאז לכתך, החלל שהותרת אצלי התעצם. לא הצלחתי למצוא אף אחת שתכנס לנעלייך הגדולות.

 מצבה מוסתרת

עוד מהבלוג של אירית אמבר

תצוגה מקדימה

מכתב לאמא

ביום השנה לפטירתך, העליתי בפייסבוק סטטוס קצר וכך כתבתי: "כבר 27 שנים, שאני לא קוראת לאף אחת- אימא. היית ועודך- מודל לחיקוי. הסכמת להתחתן עם אבא, רק לאחר שסיימת את הדוקטורט שלך. היית בת- 28. מוסכמות חברתיות לא דיברו אליך. הלכת...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מכתב לפונדקאית

בשבילי את מלאך. פרצת לחיים שלנו בלי הכנה מוקדמת. ספק נערה ספק אישה. עם יופי עדין וחיוך ממיס. חיה חיים טובים ושלווים. מגדלת באהבה את ארבעת ילדייך יחד עם בן זוגך. אישה שהנתינה והתרומה החברתית הם חלק מהערכים שלה. ידעת שאחרי...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מכתב לאמא של דן

קבלתי את מספר הטלפון שלך מקרובת משפחה. התקשרתי. ענית לי כמעט בלחישה: ״חייבת לפגוש אותך אני משתגעת...״ ראיתי אותך מרחוק נכנסת לבית הקפה. אישה יפה. פנים נפולות. עיניים כבויות. שיער אסוף ברישול. עטופה כולך בצעיף. התחבאת. לא...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה