מאת: אדווה ליזר
הכל התחיל ב-6 בפברואר 1965, כשלחדר היולדות בבית החולים העמוס לעייפה ביפו הגיעה אישה אחת כדי ללדת את בתה היחידה. זאת בידיעה שהיא לא תשוב הביתה עם בתה התינוקת, שבמשך שנים לא תדע מהי אהבת אם. יעברו 26 שנים ארוכות עד לרגע המרגש בו שתי נשים אלו – היא ואני – נתאחד וניפול האחת לזרועות השנייה.
רק בגיל שמונה גיליתי את האמת המרה מאחורי התנהגותה של אמי המאמצת, שהייתה נוהגת לתפוס את זרועי ולגרור אותי לחדרי, תוך כדי שהיא מטיחה בי, כשפניי הקטנות שטופות דמעות: "את רעה, לא מגיע לך כלום", ו"את לא יודעת להעריך מה עושים בשבילך". בדרכי הביתה מבית הספר גילתה לי חברתי הטובה את הסוד, שנשמר ממני וגרם לקרקע להישמט מתחת לרגליי: "את יודעת שאת מאומצת?".
כשהגעתי הביתה שאלתי את הוריי בחשש: "זה נכון שאני מאומצת?". הם הכחישו ואף טענו שחברתי לכיתה מקנאת בי. שיחה זו הסתיימה לא רק בטונים צורמים וגבוהים, אלא במכות שהכאיבו לי, ואף חויבתי ללכת לחדרי כעונש על "היותי חוצפנית וכפוית טובה". שנה לאחר מכן גיליתי באחת המגרות במזנון בסלון מסמך בו נכתב: "בזאת אנו מאשרים שמשפחת ליזר פיליפינה ויצחק אימצו בת ילידת 6.2.65 ונמצאת בביתם מיום 10.2.65". על המסמך היתה חתומה פקידת סעד לענייני אימוץ.
בגיל 22 החלטתי שאני מספיק בוגרת כדי לגלות את האמת על הוריי הביולוגיים. הבחנתי במודעה שפורסמה ב"ידיעות אחרונות", ובה נכתב שמישהי מחפשת את בתה שנמסרה לאימוץ. במודעה אף פורסם תאריך הלידה של הבת האובדת – 6.2.65 ומשקלה בלידה – 2.880 ק"ג בבית החולים צהלון ת"א-יפו. לא ידעתי את נפשי מהתרגשות, לאחר שגיליתי שפרטי הילדה במודעה מתאימים בדיוק לפרטיי. על מנת לוודא שאכן מדובר בי, פניתי למשרדי השירות למען הילד. רק לאחר ארבע שנים, במהלכן לא הצלחתי לגלות את זהות הוריי הביולוגיים, הגעתי למי שפרסמה את המודעה – בעזרת העיתונאים לשעבר אורי ארזי ומלכה שחם-דוראון.
השגתי מסמכים משנות ה-50 של אמי המאמצת, בהם מופיעים שמות של מחלות שונות כמו אפילפסיה. הודות למלכה שחם-דוראון התברר לי שהאימוץ שלי לא היה חוקי. זאת מכיוון שעל מנת לאמץ ילד על ההורים המגישים בקשה להיות בריאים בנפשם ובגופם, בשונה לגמרי ממה שאירע במקרה שלי. בפגישה עם נציגות השירות למען הילד הודתה המפקחת הראשית כי האישה שפרסמה את המודעה היא אכן אמי הביולוגית ושהיא מתגוררת בניו-יורק. כבר למחרת בשעות הצהריים פגשתי לראשונה חלק מבני משפחתי הביולוגית. שלושה ימים לאחר ששוחחתי בטלפון עם אמי הביולוגית, היא נחתה בנתב"ג וגילתה לי מיהו אבי הביולוגי שמעולם לא נישאה לו. זה היה מאוד מרגש לראות אישה זרה לחלוטין ולדעת שהיא בעצם הביאה אותי לעולם.
בעודי מקשיבה לסיפורה של אמי הביולוגית, נדהמתי לגלות שבזמן ההריון היא התגוררה בנתניה, עיר מגוריי. לדבריה, מי שאירגנו לה את המקום בו גרה עד ללידתי היו שתי נשים, שאחת מהן הייתה עובדת סוציאלית. היא סיפרה לי כי התגוררה יחד עם שתי נשים נוספות בהריון בבית פרטי של בני זוג במיקום מרכזי בנתניה אותו הכרתי היטב: נכדותיו של אב המשפחה היו חברותיי הטובות איתן ביליתי פעמים רבות בבריכת השחייה בבית מדי קיץ. מעבר לכך, אותו אדם היה לקוח מרכזי במשרד עורכי הדין של אבי המאמץ. אמי אמרה כי עזבה את הארץ ועבדה כאומנת בארצות הברית, מכיוון שהיה לה קשה בעקבות מסירתי לאימוץ.
בהמשך פגשתי את אבי הביולוגי, שעבד כקצין במשמר הכנסת בירושלים, ביחד עם חבר של המשפחה שמכיר אותו היטב. הוא אמר לי שהוא מעדיף לשמור בסוד על דבר קיומי מפני משפחתו, מכיוון שאשתו חולה מאוד ואחד מילדיו נהרג בשירותו הצבאי בתאונת משאית. למרות הקושי הרגשי הכרוך בכך, גיליתי כלפיו אמפטיה ולא לחצתי עליו. נפגשתי איתו מספר פעמים, ואף הגעתי למעונות מכבי בירושלים בהם אושפז עד לפטירתו כתוצאה מאירוע מוחי.
כיום ברור לי שהסיוט המתמשך שחוויתי בילדותי הוביל אותי לבחור בתחום עיסוקי, וזאת במטרה להפוך את חיי לבעלי משמעות וערך ולהשאיר את חותמי בעולם, בעודי בחיים. מאז שסיימתי לימודי רפלקסולוגיה ועברתי סטאז' במחלקת שיקום, אני פוגשת יותר ויותר אנשים עם סיפורי חיים של כאבים, עייפות, הפרעות שינה ועיכול ועוד. הכי משמח עבורי זה לראות את מבטי הכאב מתחלפים במבטי שמחה ואמונה רבת עוצמה כשמשהו טוב קורה למי שאני מטפלת בו.
מזה יותר מ-30 שנה אני עוסקת בטיפולי גוף-נפש ובריפוי הוליסטי ובתקשור – לצד טיפול במכשיר של רפואת תדרים. למדתי הילינג, רפלקסולוגיה, NLP, פרחי באך, אקסס בארס ועוד, ואני מטפלת במגוון רחב של בעיות כמו: פיברומיאלגיה, סטרס, בעיות בזוגיות ובמשפחה, בעיות בפרנסה, אתגרים בקריירה, בעיות במערכת העיכול, במערכת העצבים ובמערכת החיסונית, לחץ דם, סוכרת, מחלות אוטואימוניות, ניקוי רעלים ועוד.
לאחר כל השנים שחלפו הרגשתי שהגעתי לשלווה ולביטחון קיומי, וידעתי שברגע שהוריי המאמצים יילכו לעולמם חיי יהפכו לקלים כמעט בן רגע. ואכן זה בדיוק מה שקרה. ברור שהיו ונשארו למשך זמן מה רגעי כעס ותסכול, לצד זיכרונות על חששות כבדים בעקבות האתגרים הרבים להם נדרשתי עם השנים. עם זאת, פניי לעתיד אחר לגמרי אותו אני בונה בנחישות יתרה. לאחר כל התלאות שעברתי מגיל ינקות, אני אמא מלאת גאווה לשתי בנות כשהצלחתי להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי – למרות ועל אף כל מה שחוויתי.
** הכותבת, אדווה ליזר, עוסקת בטיפולי גוף-נפש ובריפוי הוליסטי – לצד טיפול ברפואת תדרים וחושפת את סיפור חייה בהרצאה חדשה בשם: "הצד האפל של עולם האימוץ"