הבלוג של Iaffa Gavish

כל מה שמעניין – תרבות, צרכנות, מבטים

כותבת על נושאים מגוונים. הצגות, ספרים, אוכל, מסעדות ולייף סטייל. תמצאו כאן את היומיומי, את שעות הפנאי ואת ההנאות הקטנות של החיים.

עדכונים:

פוסטים: 657

החל מינואר 2014

ALL

איך להתחיל לספר את סיפור הסיור החוויתי והמשמעותי עבורי?

אני החילונית  אשר בהגדרה הפוליטית נמצאת מרכז ושמאלה ממנו, המאמינה שעבור השלום יש להקריב קרבנות כואבים. מה המשותף לי ולמתנחלת ביש”ע? כדי לבחון זאת ולהכיר מקרוב חבל ארץ שמעולם לא הייתי בו, יצאתי לסיור משותף שאורגן ע”י סלונה ונשות הבלוג “מתנחלות ברשת”.

זה היה סיור מרתק, מלמד וחשוב מאד. הסתבר לי שרב המשותף על המפריד. הדעות הפוליטיות שונות, אך היום יום דומה למדי. הנשים שליוו אותנו בסיור וסיפרו לנו את סיפורן, הרשימו אותי מאד. בידע, בחוכמה, ברהיטות השפה, באיכפתיות, באהבה לארץ ישראל וברצון לשיח משותף. תודה גדולה לרחלי סגל, מאירה דולב, תמר אסרף, מירי מעוז עובדיה, אמילי עמרוסי, ורד בן סעדון ובת גלים שאער שהיו איתנו. בזכותכן למדתי להכיר הרבה יותר טוב את המורכבות, הקושי והאתגרים איתן אתן מתמודדות.

בחבל בנימין מעל ל-40 ישובים. בהם גם ישובים חילוניים ומבוקשים. למעשה, הביקוש גבוה מההיצע. זה חבל ארץ הררי ויפה מאד והתפעלתי מהנוף והיופי שנשקפו אלי מכל עבר. 370 אלף יהודים חיים באזור ובין 60 אלף ל-100 אלף פלסטינאים. המספר המדויק לא ידוע.

נופים

בצילום: נופי חבל בנימין.

התחנה הראשונה שלנו הייתה בישוב דולב. ביקרנו באולפנת נערות בסיכון. מנהל האולפנה אילן ביטון סיפר והציג לנו את הנעשה במקום. הנערות המגיעות לאולפנה הן מגילאי 12 עד 18. נערות שנפלטו מכל מסגרת אפשרית. חלקן הגיעו עקב בעיות סמים, תוקפנות, מעורבות במעשים פליליים. 57% הגיעו בעקבות צו של בית משפט. במקום 120 נערות והדגש החינוכי הוא על הפן הרוחני והרגשי מתוך רצון להגיע איתן לזהות תקינה ויציבה המאפשרת השתתפות תקינה בקהילה, שילוב תעסוקתי ורכישת כישורי חיים. הבנות יכולות ללמוד נפחות, טיפוח החן והיופי, קונדיטוריה וטכנאות מחשבים. הישוב מאד מעורב בנעשה בפרויקט וכל בת מאומצת על ידי משפחה מהישוב. המשפחה מלווה אותה בתהליך, מארחת ודואגת לה.

unnamed[3] (9)

אולפנה

בצילום: מנהל האולפנה אילן ביטון והנפחייה בהן עובדות הנערות.

תחנה שנייה- בית קפה בד בבד בחורש ירון ליד טלמון. בת גלים שאער ואמילי עמרוסי מצטרפות אלינו לארוחה ושיח. בת גלים מספרת על חייה לאחר חטיפת ורצח בנה וההתמודדות היומיומית עם כאב השכול. ליבנו יוצא אליה. אישה מופלאה המספרת בגילוי לב על האתגר שיש בלהמשיך הלאה בחיים. אין לי את הפריבילגיה לשקוע, אומרת בת גלים. היא מספרת על האהדה והחיבוק שקיבלה מהעם והמכתבים הרבים שהגיעו כדי לחזק. חשה שרבים הושפעו מהאירוע ויש רצון רב לעזור ולהרבות בטוב. אמילי עמרוסי חדת הלשון והמחשבה מעלה את נושא הדימוי של המתנחלים. את הכאב על האופן שהם נתפסים. אותי הפתיע לגלות שאין בין הנשים ‘קול אחד’. כל אחת מהן רואה אחרת את המצב. אמילי מדברת על הפחד בעקבות המצב הבטחוני. אחרות לא מסכימות איתה ואומרות שהן חיות ללא פחד. קשה להן שהחוק הישראלי אינו חל ביש”ע והן חיות תחת משטר צבאי. חוסר הוודאות מלווה כל הזמן. מרגישות שלא אמפטים כלפיהם בציבור. אני מתרשמת מהאכפתיות שלהן, מהקהילתיות, מהאידאולגיה שהביאה אותן לבחור בחיים במקום שלא ברור מה יעלה בגורלו. ועדיין, הן מאמינות שזו זכות גדולה לגור בישובים שלהן ומדברות בשבח האנשים, החינוך והערבות ההדדית הקיימת אצלן. “יש רשת שתתפוס אותך כשאתה נופל”.

אוכל

בצילום: בית קפה בד בבד

unnamed[5]

בצילום: בת גלים שאער

תחנה שלישית- שילה הקדומה. אתר ארכיאולוגי של אחת הערים החשובות שבערי ישראל הקדומה. לאחר כניסת בני ישראל לארץ הפכה שילה לעיר המשכן, לפני כינון בירת ישראל ובניית המקדש בירושליים. תל שילה הוא אתר מרתק, מטופח ומעניין. לא הספקנו הרבה ואני בטוחה שעוד אחזור לביקור. צפינו במצגת אור קולית יפה ותמר סיפרה לנו על העלייה לרגל לשילה ועל חגיגות פסח שנערכו בהרים סביב. לקראת סיום הביקור באתר פגשנו בשורי פרוביזור אומנית במלאכות קדומות. היא סיפרה לנו על חזונה להקים לתחייה את המלאכות הקדומות שנכחדו. היא עוסקת בטוויה בכישור ופלך, צביעה טבעית, קליעת סלים והכל מחומרים טבעיים. היא מקיימת סדנאות וימי התנסות.

PicMonkey Collage

שילה

תחנה רביעית ואחרונה- (חבל) יקב טורא. בעלי היקב הינם ארז וורד בן סעדון. ב2003 פתחו את היקב. כיום מצליחים לייצר 56.000 בקבוקים והדרישה ליין שלהם עולה בהתמדה. ורד מספרת שהיין מיוצא לארה”ב, קנדה ואנגליה והחרם שהוכרז על מוצרים מיש”ע אינו מורגש ביקב. השנה התרחבו ופתחו גם בית בד לשמן זית. טעמתי מהשמן- מצוין. עדין וניחוחי. ורד נתנה לנו לטעום יין פינו נואר, מרלו ופורטורה בסגנון פורט. אני אהבתי במיוחד את המרלו. ורד שנולדה בהולנד לאם לא יהודיה, עלתה לארץ והתגיירה היא אם ל-5 ילדים. מאמינה במדינה אחת לכל האזרחים- היהודים והפלשתינים. הכרמים שלה שתולים על אדמות מדינה חכורות והיא אוהבת לגור בישוב ברכה בו היא מתגוררת. ורד מנהלת בעולם גברי מאד שאין בו כמעט נשים יינניות והיא עושה זאת בהצלחה לא מבוטלת. הדברים שאמרה מסכמים בעיניי את יום הסיור באופן הנכון ביותר ” אפשר להיות חלוקים בדעות, אבל לאהוב זה את זה ולחיות יחד בסבלנות, כבוד וחיפוש האמת”  כך גם אני חשה. הדעות חלוקות אך האהבה, ההערכה והכבוד לנשים ביש”ע שרירה וקיימת.

יקב

בצילום: ורד בן סעדון וטעימת שמן ויין.

יקב2

נשים

בצילום: שורי פרוביזור מלמדת אותנו מהו נול מתני. ונשות ” מתנחלות ברשת” שליוו אותנו.

עוד מהבלוג של Iaffa Gavish

תצוגה מקדימה

"המסעדה"- בראשון לציון. אסתטיקה, איכות ותמחור הוגן.

בשבוע שעבר הוזמנתי ל"המסעדה"  מסעדתו החדשה של המסעדן אמיר בן שטרית שהיה אחד השותפים ברשת המסעדות "קינג ג'ורג'". אמיר יזם קונספט של מסעדה המגישה מגוון מנות רחב ואיכותי במחירים הוגנים ונוחים. ...

תצוגה מקדימה

נובנטה נובה- גלריה לעיצוב המחברת בין אמנות, קולינריה וסטיילינג

העיר התחתית בחיפה שהייתה עד לפני מספר שנים המקום הכי פחות אטרקטיבי בחיפה התגלתה מחדש והפוטנציאל הגלום בה מתחיל להתממש. מסעדות שף, גלריות וחנויות אופנה נפתחות בקצב מזורז...

"בילי שוורץ"- המחזמר הקומי של תיאטרון חיפה הוא השלאגר הבא

        בחרתי במחזמר" בילי שוורץ" כאירוע המשמעותי ביותר השנה כיוון שמדובר במחזמר מקורי ישראלי שהוכיח שניתן להפיק מחזמר ראוי לשמו בארץ. לא מיובא ולא מתורגם....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה