הבלוג של יונית צוק

אמאעובדת

חיי הם כספר פתוח. תיאור העשור הרביעי לחיי. אמא, אשת רופא, עצמאית, חוקרת בלוגים, אשה, קופריטרית, מכורה לאינטרנט.

עדכונים:

פוסטים: 199

החל מיולי 2010

ואז אני נכנסת לחדר שלה, רואה את המיטה החדשה והסדינים שהיא בחרה ולא יכולה שלא לשבת לצידה ולהסתכל עליה, (רק שלא תתעורר) ולהבטיח לעצמי שמחר, כשהיא תוציא לי את המיץ (כי זה גיל כזה שצריך להיות בו מאוד מאוד חכמים כדי לא להכנס לפינות) לזכור את המלאכית הזאת, שישנה במצעים של קיטי ושמחה – כי היא קיבלה את מ-ה- ש-ה-י-א ר-צ-ת-ה

17/01/2012

היופי בגיל שנתיים ++
שה-כ-ל מלהיב אותה
ועל הכל יש לה מה להגיד
“שקט תפוז, אתה תעיר את נעה, היא ישנה”

ועוד יותר יפה,
שבסוף היום היא הולכת לישון,
ואז יש קצת שקט,
ונזכרים בכל הדברים המצחיקים שהיא אמרה,
ובכל הדברים המעצבנים שהיא עשתה,
הבעיה שאחרי דקה של שקט
מגיעות תחושות האשם,
של “למה הייתי קשוחה איתה”,
ו “הייתי צריכה להיות יותר סבלנית אליה”
וגם “נו, היא עכשיו בגיל ההתבגרות הראשון שלה, מותר לה לצעוק קצת”
ועוד משפטים כאלו ששוברים את הלב,
ואז אני נכנסת לחדר שלה,
רואה את המיטה החדשה והסדינים שהיא בחרה
ולא יכולה שלא לשבת לצידה ולהסתכל עליה,
(רק שלא תתעורר)
ולהבטיח לעצמי שמחר,
כשהיא תוציא לי את המיץ
(כי זה גיל כזה שצריך להיות בו מאוד מאוד חכמים כדי לא להכנס לפינות)
לזכור את המלאכית הזאת,
שישנה במצעים של קיטי
ושמחה – כי היא קיבלה את מ-ה- ש-ה-י-א ר-צ-ת-ה

אתמול הלכנו לקניון (ביג מיסטייק בגיל שנתיים),
כן, ליד חנות הפנינג עמוסת הבלונים
הילדה הנמרחת על הרצפה המטונפת היתה שלי….
איזו אמא רעה, נתתי לה לבכות.
אבל ,נו,
בהכל אשמים אופיס דיפו.
הם תלו בחניון בלונים אדומים,
ותמר ראתה את הבלונים
והתחילה סשן של “אני רוצה בלונים”
“אני רוצה בלון דורה”
“אני רוצה קיטי”
“אני רוצה בוב ספוג”
יחסית לילדה שרואה רק דיסק אחד
וגם הוא משנות ה90 בערך,
יפה לה לדעת את כל הדמויות המצוירות.
בלון היא לא קיבלה
(יש לי עקרונות מפגרים, אני יודעת)

אבל בצורה מאוד יפה
שעדיין לא הצלחתי להסביר לעצמי איך היא עשתה את זה,
היא הצליחה להוציא ממני צמיד סוכריות
ממני,
צמיד,
סוכריות
כשישבנו בקפה
אסא הביט בי, בצמיד, ושוב בי, ושוב בצמיד ואמר
“אני לא מאמין שעשית את זה”
ולא בגלל שזה כזה נוראי,
פשוט יש לי עקרונות,
שכוללים אנטי לצרכנות יתר מיותרים בגילאים מאוד צעירים (ראה ערך הבלון)
והעקרונות שלי ננטשו לאנחות לאחר 18 דקות נטו בקניון…

בסופו של דבר נכנסנו לחנות מצעים
(לשם כך התכנסנו)
וקנינו לה מצעי קיטי למיטה החדשה.
של הגדולים.
“כי אני גדולה, וגם לפעמים קטנה”
“נכון תמרי, את קטנה וגם גדולה”
“לא אמא, אל תדברי, את קטנה ואבא גדול”
“O:”

ובאוטו,
כשאני ואסא מדסקסים על החיים
היא מאחורה זורקת לנו משפט:
“אמא, אבא, אל תדברו”
“תמרי, למה שלא נדבר?”
“אתם מפריעים לי לשמוע את הגלגלים של האוטו”

ואז נופל האסימון,
לא רק שהיא יודעת לדבר,
היא גם יודעת להביע את עצמה בצורה מאוד מתוחכמת.

“תמרי, ציאי מהחדר ובואי לאכול”
“אבא, אני לא רעבה ואני גם נקיה, לא צריכה מקלחת, אני עייפה ואני הולכת לישון במיטה החדשה שלי”

והיום,
היום תפסתי אותה משקרת.
ד”א זאת לא הפעם הראשונה,
הפעם הראשונה היתה במספרה,
היא ליוותה את אסא לספר ושם אמרה לספר בביטחון רב:
“אמא אמרה לי שצריך להסתפר, אתה רואה (ומסדרת את הפוני)
הפוני שלי נכנס לי לעיניים (מצמוץ מצמוץ)”
אז הספר סיפר אותה קלות
העיקר שתהיה מרוצה.

והיום, בנוהל בוקר :
“תמרי, קדימה לצחצח שיניים”
“אבל אמאאאאאאאאאא, צחצחתי את השיניים עם אבא מקודם”
(אסא יצא מהבית כשהיא עוד ריירה על המצעים החדשים של קיטי)

והיא גם בכתה לגננת שלא שמרו עליה,
כי היא טיפסה על השיש במטבח וחתכה אבוקדו
“והסכין חתך לי את האצבע ולא שמרו עלי”
(לטובת הענין אני מצינת את העובדה שהיו 2 מבוגרים בבית כשקרה הארוע,
אני היתי בלימודים,
ולא, אני לא מאשימה אף אחד,
אני פשוט מזכה אותי במקרה והארוע יוזכר אי שם על ספת הפסיכולוג של תמרי)

כל הבוקר חשבתי מה עושים עם ילדת גיל שנתיים הזאת,
שקצת משקרת,
וקצת חסרת סבלנות לפעמים,
והרבה מאוד ממציאה (שזה מגניב לגמרי!!! במיוחד כשיש שם נסיכות וחתול ג’ינג’י)
וקצת איבדה את הצפון ביומיים האחרונים
ואז קיבלתי מכתב הרשמה לגן עירוני לשנה הבאה,
והבנתי,
ש – הי, רגע, גן עירוני?
השתגעתם?
את הפספוסה הזאת שנולדה שלשום לשלח לגן עירוני?
הכיצד?
היא, היא, היא,
צריכה שישמרו עליה טוב טוב,
כי אחרת סכין חותך לה את האצבע כשהיא מנסה לחתוך אבוקדו,
והיא, צריכה שישימו לב טוב טוב כשהיא מקשיבה לגלגלים,
ואת המטריה של קיטי צריך לפתוח לה כשיורד גשם
(“גם בתוך הבית יורד גשם אמא, את לא מרגישה?”)
ולתת לה את העגבניה הכי גדולה במקרר כי
“אני אוכלת עגבניה גדולה כי אני גדולה”

ולחבק אותה חזק כשיש רעם
“אמא, העננים התחברו”
ולהבין שלפעמים היא מסמנת לנו שהיא עיפה בצורה אחרת
“אבא, אני רוצה לישון עם הגרביונים, האפרוחים בגרביונים עיפים”
ושהיא יודעת להעסיק את עצמה מאוד יפה,
רק שלפעמים זה כולל גם אחרים שלא ביודעין
“אמא, אני לא עשיתי שנעה תבכה, נכון?”

נכון, היא מבינה כבר הקשרים
“אמא, עכשיו זה חורף, ובחורף יורד גשם, אז אני צריכה מטריה, וגם מגפיים ורודים וסגולים”

אז אולי היא תסביר לאמא שלה,
מה הקשר בינה ובין גן עירוני?
כי אני לא מצליחה להבין איך הזמן ככה עף,
ואיך האפרוחית שלי גדלה כל כך.

עוד מהבלוג של יונית צוק

תצוגה מקדימה

מכתב של נערה אמיצה שדורשת שוויון

לפני חצי שנה סיימתי קורס של מנהיגות סדר חברתי חדש של ויצ"ו, ומאז משהו אצלי במודעות הנשית/ מגדרית השתנה, התעבה, התחדד. היום קראתי בפיסבוק של רבקה נוימן, מהאגף לקידום מעמד האשה בויצ"ו, סיפור מדהים של נערה בת 17.5 מתל אביב בשם...

תצוגה מקדימה

אשה עם שפם

כשהייתי בחטיבת הביניים, היתה לי מורה לביולוגיה בשם לילית. לילית ענדה עגילי ענק כי היא  טענה שהם מעניינים את התלמידים מספיק בשביל שהם לא יוכלו להסיר ממנה את העיניים. כך או כך, יום אחד המורה לילית פנתה אלי מול כל הכתה ואמרה:...

תצוגה מקדימה

בלוג אחד בשבוע: הבלוג של יעל יניב

בפוסט זה אני חורגת מהרגלי, ומצרפת גם מתכון וגם ראיון. למה? הכל בזכות יעל יניב המקסימה. הגעתי אליה, עוד כשגרנו בארץ,  באישון לילה לראיון (הראיון התחיל בסביבות 21:00 והסתיים לאחר חצות, רק בגלל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה