"איך אחותי ואני החלמנו מהפרעות אכילה"

"כשגדלנו שלוש אחיות בחדר ראיתי כיצד אחותי הזמרת הבינלאומית אישתאר מגבשת הפרעת אכילה", חושפת גלית שלגי. "בהמשך הייתי עסוקה גם אני כל הזמן בדיאטות, כי לימדו אותנו שמי שרוצה להיות רזה – צריכה לעשות דיאטה"

מאת: גלית שלגי, תזונאית, נטורופטית ומאמנת לאכילה בריאה

הייתי עסוקה כל הזמן בדיאטות, כי לימדו אותנו שמי שרוצה להיות רזה – צריכה לעשות דיאטה: לספור קלוריות, לאכול מרק כרוב ותפריטים אנמיים. לקחתי כדורים משלשלים, התעללתי בגופי ובעצמי והתעסקתי עם האוכל ועם מה מותר ומה אסור. כתוצאה מכך הייתי חסרת אנרגיה והיה לי חשק למתוק. הייתי יורדת קצת במשקל, נשברת, ואז מתחילה שוב דיאטה חדשה. העובדה שנשברתי כל פעם מחדש השפיעה מאוד על הדימוי העצמי שלי. התחלתי ללכת בעיקר עם חצאיות ושמלות, כי האמנתי שככה אני מסתירה את הרגליים ה'גזעיות' שלי.

כשגדלנו שלוש אחיות בחדר ראיתי כיצד אחותי אישתאר הזמרת הבינלאומית מגבשת הפרעת אכילה, בולסת ושותה בכוונה, והולכת להקיא. כשגילו זאת הוריי, עזרתי לה להסתיר את זה. כשהיא הייתה נכנסת לשירותים, הייתי נכנסת אחריה ומורידה שוב את המים. הפרעת האכילה שלה הייתה סוג של כלא, והיום, תודה לאל, היא בקטע חזק של בריאות ויצאה מזה לחופשי. מאז אישתאר לקחה את זה לקצה השני, ומאוד מקפידה על תזונה בריאה – בעיקר מאז שגילתה שהיא רגישה לגלוטן – ועושה יוגה באדיקות כשגיליתי את הבריאות הטבעית והבנתי איך הגוף שלי עובד ומה הוא באמת צריך, הבנתי שאם אמשיך ככה רק אחמיר את הבעיה. אין ספק שזה השפיע עליי, כי נורא רציתי לעזור לאחותי אך לא היו לי הכלים לטיפול בה.

הפרעות האכילה מהן סבלנו שתינו השפיעו על המסר שלי: לאכול מאהבה עצמית ומדאגה לגוף שלנו שהוא החבר הכי נאמן שיש לנו, כשאנו החברים הכי בוגדניים כלפיו. אם רק היינו יודעים איך לתחזק את גופנו, לא היינו צריכים דיאטות חדשות כל הזמן. היום אני ואחותי מדברות וצוחקות על זה, ובעיקר מבינות כמה תמימות היינו וכמה התעללנו בגופנו. כמה חבל שלא היה אז מי שילמד אותנו שאפשר אחרת.

אישתאר ואחיותיה צילום רפאל ביטון

מילדות היו לי שתי אהבות גדולות: ספורט ומוזיקה. הייתי ילדת טום בוי שהצטיינה בספורט, ובתיכון למדתי במגמת ספורט ושיחקתי כדורעף. במקביל, פיתחתי את כישרון השירה שלי והופעתי בטקסים בבית הספר. נחשבתי לנערה מפותחת מהרגיל, דבר שגרם לי להיות מופנמת וביישנית יותר. לא הייתי מודעת לגופי הנשי, והתביישתי ברגליים השריריות שפיתחתי מהתקופה בה שיחקתי כדורעף. למרות שמשקלי היה תקין לחלוטין, רציתי רגליים רזות יותר.

לאחר שירותי הצבאי עברתי לגור בתל אביב ונרשמתי ללימודים בבית הספר למוזיקה רימון. עבדתי עם מוזיקאים מהשורה הראשונה, הופעתי במועדון צוותא, התחברתי לחבורת "דומינו גרוס" וניגשתי לאודישנים רבים. בחדר ההמתנה ישבו איתי נעה תשבי, אז כוכבת ילדים בתחילת דרכה, ונשים נוספות רזות מאוד. הסתכלתי עליהן וחשבתי לעצמי שאין סיכוי שאני מתקבלת כי בטוח יעדיפו מישהי רזה יותר. נתקפתי חרדה, קמתי והלכתי.

