הבלוג של ענבל

inbal343

אני ענבל, אני לרוב עושה, ומידיי פעם כשמשהו יוצא מן הכלל גם כותבת. אני פה על מנת להמליץ ולפעמים להתריע. תוכלו למצא אצלי בעיקר ספרים ומסעדות. כאלו שראויים וכאלו שפחות.. מעבר לזה גם מידיי פעם יעדי טיול, תרבות, תובנות חיים וקצת... +עוד

אני ענבל, אני לרוב עושה, ומידיי פעם כשמשהו יוצא מן הכלל גם כותבת. אני פה על מנת להמליץ ולפעמים להתריע. תוכלו למצא אצלי בעיקר ספרים ומסעדות. כאלו שראויים וכאלו שפחות.. מעבר לזה גם מידיי פעם יעדי טיול, תרבות, תובנות חיים וקצת פוליטיקה. מקווה שתהנו להתלוות אלי למסע :)

עדכונים:

פוסטים: 65

החל מאוגוסט 2010

אני רוצה לכתוב על נושא שקרוב לליבי,

ואני מקווה שהוא יגע ולו טיפה גם לליבכן.

ואני אומרת ליבכן כי בנשים יש את הצד הזה, האימהי, שלא רוצה שאף ילד, ניצול שואה או סתם אדם שלא שפר עליו מזלו ילך לישון רעב. אז התנצלותי אם יש גבר שנפגע מזה.

מזה הרבה זמן אני שייכת לקבוצה שנקראת “אוכל חם לסופי שבוע”, זוהי קבוצה סגורה שתמיד שמחה לקבל חברים וחברות חדשים,

אשר מוכנים, מידיי פעם, על פי זמנם ויכלתם, להכין/או לשנע ארוחה חמה לאדם או משפחה בסוף השבוע.

חלק עושים זאת כל שבוע, חלק פעם בכמה זמן, חלק רק משנעים בין המבשלת למשפחה.

כל אחד כיכולתו.

אני חלק מהפרוייקט הנהדר הזה כבר לא מעט זמן,

מנהלות אותו מלאכיות מדהימות ומשתתפים בו אנשים מכל הארץ שיודעים מה החשיבות של הצורך הבסיסי הזה.

של ארוחה חמה לפחות פעם בשבוע.

פגשתי הרבה אנשים במהלך הפרוייקט

את בלה המדהימה, שהיא אם חד הורית, שמגדלת ילדים מקסימים שלחלקם צרכים מיוחדים בדרום תל אביב ומנסה ומצליחה לקיים אותם ממשרה חלקית, בזמן שלמדה על מנת שתוכל לתת להם חיים טובים יותר.

משפחה אחרת, שגרה במורד הרחוב, שגם לה מספר ילדים שצריכים עזרה כי האב חזר ללימודים לאחר שנפצע ולא יכל לעבוד יותר פיזית, והאם לא מרוויחה מספיק, אבל כל פעם שנכנסתי לבית שלהם רק איחלתי לעצמי משפחה אוהבת ומדהימה כזאת.

את הקשישה מרמת גן, שלעולם לא נותנת לעלות לדירה שלה כי כסף אולי אין לה אבל יש לה את הכבוד שלה.

את ניצולת השואה מתל אביב, שלמרות שהיא כבת 90 וכמעט משותקת בחצי גוף היא תמיד תתעקש לטרוח לכבד בקפה ועוגיות ולהשמיע סיפור או 2.

את אלו שבקושי פותחים את הדלת, ממלמלים תודה כשהם לוקחים את האוכל וסוגרים מייד.

ורבים אחרים, לכל אחד סיפור חיים שונה, מכל הארץ, בכל הגילאים והעדות וכל אחד זקוק וראוי לעזרה.

כולם שונים

כולם מדהימים.

זה לא קל המעשה הזה, אני זוכרת את הפעם הראשונה, חשבתי שאני ארגיש כל כך טוב אחרי.

אבל מצאתי את עצמי ממררת בבכי כל הנסיעה הבייתה, לאחר שקלטתי את הכרת התודה של האם, את הבושה שלה שהיא, שכל חייה עבדה, צריכה לקחת נדבות על מנת לתת לילדיה ארוחה חמה.

זה לא קל להם.

זה לא קל גם לנו, למצוא את הזמן מחיינו, את הזמן הזה פתאום בסוף השבוע, שזה הזמן שלנו – להשקיע במישהו אחר.

אבל זה חשוב.

זה הכרחי.

אז אם מישהיא או מישהו כן רואים את עצמם מוצאים את הזמן, אפילו פעם בכמה שבועות.

אתם מוזמנים להצטרף לקבוצה בלינק זה: פרוייקט אוכל חם

ושתמיד ניתן ולא ניקח!

 

עוד מהבלוג של ענבל

תצוגה מקדימה

ארוחת הבוקר של מלון ממילא בירושלים - ביקורת

אני וירון (חבר טוב) הולכים הרבה לארוחות בוקר לפחות פעם בשבוע לרוב זה למקומות הסטנדרטיים, רשתות הקפה למינייהן, בית קפה שכונתי מומלץ כזה או אחר, שובר מעניין שראינו.. אבל מידיי פעם אנחנו מנסים משהו מרשימת ה"אומרים שזה הכי...

תצוגה מקדימה

בוטיק הפנאי - חוות דעת

השבוע הוזמנתי לסקר ארוע, בבית עסק, שנקרא "בוטיק הפנאי". הארוע נערך ברמת גן, אחת לשבועיים, והוא מיועד לנשים בלבד, ברובן בנות 50+. הארוע מתחיל בכיבוד (בזה שאני הייתי הייתה ארוחת בוקר...

תצוגה מקדימה

אז שיהרגו אחד את השני, לנו יש מספיק בעיות משלנו

כבת למשפחה אשכנזית, שסבא שלה עלה מגרמניה דיי בתחילת המלחמה, יום השואה והשואה בכלל תמיד דיי עניינו אותי. קראתי ספרים, ראיתי סרטים, הייתי ביד ושם ובאתרי הנצחה בברלין, אפילו עשיתי על זה עבודה בבית הספר. יום השואה תמיד היה...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה