"היום שבו נחרב עולמי"

"אבי היה האדם הכי אופטימי והחבר הכי טוב שלי, וביום בו שם קץ לחייו חרב עליי עולמי". גיא גונן מתאר איך הצליח לבנות את עצמו מחדש לאחר בשורת האיוב שטלטלה את עולמו

מאת: גיא גונן

הרגע המכונן אך גם העצוב בחיי היה בשנת 2006, כאשר אבי דב התאבד לאחר שנקלע לקשיים כלכליים. אבי היה האדם הכי אופטימי והחבר הכי טוב שלי, וביום בו שם קץ לחייו חרב עליי עולמי. הוא עזר ודאג לכולם, התנדב בארגון ליונס ועבדתי איתו בבית דפוס קטן שהסבנו לסטודיו לעיצוב הזמנות לחתונות ולאירועים משפחתיים.

במשך שש שנים שירתתי במגוון תפקידים בחיל האוויר, ולאחר מכן נהניתי מטיולי אקסטרים, כולל טיפוסי הרים וקרחונים וצלילה, ועבדתי בדיג באלסקה במשך כשנה. תכננתי לחצות את יבשת אמריקה לאורכה עד לאנטרקטיקה, לעבוד ולטייל בארצות האינקה והאצטקים.

גיא גונן מטפס באחד ממסעותיו (צילום: מהאלבום הפרטי)

בנובמבר 1995, במהלך טיול וטיפוס על קרחון בשם פורטג' גליישר, פגשתי אדם שגר לבדו שסיפר לי ששמע ברדיו על רצח ראש הממשלה של ישראל. לא האמנתי למשמע אוזניי, והמשכתי הלאה בטיול עד שהגעתי לעיירה ציורית קטנה בשם קניקוט, שם צפיתי בטלוויזיה בכתבה על הרצח ולאחר ששוחחתי בטלפון עם אבי דב הרגשתי שישראל נמצאת על סף מלחמת אחים, ארזתי הכל וחזרתי הביתה. הקמתי עסק של מחשבים ושירות לרשתות תקשורת, אך לאחר ש"נעקצתי" על ידי אחד מלקוחותיי שהתברר שהיה חברת קש, הגעתי להסדר פשיטת רגל ולאחר עשר שנים התחלתי מחדש את חיי.

מאז שנולדתי הייתי סקרן מאוד ונהגתי לשבור ולפרק כל דבר כדי לגלות איך הוא פועל. אני סקרן במהותי ומאז שהייתי קטן שברתי ופרקתי כל דבר, עניין אותי לדעת איך מורכב כל דבר, איך הוא פועל ואיפה הגמד הקטן שמתחבא בתוך הקופסה. בגיל שש קיבלתי מדודים שלי מאנגליה גראז' עם מכוניות מעץ מאוד יפה ואיכותי, ואחרי שעה זה הפך למגש להגשת קפה. בהשראת שני הסבים שלי שהיו נגרים בניתי בגיל שש כיסא משאריות עץ, שמצאתי בפחים בבית הספר. נתתי אותו לסבא שלי ליום ההולדת, ואחרי ניסיון ישיבה אחד שלו התפרק הכיסא. קסילופון חשמלי שקיבלתי פורק תוך שעה, והטרנזיסטור שקיבלתי במתנה לבר המצווה היה מפורק לחלקים פחות מיממה לאחר שקיבלתי אותו.

כילד ציירתי רובוטים וספינות חלל וחלמתי שאני מציל את העולם. למרות שבבית הספר היסודי אובחנתי כילד היפראקטיבי וכדיסלקט ולא אהבתי ללמוד – מלבד שיעורי אמנות, ציור, מלאכה ומתמטיקה – לא נתתי למגבלות אלו לעצור אותי. עד היום יש לי קלסר בו אני שומר את כל הרעיונות שלי: ממחוגה חשמלית ועד מחשב אישי מודולארי.

אני רואה בראש שלי גלגלי שיניים ומספרים, שפשוט יודעים להסתדר יפה מאוד. אם יש לי רעיון כלשהו, אני מביט לשמים ומדמיין איך אני מרכיב או בונה את הרעיון. המקומות הכי טובים שלי זה כשאני לבד עם עצמי, באמצע הליכה, בטיול רגלי בשטח, בנסיעה באוטובוס ואפילו בנסיעה במכונית – למרות שזה ממש לא מומלץ כי אז מערכת הניווט הביולוגית שלי מתנתקת ובמקום להגיע לרעננה אני מוצא את עצמי באשדוד.

גיא גונן באחד ממסעותיו (צילום: מהאלבום הפרטי)

כילד הייתה לי בבית מעבדת אלקטרוניקה עם מחשב אישי מסוג קומדור VIC20, שאז נחשב למשוכלל. בבית הספר הטכני למדתי במגמה חדשה יחסית ששילבה לימודי אלקטרוניקה, מחשבים ובקרה, וכעבודת סיום לימודי באלקטרוניקה המצאתי מערכת לחיסכון בחשמל בעזרת כיבוי תאורה במפעלים. בפרויקט הגמר של כיתה י"ג הקמנו אני וחברי אורן רינות מעלית חדשנית לגורדי שחקים שפעלה בעזרת תוכנה, ובדיעבד התברר לנו שהיינו יכולים לרשום עליה פטנט.

בזמנו אני ואבי התחלנו לייבא לארץ קפה, ולאחר מכן גם לייבא מכונות אספרסו וקפה מאירופה. גידלתי 200 עצי קפה על גג הלופט שלי ברעננה, וכמובן הפסקתי לשתות נס קפה שהפך לתפל עבורי. אני אדם סקרן מטבעי, ולכן ניסיתי לשפר את מכונות הקפה ופחות להסתמך על כך שיהיה מי שינקה אותן וידאג לתחזוקה סדירה.  חלומי הגדול הוא להקים בארץ מפעל לייצור מכונות קפה בטכנולוגיה הייחודית שפיתח, וממנו לשנע ולמכור את מכונות הקפה ברחבי העולם. בכמה בתי קפה ברחבי הארץ כבר נעשה שימוש במכונות קפה שהותאמו לטכנולוגיה הייחודית שפיתחתי.

גיא גונן עם מכונת הקפה הירוקה שפיתח (צילום: יהורם גלילי)

פעמים רבות אני מוצא את עצמי מרוקן לגמרי, בעיקר נפשית, כשהמכשולים נראים כמעט בלתי אפשריים, כשאני מרגיש שאולי ניסיתי לקפוץ יותר מדי למעלה, או כשאני מבין כמה אני סיכנתי את משפחתי במרדף אחרי חלומותיי. אז אני מרגיש גמור ושוקע בדיכאונות, אבל אחרי יום או יומיים כבר מתמלא מחדש באנרגיות, ללא כל סיבה הנראית לעין. ככל שאני מתקדם, כך אני מרגיש שהמכשולים גדולים יותר.

** הכותב הוא הבעלים של חברת אבלון ומפתח מכונת קפה הירוקה הראשונה מסוגה בעולם המשפרת את הפקת הקפה ואת טעמו ופועלת בטכנולוגיית חימום חדשנית