אחרי למעלה מחודש שאנחנו בסטופ כדור הארץ כבר די ברור שהרופאים, המומחים ומי שמנהלים את המשבר לא בהכרח יודעים היום על הווירוס הזה הרבה יותר ממה שידעו בתחילת הדרך. מה שכן ברור הוא שבני האדם, כולל הישראלים, הם יצורים סתגלנים להפליא.
אחרי הפניקה, ההלם, הסגר, העוצר, השאט דאון, המופעים הטלוויזיוניים המגוחכים של ראש הממשלה, ליצמן, ומשה בר סימן טוב שסיפקו חומר טוב ל"ארץ נהדרת", "זהו זה!" ושאר ממים מפילים שרצו בווטסאפים, הנושא שעל הפרק הוא אסטרטגיית היציאה. ביטוי שנדמה שהפך לקלישאה מרגע שהושמע לראשונה כי אף אחד לא באמת יודע לספר איך יראו החיים מחר בבוקר.
מה שנראה כרגע מהתבוננות בעין לא מקצועית, רק ממה שנעשה ברחוב בימים האחרונים, מעלה שאין אסטרטגיה יציאה – יש יציאה זוחלת. המשמעת התרופפה, אזרחי ישראל, חלקם לכל הפחות, לא מסתפקים יותר בהנחיות חד צדדיות. הם כמהים לאוטוריטה מקצועית בלתי תלויה, נטולת אינטרסים שאפשר לסמוך עליה. מנהיג או מנהיגה בעלי ידע אבל גם בעלי אישיות. מישהו או מישהי שנרצה לשמוע את דעתו כך שנוכל לנהוג באחריות אישית.
על אף שסלונה נפלה קורבן לקורונה ונמצאת על סף סיום דרכה במתכונת המוכרת, אני מנצלת את הימים האלה ומביטה לאחור על מה שעשינו כאן ומה שלמדנו בדרך. במשך שנים רבות הצענו לנשים להשמיע את קולן, הובלנו, עודדנו, לימדנו, כיוונו ועזרנו לנשים לגבש את זהותן התקשורתית הדיגיטלית. ביניהן רבות שהן מומחיות בתחומן, עצמאיות בעלות עסקים, נשים שמבינות בדבר או שניים. רבות מהן בנו את הפרסונה הדיגיטלית שלהן והמריאו הלאה משם, פיתחו קריירות, והפכו למוכרות בתחומן באמצעות הקשר הבלתי אמצעי שיצרו ותיחזקו במשך שנים. זו פרקטיקה שהרבה מאד מומחים ומקצוענים הזניחו במשך שנים רבות. ולכן קשה לנו היום למצוא, להתחבר לאותו קובע דעת קהל שניתן לסמוך עליו.
מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב הופיע לפתע בחיינו ותוך כדי תנועה בנה לעצמו פרסונה תקשורתית שלא מיטיבה, לא איתו ולא איתנו. ביחוד לא עם אלו מאיתנו ששואלים שאלות ולא מסתפקים במה שמונחת עליהם. קשה לקבל את דבריו של סימן טוב שנדמים למנטרה שהוא חוזר ומשנן. בין השאר מכיוון שאיננו יודעים מיהו, מהי סמכותו, מה הוא מייצג ואת מי. במקרה של השר שמעליו ליצמן, אין בכלל מקום להתייחס אליו כסמכות מקצועית. הוא גם לא הפגין מעולם אמביציות בתחום הזה. אבל נמשיך בהתייחסות לבר סימן טוב שרבים מאסו במסריו החוזרים ונשנים ומעלים לא פעם תהייה לגביו: מה יקרה אם יגמרו לו הבטריות. גם בימים שקדמו לקורונה, כבר למעלה מעשור, אנחנו חיים במציאות תקשורתית בה כל איש מקצוע מוביל הפך להיות הפאבלישר של עצמו, כזה שמייצר ומפיץ את התוכן המקצועי שלו, ועל ידי כך יוצר קשר בלתי אמצעי עם הקהל ובונה את אמינותו לאורך זמן. בדומה בדיוק למתודה לפיה הובלנו את הבלוגריות בסלונה. לא בטוח שהוא היה שומע בעצתי אבל אם אותו ברסי היה מאפשר לנו להכיר אותו קודם המשבר כדמות אותנטית, עגולה, רבת רבדים ובעיקר כזו שנותנת ידע מקצועי בעל ערך, היה נוח יותר לבלוע את הופעותיו.
כך גם מנהלים בכירים ומומחים אחרים בתחומם וכמובן כל בעלות המקצוע שטיפחו במשך שנים את הבלוגים שלהן. אם יש שיעור אחד, ובוודאי יש עוד שיעורים רבים הנוגעים לכל אורחות חיינו, אבל מהבחינה התקשורתית זה הזמן להתחיל לעבוד אם לא עשיתם את זה עד עכשיו, על גיבוש הקול שלכם. אל תחכו לשנייה שבה קריטי להביע דעה כי לא בטוח שתיתפסו אז כקובעי דעת קהל. השאירו את חותמכם המקצועי לאורך זמן בפלטפורמה שהולמת אתכם או בכמה מהן במקביל, בין אם זה בבלוג, בטוויטר, ביוטיוב או בלינקדאין.. הפכו את עצמכם באופן מתמשך לאנשים שאפשר ללמוד מהם, לקבל מהם השראה, להזדהות איתם ורק כך תוכלו להשאיר חותם.
וכדי שכל זה יעבוד אסור לוותר על האותנטיות.
בר סימן טוב לא הצליח להיבנות בפרק הזמן בו הפך לאורח קבוע בסלונים שלנו למקור אמין אבל מי ששולט היטב ביצירת נרטיב ובתקשורת שוטפת עם הבייס שמאמין לו, הוא כמובן ביבי נתניהו שחלק מהציבור בולע בשקיקה את תוכן ההפחדות שהוא מספק. אבל גם שם נראה שנבקע סדק בינו ובין קהל הבית ברגע שהאותנטיות הופרה בגסות בערב פסח. אותו צבא מאמינים שהיה להם נוח לגמד את כל פרשיות השחיתות ל"כמה סיגרים ושמפניות" חווים כעת משבר אמון.
הפעולה המינורית יחסית הזו של הפרת ההוראות שהוא עצמו התווה והנחה כשהוא עומד מולנו ערב ערב, פעולה שאינה קשורה אפילו לביצועיו המקצועיים כראש ממשלה אלא לאורחות חייו, עשויה בקונטקסט הזה לקעקע את הקשר שהשקיע שנים רבות בטיפוחו ולמעשה סימנה עבור רבים מאיתנו את אסטרטגיית היציאה.