הפלות בימי קורונה

הקורונה לא מבחינה בין אנשים, אבל מדינת ישראל כן. המגיפה שאילצה אותנו להתמודד עם מציאות מורכבת במיוחד הביאה, על הדרך, לפגיעה בזכותן של נשים על גופן

זה תמיד קורה. בזמן משבר נשים מוצאות את עצמן בסיטואציות יותר מורכבות מגברים. יש יותר אלימות מינית, אונס, אלימות בבית, הן הראשונות שמאבדות את מקום העבודה שלהן. לא חשבתי שהקורונה תהיה כמו שאר המשברים. הקורונה מבחינה רק בגיל. היא לא רואה מין, העדפה מינית, דת , גזע.

הקורונה לא מבחינה בין אנשים, אבל מדינת ישראל כן.

הקורונה אילצה אותנו להתמודד עם מציאות מאוד מורכבת, ומערכת הבריאות נאלצה לעשות יותר שינויים אולי מכל מערכת ציבורית אחרת. ואין ספק שאם אפשר לדחות הגעה של אנשים לבית חולים , זה מה שחייבים לעשות.

עד כאן הכול הגיוני. ואז מגיע הקטע הבירוקרטי כביכול, שצריך להחליט איזה ניתוחים ופרוצדורות דוחים.

אז מה דוחים? הפלות.

במצב חירום מה דוחים? הפלות (שאטרסטוק / WPixz)

הועדות להפסקת היריון לא בהכרח יתכנסו. כל בית חולים (כל מנהל בית חולים) יחליט האם הועדה תתכנס או לא. ואם לא – אין הפלה.

אתם/ן מבינים את המשמעות, כן? נשים כבר לא שולטות על הגוף שלהן. בימים רגילים העובדה שקיימת ועדה וצריך לעמוד מולה ולהסביר מדוע אישה לא רוצה את ההיריון היא לא הגיונית. אז עכשיו? האישה בכלל לא תגיע "להצדיק" את הרצון שלה. מי שיחליט הוא מנהל בית החולים.

ולמה? כי הפלה היא בגדר מותרות. כן, משהו אלקטיבי, שניתן לדחות. כמו ניתוח פלסטי. הסבל הנפשי לא משנה, העובדה כי אישה צריכה להסתובב עם היריון לא רצוי לא מעניינת אף אחד. אנחנו בשעת חירום. ובשעת חירום צריך להתמקד בדברים "החשובים". אז אפשר לדחות רפואת נשים. רק שדחייה במקרה של הפלה היא לא אופציה ריאלית. יש שלב שבו ההפלה כבר לא פשוטה והיא ממש לידה מוקדמת. אבל זה באמת לא חשוב. אם הייתה מקבילה להפלה עבור גברים, אני בטוחה שהיא הייתה מתקיימת גם בשעת חירום.

אני שומעת הרבה קולות שאומרים היום שהקורונה באה להגיד לנו משהו, ללמד אותנו. אני לא יודעת אם אני שותפה לדעה הזאת. הייתי מעדיפה חיים בלי קורונה. אבל נניח והקורונה אכן באה ללמד אותנו משהו, אז אין לי ספק מה אני למדתי. אנחנו חייבות לתקן את העיוות בסוגיית ההפלות בישראל. אי אפשר להשאיר את המצב כמו שהוא. הרבה פעמים אנשים אומרים לי שבישראל אפשר לבצע הפלה ואני אומרת שאי אפשר. ואז אומרים לי תמיד: אבל השכנה שלי/בת דודה שלי/גיסתי עברה הפלה. ויש לי תמיד את אותה תשובה: היה לה מזל, הועדה אישרה את ההפלה שלה. ואנשים תמיד, אבל תמיד אומרים לי: נו, תמיד מאשרים, אז מה זה משנה שצריך לעבוד את הוועדה.

בימי קורונה, הפלה היא בגדר מותרות (צילום: שאטרסטוק / Zigres)

מה זה משנה? מלבד העובדה שהועדה היא מעמד משפיל ופטרנליסטי להחריד, עצם קיומה הוא סכנה לחופש שלנו ולזכות שלנו על גופנו. זה לא משנה ש"לרוב הועדה מאשרת". קיומה מיותר, ושייך למאה הקודמת.

תרבות ה"יהיה בסדר" "תסמכו עלי" לא מתאימה לי. לא רוצה לסמוך על המדינה או על מערכת הבריאות שתדאג לזכותי לבצע הפלה. רוצה לוודא שהזכות להחליט נתונה אך ורק לנשים. אתם יודעים למה? כי זאת החלטה קשה, וההשלכות שלה קשות , ולכן, אין לאף אבל לאף אחד את זכות להחליט עבורנו.

חתמו על העצומה:  גם בזמן משבר הקורונה הפסקת הריון היא פעולה חירומית וחיונית!

עדי בלדרמן
מרצה למדע המדינה ולשכנוע ועמידה מול קהל. יו"ר הועד המנהל של ארגון יום אחד- תיקון עולם, ארגון ההתנדבות הגדול בישראל. בעברה הייתה ממייסדי "קול אחד" בישראל וחברה בוועד המנהל של התנועה