הבלוג של ענבל

inbal343

אני ענבל, אני לרוב עושה, ומידיי פעם כשמשהו יוצא מן הכלל גם כותבת. אני פה על מנת להמליץ ולפעמים להתריע. תוכלו למצא אצלי בעיקר ספרים ומסעדות. כאלו שראויים וכאלו שפחות.. מעבר לזה גם מידיי פעם יעדי טיול, תרבות, תובנות חיים וקצת... +עוד

אני ענבל, אני לרוב עושה, ומידיי פעם כשמשהו יוצא מן הכלל גם כותבת. אני פה על מנת להמליץ ולפעמים להתריע. תוכלו למצא אצלי בעיקר ספרים ומסעדות. כאלו שראויים וכאלו שפחות.. מעבר לזה גם מידיי פעם יעדי טיול, תרבות, תובנות חיים וקצת פוליטיקה. מקווה שתהנו להתלוות אלי למסע :)

עדכונים:

פוסטים: 65

החל מאוגוסט 2010

אני חושבת שזה המשפט שיחבר בינני לסבתי מאז ומעולם

למרות כול השטויות שעשיתי בחיי

השינויים, לפעמים נכונים יותר ולפעמים פחות

תמיד עבדתי

ובין אם אהבתי או שנאתי את אותה עבודה

תמיד עשיתי אותה בצורה הכי טובה – שתכבד את בעליה.

ואני יושבת הבוקר, סביבות שש, תוהה בדבר זה או אחר

סתם על ספסל בבן יהודה

בטרנינג של לילה

ואיזו פטיסרי צרפתית מתחילה לפתוח את דלתותיה.

ואני באה להכנס, והבעלים , הצרפתי למשעי מגרש אותי החוצה

ואני ניזכרת בסיפורים של סבתי

על סבי שברח מגרמניה בליל הבדולח ובגיל 9 היה מטאטא מאפיות בשביל לעזור לפרנסת המשפחה.

לא הרבה אני חושבת על הילד ההוא

מאיפה הוא מצא את הרצון ואת הכוח

לא הכרתי אותו

הוא מת כשהייתי בת 3 חודשים

בעולם ה”אני” שבו אנו חיים

אותו הילד שנתלש מסביבתו מצא את הכוח הפנימי להיות יעיל

ליצור

בית, משפחה, מפעל חיים

הדור שלנו יודע מה זה בכלל?

הבן של הפטיסרי מגיע, ועוזר לו להכין את הדברים

מביט בי במבט מתנצל וממשיך לעבוד

ופתאום הם משפחה

משפחה עם פיטסרי קטן בבן יהודה

שמעולם לא טעמתי ממנו ואני לא יודעת אם הוא טוב או רע, ולרגע אני מקנאה בהם.

על זה שהם עובדים צד בצד ביחד, רבים על שטויות ויוצרים עולם ביחד

רובנו המכריע

לא יוצר כלום

מוכר

מתחזק שירותים

אני מקנאה באלו שיוצרים יש מאין

בן אם זה יותר טוב או פחות

טעים כול כך או.. ככה ככה..

העולם כיום כול כך עסוק בלתחזק את עצמו שיצירה היא לא חלק מאיתנו

אני חושבת שאולי בגלל זה אני אוהבת את העבודה שלי

שם עדיין יוצרים..קצת.

אז אני יושבת על הספסל בבן יהודה וחושבת על סבי, ילד תשע שנתלש ממקום מגוריו

על סבתי החזקה, שלא היה לה מושג איך משלמים חשבון אבל ידעה להיות מעורבת בחיי כולנו ותמיד לתת יד ותמיכה

על אימי, שלמרות שלא תמיד מסכימה איתי, אני מאמינה בה מספיק כדי להקשיב ונותנת לעצמי את החופש לעשות טעויות כי אני יודעת שתמיד יש לי גב (תודה אמא!!!)

ואני מקווה , שיום אחת אני אעשה משהו מספיק נכון, כדי שבני או בנותי יסתכלו מאיפה באו ויהיו גאים כמו שאני עכשיו

על ספסל בבן יהודה

בשש לפנות בוקר

סתם עוד בוקר של יום אחד..

עוד מהבלוג של ענבל

תצוגה מקדימה

ארוחת הבוקר של מלון ממילא בירושלים - ביקורת

אני וירון (חבר טוב) הולכים הרבה לארוחות בוקר לפחות פעם בשבוע לרוב זה למקומות הסטנדרטיים, רשתות הקפה למינייהן, בית קפה שכונתי מומלץ כזה או אחר, שובר מעניין שראינו.. אבל מידיי פעם אנחנו מנסים משהו מרשימת ה"אומרים שזה הכי...

תצוגה מקדימה

בוטיק הפנאי - חוות דעת

השבוע הוזמנתי לסקר ארוע, בבית עסק, שנקרא "בוטיק הפנאי". הארוע נערך ברמת גן, אחת לשבועיים, והוא מיועד לנשים בלבד, ברובן בנות 50+. הארוע מתחיל בכיבוד (בזה שאני הייתי הייתה ארוחת בוקר...

תצוגה מקדימה

אז שיהרגו אחד את השני, לנו יש מספיק בעיות משלנו

כבת למשפחה אשכנזית, שסבא שלה עלה מגרמניה דיי בתחילת המלחמה, יום השואה והשואה בכלל תמיד דיי עניינו אותי. קראתי ספרים, ראיתי סרטים, הייתי ביד ושם ובאתרי הנצחה בברלין, אפילו עשיתי על זה עבודה בבית הספר. יום השואה תמיד היה...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה