הן שיקיות, רזות (אבל לא מדי), לא שריריות, בעלות טעם משובח ויכולת לאזן את המראה שלהן. הן מטופפות על עקבים גבוהים במורד השאנז-אליזה, כמו נעלו נעלי ספורט, ויש להן את הז'ה-נה-סה-קוואה הזה, המסתורי והחמקמק שהופך אותן לפריזאיות.
אלא שבימים אלה ברחובות פריז נשמע רחש מעט מטריד: האם הפריזאית עדיין קיימת?
אז נכון, אלה שמעלות את הספק הן נשים צעירות. הן חדשות בבירה הצרפתית ומגיעות מערים מרוחקות יותר ואפילו לא מצרפת. ובכל זאת, הרחש הזה, שמבטל מסורת נשית בת מאות שנים, ומטיל ספק בקונספט של נשים כמו בריז'יט בארדו וקתרין דנב, מציק במקצת. האם העולם הפך לכפר גלובלי של פוסטים באינסטגרם ופריז היא כור היתוך שמבטל את נבדלותן של הפריזאיות?
טינה קונקי, דוגמנית ואשתו של השחקן וינסנט קאסל (האקס של השחקנית מוניקה בלוצ'י), עיצבה ל-ETAM קולקציית קפסולה והתראיינה בנושא. לטענתה היום מבלי לנסוע ממקום למקום, הרשתות החברתיות פותחות את הגבולות בין הארצות ובעיקר בין התרבויות. מבחינתה האינסטגרם הוא מקור בלתי נגמר לקבל השראה ובחורה שמתגוררת בביאריץ יכולה לראות בלייב את מסלולי שבוע האופנה בפריז. כך שבעיניה, היום האופנה כבר אינה פריזאית במובהק, אלא הפכה למשהו כוללני ובינלאומי.
בעיני קונקי מה ששולט כיום הוא הצורך לקבל את עצמך, לא משנה מה אומרים אחרים. אישה יפה יותר כשהיא מקבלת את הגוף שלה כמו שהוא, עם השונות שמייחדת אותה. המראה משתנה, הטרנדים מתפתחים והאופנה חולפת וחוזרת לאורך השנים. מצד שני, ייתכן שאלו הן אמירות של נשים שאינן פריזאיות וגם לא מצליחות להפוך להיות כאלה.
נכון, לא כל אחת רוצה להיות פריזאית, אבל לטובת אלה שכן מעוניינות, הנה כמה דברים שכדאי לעשות:
1. צפי בסרטים של "הגל החדש": הדוגמנית האנגליה אלכסה צ'אנג מחשיבה עמה צרפתיה-בריטית. היא מודה שתמיד עשתה אידאליזציה לסגנון הצרפתי כפי שהוא משתקף מסרטיו של גודאר וקיבלה השראה מקתרין דנב. בעיניה הפריזאית מקבלת את היופי שלה שמייחד אותה. לא מדובר במראה הומוגני ופריזאיות לא דומות זו לזו כמו במיקרה של האמריקאיות ומשפחת קרדשיאן. הפריזאיות דוגלות במראה טבעי, והתסרוקת שלהן נראית כאילו הרגע התעוררו משינה מאוד ארוכה, כמו במיקרה של לו דוויון, והן מאופיינות בקארה בלונדיני או שחרחר. הזמינו כמה סרטים של פרנסואה טרופו כדי לקבל השראה.
2. עקבי אחרי עמודי אינסטגרם של פריזאיות: בריז'יט בארדו וקתרין דנב לא מחזיקות עמודי אינסטגרם אבל המעריצים שלהן פתחו עבורן כמה וכמה עמודים כאלה, שם הם מעלים תמונות עבר. אפשר ללמוד מהתמונות הללו את הדרך ליצור שיק צרפתי אה-לה-פרנסז, עם חולצת פסים במחשוף סירה, מכנסי 7/8 ונעלי בלרינה. השיער של בארדו אסוף לזנב גבוה והאיפור עדין ומרומז. היא מחייכת ברוב התמונות ונראית כמו נערה מאושרת. או במילים אחרות: כמו פריזאית.
3. גישת הנונשלנט: פריזאית לא מתרגשת מכלום. למראית עין. בן הזוג נפרד ממנה? היא מקבלת את הבשורה בנונשלנטיות, קמה מכסאה ועוזבת את בית הקפה מבלי לומר מילה. הוא לא יזכה לשמוע את קולה יותר וגם אם יתקשר-לא תענה לטלפון. היא תמשיך הלאה מהר. אולי תבכה, אולי לא. מה שבטוח, גם אם כן, היא תעשה זאת לבד, מבלי שאף אחד רואה. הפריזאיות לא צועקות, לא מתרגשות, כשגבר נפרד מהן, הן בחיים לא יזניחו את עצמן וימשיכו להיראות נפלא. משום שבשפה "הפריזאית", להיראות נפלא ולהמשיך הלאה למקום מאושר יותר, זאת הנקמה המתוקה ביותר. או כמו שחברה פריזאית פעם אמרה לי: "מי שלא רוצה אותי, מפלס לי את ההצלחה ביעד הבא".
** ד"ר מאיה גז, מומחית לתרבות צרפת ומרצה במכללת הדסה בירושלים, כתבה את ספר הילדים "המגדל של גוסטב", המתאר את בנייתו ההיסטורית של מגדל אייפל. הספר נמכר בחודש יוני בכל חנויות הספרים בארץ במחיר מיוחד לכבוד "חודש הספר".
