עד לפני שנה כמעט ולא ציינתי את תשעה באב. כמי שגדלה על ברכי החברה הדתית לאומית הכרתי בקיומו של יום האבל הזה ושנים ארוכות גם צמתי בו, אך לא התעמקתי במשמעויות העמוקות שמביא אתו המועד הזה. חורבן הבית כמושג נראה היה לי מנותק מאוד מהמציאות שלי כאן ועכשיו. רחוק ולא רלוונטי.
ואז הגיע הרצח של שירה בנקי במצעד הגאווה בירושלים. סמוך לתשעה באב – פשע שנאה נורא שהתקשיתי להכיל. סכין ענקית בלב ותחושת חורבן אמתית שחיברה אותי באחת למשמעויות הארציות של המועד היהודי – מסורתי הזה עבורי, זה שנגעתי בו מרחוק כל השנים. לא עוד חורבן כסיפור שהתרחש לפני אלפי שנים. אלא חורבן עכשווי שסימל בעיניי את ההתפרקות שלנו כחברה. הפך פתאום כה מוחשי.
שירה הייתה בת פחות -16 כשבחרה לצעוד עם חבריה במצעד הגאווה הירושלמי. בתום נעוריה הבינה בדיוק כיצד עליה לפעול כדי לחולל שינוי ולבנות חברה צודקת, מתונה ומכילה יותר, באופן בו האמינה שחברה צריכה להראות. דמותה מסמלת במובנים רבים את החדות והאומץ הבלתי מתפשרים המאפיינים את בני ובנות הנעורים, שבגילם עוד אינם מושפעים מקולות הייאוש סביבם. מצביעים על הדרוש תיקון והלכה למעשה חותרים לשם כך. נערה אקטיבית שבקשה לגלות סולידריות עם אלו שחשבה שזקוקים לה. שבחרה לצאת מאזור הנוחות עבור מטרה בה האמינה.
הרצח של שירה הוציא גם אותי יחד עם חלקים גדולים של החברה הישראלית – מאזור הנוחות. הידיעה על פטירתה מפצעיה הוציאה אלפי איש ואישה ללב כיכר ציון, במה שקראנו אז: "השבעה הציבורית" שאורגנה על ידי "התנועה הירושלמית". חילונים דתיים וחרדים, ערבים ויהודים, צברים ועולים חדשים – במשך שבוע ישבנו במרחב הציבורי, ב"סלון הירושלמי" אנשים ממגזרים ועולמות שונים וכאבנו רצח שנולד בתוך שיח אלים וקיצוני. תחושת חורבן עוצמתית ושאלות על כיצד ממשיכה מכאן החברה הישראלית? איך מתקנים ואיך בונים ונבנים מתוך השבר הנורא הזה.
עם תום השבעה בחרנו – פעילים ופעילות ירושלמיות, להישאר בלב הכיכר. להמשיך לייצר את השיח המופלא שהתרחש בה בימי השבעה. מאז, כבר שלוש שנים שאנחנו פורשים את המחצלת מדי חמישי בערב בשיחות, וויכוחים ומפגשים בין אנשים מעולמות שונים, המבקשים לייצר "נקודת מפגש" מתוך הבנה עמוקה שהמרחב שייך לכולם ולאף אחד בו זמנית.
במחשבות על ציון יום השנה לזכרה של שירה, בחרנו ליצור את האירוע: "איכה יוצרים שיחה"-מחלוקת בונה חברה" ערב של שיח וניהול מחלוקות שמתקיים דווקא בליל תשעה באב. סמיכות גילוי השנאה הנורא שקטע את חוט חייה של שירה, למועד היהודי – מסורתי בו אנו מבכים את חורבן הבית שהביאה איתה שנאת החינם קשורים בעיני בקשר בלתי נפרד.
גם אחרי 3000 שנים, הבית ימשיך להיחרב שוב ושוב ושוב אם לא נדע איך לנהל את המחלוקת. אני מאמינה שבאופן אקטיבי עלינו להציף את השוני, את חוסר ההסכמות, אפילו את הכעס, כדי לבנות חברה בריאה שבה לכל אחד ואחת מאתנו יש מקום. מקום בו אנחנו מסוגלים להביט זה לזו בעיניים. ולא לחלוף אחד על פני האחר. תשעה באב הוא הזדמנות לעשות זאת באופן אקטיבי – להתחבר למושגי החורבן והבנייה המסורתיים גם דרך המובנים הארציים הרלוונטיים למציאות שלנו כאן ועכשיו בישראל 2018 כדי לבנות הלכה למעשה את הבית. בדרכה של שירה ולזכרה.
רחלי חזון טסלר, מנהלת מיזם "נקודת מפגש", התנועה הירושלמית
"איכה יוצרים שיחה", 21/7, 21:00, תשעה באב בכיכר ספרא ובשכונות ירושלים