"היום בו איבדתי את רון"

לבנה קוקיא, אם שכולה שאיבדה את בנה רון לפני שנתיים בפיגוע, מספרת על ההתמודדות עם השכול ועל ההבדלים בין גברים לנשים ביחס לנושא זה. "בדרך כלל לנשים יש לגיטימציה לבכות לעומת גברים"

"זה שוק. כאב בלתי ניתן לשליטה. זו התמודדות קשה בתוך המשפחה בכלל ובפן האישי בפרט, כל אחד עם עצמו" , כך פותחת את דבריה לבנה קוקיא מתל אביב, אם שכולה. בנה הצעיר, רון קוקיא נרצח לפני שנתיים בפיגוע דקירה בערד בעודו בן 19. "רון לקח רגילה מהצבא על מנת לקדם את האפליקציה 'night party', שעבד עליה באותה התקופה. באותו שבוע ביום חמישי היחידה שלו הייתה בסדרת חינוך בירושלים, כאשר כולם עלו לאבטחת יישובים בחברון. רון היה צריך לחזור מהרגילה ביום ראשון, אולם החליט לחזור לבסיס ולהיות עם החברים. בזמן שחיכה להסעה שתבוא לאסוף אותו לבסיס, רצח אותו בדואי בדקירות סכין".

"בשבעה של רון ביקרה אותנו נאווה פורמנסקי, אישה מיוחד במינה". מספרת לבנה. נאווה היא רכזת המרכז של עמותת "משפחה אחת", עמותה שהוקמה לאחר הפיגוע בסבארו, שהתרחש בירושלים בשנת 2001, על ידי שנטל בלזברג. לעמותה ארבעה סניפים – צפון, מרכז, דרום וירושלים, שמלווים את כל מי שנפגע בפעילויות הטרור ואת המשפחות השכולות. נאווה הקימה בלב העיר רעננה בית חם, שאליו מגיעים הורים שכולים, אלמנות/אלמנים, פצועים ופצועות. הם משתתפים בשלל פעילויות ובהן סדנאות, טיפולים אלטרנטיביים, פסיכולוגים ועוד.

לבנה קוקיא ובנה רון צילום אלבום פרטי

"נאווה המיוחדת סוחפת אחריה הרבה אנשים וגם אני הצטרפתי לשירותיה. אני מגיעה איתה בימי שלישי לבית החם, משתתפת בפעילויות, מצטרפת אליה לעיתים לביקור אצל אימהות שכולות ומשתדלת לתרום מכל הלב. המסר של "משפחה אחת" והבית החם מספק מעטפת חמה שנותנת לך לחזור לשגרת החיים, לא סתם הם נקראים כך. הפעילות של העמותה היא מבורכת. שם אתה יכול להרגיש מוגן ויכול להיפתח כי יש אנשים נוספים שחולקים צרות כמו שלך. גם נשים וגם גברים צריכים מקום שפוי בתוך כל הכאוס שהם עוברים. לפעמים בתוך האובדן האדם שוכח את עצמו כי הוא צריך לטפל במשפחה ובילדים והפעילויות נותנות אפשרות להשקיע גם בעצמך".

לבנה קוקיא צילום אלבום פרטי

"בעמותת "משפחה אחת" יש כוח נשי חזק, כאשר את העמותה מובילה שנטל  בלבזברג, מייסדת ומנכ"לית, בעזרתן של צוות הרכזות ועובדות המשרד. הכוח הנשי ב"משפחה אחת" הוא מאוד גדול בגלל הצורך של נשים להגיע למקומות כאלה ולגעת בנושאים כאלה" מסבירה לבנה ומוסיפה: "בדרך כלל לנשים יש לגיטימציה לבכות לעומת גברים,  שפחות מרשים לעצמם לגעת בנושאים רגישים. יכול להיות שזה משהו שהחברה ייחסה לעצמה, אבל זה גם מעצם התפקיד של נשים ואימהות. הילדים יוצאים מהרחם של האימא , לכן יש משהו טבעי בחיבור בינן לבין הילדים. הן יותר קרובות אליהן מבחינה פיזית וייתכן שכך הן גם יותר מעורבות בחייהן של הילדים. כמובן שגם אבות נמצאים בשביל הילדים וקשורים אליהם- לפעמים אפילו יותר מהנשים, תלוי במשפחה, אבל מעצם היותנו היולדות יש חיבור שמוכתב מהטבע וגם במהלך השנים הראשונות הילדים עדיין תלויים פיזית באימא.

לבנה קוקיא אלבום פרטי

נשים זה כוח אדיר, אני לא חושבת שיש הדרה או אפליה בין נשים וגברים. מבחינת נושא השכול, כל בן אדם מגיב אחרת. לפעמים יש אבות שיותר קשה להם עם האובדן ולפעמים יש אימהות שיותר קשה להן. אני נתקלת הרבה פעמים במשפחות שהאב הוא המפרנס העיקרי, לכן לאימהות יש לגיטימציה להפסיק לעבוד ולהתכנס בתוך האובדן והכאב. בדרך כלל האבא הוא שר החוץ והאימא היא שרת הפנים של המשפחה. היא עסוקה יותר בניסיון לשקם את התא המשפחתי, לכן "הבית החם" מרכז ברובו נשים, שיכולות להתנתק לרגע מהתפקיד, לגעת בעצמן ולעשות משהו שהן אוהבות, כדי שיחזק אותן. המסר העיקרי שלי לאימהות הוא לצאת מהבית ולא להיכנס לדיכאון, שמוביל להסתגרות, אלא ההיפך, כן לדבר, לפתוח ולהציף את הדברים. לשתף אחרים בצער ובהתמודדות שלהן וכן להושיט יד לאנשים שרוצים לעזור להן".

גוף ונפש
כתבות, חדשות ודעות על הקשר שבין הגוף לנפש, איך לשמור על הבריאות, הכושר והאושר האישי