במופע הסיום של רימון, רגע לפני שעליתי לבמה לשיר את השיר אליו התכוננתי רבות, לא עליתי כי פחדתי ממה יגידו. גם באירוע, שנערך בצוותא עם אמנים מהשורה הראשונה, ברחתי הביתה שנייה אחרי שסיימתי לשיר. אחר כך סיפרו לי שרמי קליינשטיין חיפש אותי. תחושת האכזבה מעצמי והידיעה שהרסתי הזדמנויות העצימה את חוסר הביטחון שלי בעצמי וביכולות שלי, וכתוצאה מכך פיתחתי חרדת אודישנים עד שהפסקתי ללכת אליהם.

לאחר שהבנתי שאני חייבת לעבוד על הצד הרגשי שלי כדי להרגיש טוב יותר עם הגוף שלי, עברתי תהליך רגשי, התחברתי לצד הטיפולי שבי. הרגשתי שאני רוצה לעזור לאנשים הנמצאים במצב דומה, ואף נרשמתי ללימודי פסיכולוגיה באוניברסיטה. במקביל, המשכתי להופיע במועדון צוותא ולעבוד עם מוזיקאים. השינוי האמיתי מבחינתי היה כאשר כסטודנטית למדתי עם חברה למבחן ופגשתי מכרה העוסקת בתחום הבריאות הטבעית, ששינתה את חיי. מאז נעלמו בעיות העיכול שלי, האנמיה התאזנה והרגשתי קורנת ומלאת אנרגיה.

גלית שלגי צילום  מיכל ונדר_575

 אני שומרת על משקל יציב במשך שנים, נהנית מאוכל שאני אוהבת ולמדתי לנהל מטבח בריא מבלי להיות כל היום במטבח. החלטתי ללמוד את זה יותר לעומק ולספר לכמה שיותר אנשים את כל מה שגיליתי. אכילה בריאה היא עניין די בסיסי ופשוט, אבל התרחקנו מגופנו ואין לנו מושג איך לתחזקו, כיצד הוא עובד ומה הוא באמת צריך. אנשים צריכים לא רק לאכול אוכל בריא יותר, אלא לחיות חיים בריאים יותר.

מניסיוני האישי אני יכולה להעיד כי דיאטה היא הדבר הגרוע ביותר שאנו יכולים לעשות לגופנו ולבריאותנו.  דיאטות גורמות להשמנה והן הדבר שהכי קשה לביצוע, ובטח שהכי קשה לראות את תוצאותיו – במיוחד עבור מי שאוהבים לאכול. המטרה שלי היא לעורר מודעות לתזונה טבעית המטיבה עם הגוף ולהראות כמה זה קל, טעים ונגיש לחיות בריא. גופנו הוא החבר הכי נאמן שיש לנו, אך אנו החברים הכי בוגדניים: מתעללים בו ומדברים אליו לא יפה – למרות שהוא תמיד שם עבורנו, מתפקד ומנסה לעשות הכל כדי שנשרוד. אנו צריכים ללמוד לאהוב את הגוף שלנו, כמו שאמא אוהבת את הילד שלה ורוצה את הכי טוב עבורו.

לכולנו יש הפרעות אכילה, ואני אוהבת יותר להגדיר את זה כהפרעה באכילה. סיבכו לנו את כל הנושא של אוכל, כי אנו שבויים של עולם הדיאטות ושל התעשייה שמעוניינת בעיקר בכספנו ולא בבריאותנו. נשים גדלות היום בחברה המחנכת אותן לפעול על פי תפיסות והגדרות יופי, כשגוף יפה מהווה בסיס להשגת כוח ועוצמה. ככל שהחברה הופכת לתחרותית יותר ורמת החיים גבוהה יותר, העיסוק במראה החיצוני שלנו מקבל תאוצה הולכת וגוברת. נשים רבות מתאמנות כדי לקבל גוף של דוגמנית ולאו דווקא כדי לתחזק את התנועתיות והגמישות של הגוף.

** הכותבת, גלית שלגי, המעבירה סדנאות בישול בריא ומוציאה לאור ספר מתכונים חדש בשם "קל, טעים ובריא"