הבלוג של יונית צוק

אמאעובדת

חיי הם כספר פתוח. תיאור העשור הרביעי לחיי. אמא, אשת רופא, עצמאית, חוקרת בלוגים, אשה, קופריטרית, מכורה לאינטרנט.

עדכונים:

פוסטים: 199

החל מיולי 2010

תובנות אחרי שבועיים של אריזת הבית. אם אין לכם זמן, דלגו ל2 התובנות האחרונות.

15/10/2012

עכשיו יש לי קצת זמן לנוח,
הרגליים עוד נפוחות,
הראש קצת דופק,
העיפות קורעת אותי,
לא, אני לא אחרי לידה – אני אחרי אריזה של הבית שלנו.

השיר של דתיה בן דור אומר:
“בית, זה בסך הכל קופסא שגרים בה,
קופסא ולא יותר,
אבל על הבית הזה אני לא מוכן לוותר”
והנה, אנחנו מוותרים עליו.
לא בדיוק מוותרים, אלא נחים ממנו לעת עתה.

אחרי שש שנים, הגענו בתור חברים - מתמחה וסטודנטית ויצאנו בתור משפחה עם אבא רופא, אמא עורכת אתר אינטרנט, כלב ושתי בנות

לארוז זה לא פשוט,
אבל זה כיף.
יש אפשרות חד פעמית לנקות את כל הזבל שאוגרים עם השנים.

אחרי כל שקית זבל שזרקתי / שמתי בצד לתרומה
הרגשתי צורך עז לשתף את החברים שלי בפיסבוק
בתובנות שיש לי לגבי האריזות וטבע האדם האוגר (אני??? אוגרת??)
אבל הסמארטפון שלי מת,
וכל מה שנותר לי זה לסמס את התובנות שלי לבעלי :).

אז הנה,
מספר תובנות על אריזת בתים,
שימו לכם בפיבוריט לקראת הפסח הקרוב:

ואחרי כל הג'אנק שזרקנו, הצלחנו להכניס את כל תכולת הבית (פרט לסלון) לחדר אחד. אפילו את האופניים אחסנו

1. מי שלא עושה סדר פסח פעם בשנה, כל שנה, אוכל אותה כשעוזב את הבית .

2. ארון גדול = המון בגדים מקופלים יפה, ארון קטן = אותו סכום של בגדים, רק מקווצ’צ’ים.

3. בגדים שלא לבשתי שנה שעברה, שנה שלפניה, ושנה שלפני לפניה, לא לבשתי גם השנה,
ולא עזרו לי על המחשבות הראציונליות – הבגד יושב עלי יפה/נח/משמעותי לי מסיבה כזאת או אחרת/היה מציאה הכי חשוב הוא לא היה לביש.

4.  יש לחשוב על הארון כמערכת עיכול של בגדים – אחד נכנס – אחד יוצא.
אחרת, נשארים במצב קטסטרופאלי כמונו, הבגדים הישנים מקדימה והבגדים החדשים מאחורה, עם הטיקט.מחכים להזדמנות מיוחדת ללבוש אותם (כן, בעלי היקר עליתי עליך!)

5. מי שמסתכלת על הנעליים האהובות שלה ובראשה מתנוסס המשפט: “מה שבפנים הוא מה שחשוב” שתצלם את הנעלים, תעלה לפיסבוק למזכרת ותזביל.

6. אם יש יותר ארגזים עם תיקים ונעליים מאשר ארגזים עם מכנסיים, כנראה שבאופן קבוע חדר הכושר מכיר אותך רק באמצעות הוראת הקבע שיורדת כל חודש מהאשראי.

7. אם את  מחפשת ומדברת כל היום על הארגזים – זה נורמלי. מאופין על ידי משפטים כמו “איפה הארגז עם הנירות?”, “איפה שמתי את הארגז של בגדי החורף?” “אני לא זוכרת אם ארזתי כבר את הפוך של הקטנה”

8. אם את מדברת אל הארגזים, סימן שאת צריכה מנוחה – “ארגז חמוד, למה אתה לא נסגר, כוס אחתק”, “נו, יש אצלך עוד חתיכה קטנה של מקום, נראה לך שאתה מתאים לספרים?” “אוף כמה שאתה כבד, נו בטח, אכלת את כל הקלסרים של התואר”.

9. אם את שומעת את הארגזים מדברים אליך,סימן שלא לקחת מנוחה אחרי סעיף 8.

10. לפני שאורזים את צעצועי הילדים, קחי שקית זבל. לא, קחי שתי שקיות זבל. בעצם, קחי את כל חבילת שקיות הזבל ותעמיסי.

11. לפני שאת הולכת לקנות לבנות “צעצוע בשקל” תחשבי על שקית זבל. זה פחות או יותר אותו הדבר.

12.  לא משנה כמה שתנסי לסדר את הצעצועים בשלמותם לפני האריזה, תמיד יהיה חסר חלק לפאזל, טוש לחבילה, וקלף למשחק.

13. ארזת את כל הצעצועים בארגז? נהדר. לפני שתסגרי אותו עם מסקינטייפ תוודאי שאין צעצוע מתחת לספה ובתוך החריצים שבין כריות הספה.

14. הזזת את הספות? סגרת את הארגז? יופי. עכשיו  קחי עוד ארגז קטן ותרשמי עליו “השלמות לצעצועים” כי עכשיו את תמצאי בדיוק מול האף את החלק החסר של סט המגנטים של הנסיכה/המערוך של המטבח ילדים / הספר האהוב.

15. מיונים זה החלק הקשה – מה לזרוק, מה לארוז ומה לקחת איתך.
זה הזמן לעשות לעצמך חוק: אם זה בודד- לזרוק, החוק כולל גרביים שאיבדו את בני הזוג שלהם (לא, אין לך זמן עכשיו לשים אותם בשורה של חיילים על גב הספה ולחכות שתמצאי בבלאגן את החלק הנוסף), ברגים ואומים, פלימוביל ולגו, מנעולים ומפתחות, בטריות ומטען, דיסקים ועטיפות של דיסקים, עגילים, פיג’מות בשני חלקים, בגד ים בשני חלקים,

16. אם בנית בית לילדה שלך מארגז, אל, ושוב אני חוזרת – אל תזרקי את הבית שלה לפני שאתם עושים את המעבר עצמו.
סעיף זה יכול לחסוך לכם שעה וחצי של בכי “אמא זרקה לי את הביתתתתתתתת”. ככה את רוצה שהשכנים יזכרו אותך???

17. במגירה של השטויות יש בין היתר – בלונים, זיקוקים, נרות יומולדת וסוכריות – זה הזמן להשתמש בהם.
קחי את הילדה ותעשי לה צהרים של כיף, סתם כך. כמה פשוט. כאילו יומולדת שמח לבית שאנחנו עוזבים.

אושר של ילדים, האושר המושלם

18. לצלם את הבית, את שקי הזבל שיוצאים משם, ואת הארגזים.
לשים עותק אחד בארנק שלך, עותק אחד בארנק שלו, ועותק אחד על המקרר  - ועכשיו, לפני שתצאו לקניות לבית תסתכלו טוב טוב ותבינו שבאמת אין צורך לעשות קניות. לכו ישר לגלידה שאחרי הקניות.

19. איש הזבל, שכבר מכיר אותך ואת שקי הזבל שאת מעמיסה לו על הפח ינסה להטעות אותך ולהגיע בשעות מוזרות. תשני עם חלון פתוח כדי שתשמעי את משאית הזבל ואז רדי למטה מהר כדי לתפוס אותו.

20. אל תצפי למשאית המדליות אחרי משאית הזבל, היא לא מגיעה.

העוגיות שלי, המתכון של רחלי (תלחצו על התמונה למתכון)

21. אין דבר, הדיאטה תחכה, קחי את כל מרכיבי העוגיות למיניהם שתמצאי, ותכיני עוגה או עוגיות או פנקייק. אין כמו לחגוג את האריזות.במילא כבר אחרי שבוע של טייק אווי הגוף רגיל לשטויות.

22. תתכונני לריב. גם אם אתם הזוג הכי מושלם,
הכי יודע את נקודות התורפה אחד של השני ונמנע מלדרוך עליהן,
אתם תריבו.
חזק. והרבה.
ואז תסיימו לארוז.
והכל יעבור. כאילו לא היה כלום.

והתובנה הכי חשובה

תנסו רגע להזכר, לפני כמה שנים,
כשרק נכנסתם לבית החדש,
עוד לפני שהיו ילדים,
כשהציוד הגיע.
מה היה הדבר הראשון שעשיתם.
אז ככה גם תפרדו מהבית.
הכי טוב אחרי ריב.
זה פותר את כל הענינים.

עוד מהבלוג של יונית צוק

תצוגה מקדימה

מכתב של נערה אמיצה שדורשת שוויון

לפני חצי שנה סיימתי קורס של מנהיגות סדר חברתי חדש של ויצ"ו, ומאז משהו אצלי במודעות הנשית/ מגדרית השתנה, התעבה, התחדד. היום קראתי בפיסבוק של רבקה נוימן, מהאגף לקידום מעמד האשה בויצ"ו, סיפור מדהים של נערה בת 17.5 מתל אביב בשם...

תצוגה מקדימה

אשה עם שפם

כשהייתי בחטיבת הביניים, היתה לי מורה לביולוגיה בשם לילית. לילית ענדה עגילי ענק כי היא  טענה שהם מעניינים את התלמידים מספיק בשביל שהם לא יוכלו להסיר ממנה את העיניים. כך או כך, יום אחד המורה לילית פנתה אלי מול כל הכתה ואמרה:...

תצוגה מקדימה

בלוג אחד בשבוע: הבלוג של יעל יניב

בפוסט זה אני חורגת מהרגלי, ומצרפת גם מתכון וגם ראיון. למה? הכל בזכות יעל יניב המקסימה. הגעתי אליה, עוד כשגרנו בארץ,  באישון לילה לראיון (הראיון התחיל בסביבות 21:00 והסתיים לאחר חצות, רק בגלל...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה