פעילות יתר של שלפוחית השתן היא בעיה בריאותית שכיחה אשר משפיעה על בריאות ואיכות החיים של הסובלים ממנה. הבשורה הטובה היא שלא מדובר בגזירת גורל וניתן לטפל בה. שלפוחית רגיזה היא בעיה רפואית נפוצה עמה מתמודדת קרוב לחמישית מהאוכלוסייה. מדובר בתסמונת אשר הגורם לה אינו תמיד ידוע והיא מהווה למעשה קובץ של תסמינים אשר מתבטאים בהפרעה ביכולת האגירה של שלפוחית השתן. התסמונת באה לידי ביטוי בדחיפות ותכיפות במתן השתן, השתנת לילה, ודחף עז להתרוקן.
בעוד שני שליש מהסובלים מהתסמונות לא יחוו דליפת שתן (שלפוחית רגיזה יבשה), שליש מהמטופלים יסבלו מדליפת שתן מדחיפות במידה כזאת או אחרת (שלפוחית רגיזה רטובה). אולם, כלל הסובלים מהתסמונת חווים פגיעה משמעותית באיכות החיים שמשפיעה ישירות על כל תפקודי היומיום.
הנה 6 דברים שכדאי לדעת על שלפוחית רגיזה – התסמונת שתוקפת כחמישית מהאוכלוסייה:
לא לנשים בלבד
על פי ההערכות והנתונים בספרות הרפואית, כ-17% מכלל האוכלוסייה סובלים מתסמיני השלפוחית הרגיזה. בעוד בעבר רווחה התפיסה כי מדובר במחלה 'נשית', מחקרים עדכניים מראים כי אחוז הגברים הסובלים ממנה דומה. עד לפני מספר שנים, תלונות דומות בגברים יוחסו לבעיות שמקורן בבלוטת הערמונית, אך כיום ההבנה היא שמקור התלונות אחר לחלוטין ואינו תלוי מגדר. אף על פי כן, דליפת שתן מדחיפות שכיחה יותר בנשים הסובלות מהתסמונת, גורם המשפיע לרעה על איכות חייהן.
לא רק מבוגרים
תסמונת השלפוחית הרגיזה יכולה להתגלות במקרים נדירים, כבר בגיל צעיר, אך שכיחותה הולכת ועולה עם הגיל . על פי ההערכות, לפחות 20% מהאוכלוסייה מעל גיל 55 תסבול מתופעה זו וכי מתחת לגיל 40 שכיחות הבעיה הינה 7%-5%. יש לציין כי חלק מהסובלים משלפוחית רגיזה חשים בושה או פשוט דוחים את הטיפול בתקוות שווא כי הבעיה תחלוף עם הזמן, ונמנעים מלגשת לקבלת טיפול. זוהי אחת הסיבות העומדות מאחורי ההנחה כי ההיקף האמיתי של הבעיה איננו ידוע.
לא כל דליפת שתן היא שלפוחית רגיזה
כ-35%-15% מהנשים עלולות לסבול מאי נקיטת שתן משולבת – דליפת שתן מדחיפות ודליפת שתן ממאמץ. הגורמים לכל אחת מהן שונים וכך גם שיטות הטיפול. דליפת שתן במאמץ מתרחשת כאשר מנגנון הסוגר של שלפוחית השתן לא עומד בעליית הלחצים הנוצרת בחלל הבטן, כמו בזמן צחוק, הרמת משא כבד, שיעול, עיטוש או פעילות גופנית.
מנגד, דליפת שתן מדחיפות מתרחשת בסמוך לתחושה פתאומית של צורך במתן שתן אשר קשה להתגבר עליו. לרוב דליפה זו מופיעה ללא קשר למאמץ גופני, לעיתים ללא כל התראה מקדימה ואף בזמן שנת הלילה. אין ספק כי שני המצבים פוגמים באיכות החיים ומצריכים טיפול. הטיפול בדליפת השתן ממאמץ כולל בשלב ראשון אימון רצפת האגן ושינוי הרגלי החיים. לדליפה זו אין טיפול תרופתי יעיל ולכן כישלון של קו הטיפול הראשוני יצריך לרוב התערבות ניתוחית.
קו הטיפול הראשוני בתסמונת השלפוחית הרגיזה כולל גם הוא פיזיותרפיה ואימון שלפוחית השתן לצד שינוי הרגלי החיים (ירידה במשקל, הפסקת עישון, התאמת הדיאטה וכמות ומשטר שתייה) טיפול תרופתי נשמר לחולים החווים כישלון של קו הטיפול הראשוני. כיום בידנו האפשרות להציע טיפול אף לאלו העמידים לטיפול תרופתי (הזרקת חלבון בוטולינום או מודולציה עצבית).
לא רק פגיעה בריאותית
הפגיעה באיכות החיים בקרב הסובלים מתסמונת השלפוחית הרגיזה הינה משמעותית ומובילה לשינוי משמעותי בחיי היומיום. החרדה להיות במקום ללא נגישות לשירותים גורמת לרבים להימנע מיציאה מהבית ולחוות תופעות כגון: דיכאון, בושה, פחד, כעס, פגיעה ביחסי המין, הימנעות חברתית ופגיעה בדימוי העצמי.
מטופלים נאלצים לא אחת לתכנן את פעילותם בצורה שמפריעה להם לנהל אורח חיים תקין, פוגעת ביכולת העבודה ואף בתפקוד החברתי. התחושה היא שחייהם נשלטים על-ידי שלפוחית השתן ולהם אין מה לעשות בנידון. קשה לתאר את תחושת המורה שלא יכולה לסיים שיעור, העובדת שצריכה לצאת לשירותים כמה פעמים במהלך ישיבת עבודה או הזבנית הנצרכת להחלפה תכופה בעבודתה בגלל הצורך להגיע לשירותים. ישנן נשים שאף נזקקות לתת שתן בחללים ציבורים על מנת להימנע מדליפת שתן.
בנוסף, חשוב לזכור, כי הפגיעה באיכות החיים איננה רק נחלת החולה עצמו אלא כוללת גם את הסובבים אותו.
לא, תחתונים סופגים הם לא הפתרון היחיד
רבים מהסובלים משלפוחית רגיזה אינם מכירים את הטיפולים הזמינים לפתרון הבעיה ומסתפקים בתכשירי ספיגה והגנה אשר מקנים להם תחושת ביטחון. מעבר לאי הנוחות בתחושת הרטיבות והבעיות הנלוות לה, חשוב לזכור כי לא מדובר בפתרון הבעיה, אלא רק בהדחקתה.
תסמונת השלפוחית הרגיזה היא ברת טיפול ואיננה גזירת גורל. חשוב להדגיש כי פנייה לגורם רפואי מקצועי (אורולוג, גניקולוג או אף רופא משפחה) הכרחית על-מנת לשלול אבחנות מבדלות ולהגיע לאבחנה הנכונה. כאמור, הקו הראשון הינו טיפול 'התנהגותי' שמטרתו לשנות את הרגלי החיים תוך שילוב פיזיותרפיה שמטרתה אימון השלפוחית והפעלה של שרירי רצפת האגן.
הקו השני לטיפול, לאחר כישלון השלב הראשון, יכלול טיפול תרופתי. לרוב, שלב זה מתבסס על תרופות אנטיכולינרגיות או תרופות המפעילות את קולטן הבטא 3 בשלפוחית השתן. תרופות אלה, משפיעות באופן ישיר על שריר השלפוחית, גורמות להרפייתו ובכך מטפלים בתחושת הדחיפות, תכיפות ואי נקיטת השתן.
הקו השלישי בטיפול, לחולים עם כישלון הטיפול התרופתי, יכלול הזרקת חלבון בוטולינום להרפיית שריר השלפוחית. הבוטולינום מדכא התכווצות לא רצונית של השלפוחית וגורם לשיפור משמעותי באיכות החיים של הסובלים משלפוחית רגישה.
אפשרויות טיפול חלופיות כוללות השתלת קוצב בחוט השדרה על-מנת לבצע מודולציה עצבית של שלפוחית השתן או בניתוח להגדלת נפח השלפוחית, פרוצדורה שפחות נהוג ליישמה כיום.
לא רק מחליק קמטים
הבוטולינום, המוכר היטב מהתחום הקוסמטי למילוי קמטים, מהווה טיפול יעיל מאוד גם במקרים של שלפוחית רגיזה. החומר פועל על-ידי חסימה חלקית של ההולכה העצבית לשריר אליו הוזרק ומפחית את התכווצות היתר של שריר השלפוחית, ובכך מונע את תחושת הדחיפות. מחקרים מצאו כ-58% מהמטופלים נהנו מהפחתה של 50% לפחות בתכיפות במתן השתן וכ-23% מכלל המטופלים השיגו בעזרת הטיפול העלמות מוחלטת של דליפת השתן. תחושת השיפור בתסמינים מורגשת מספר ימים לאחר ההזרקה ומשכה מוערך למשך תקופה של 8-9 חודשים.
חשוב להדגיש כי הטיפול שניתן מותאם באופן אישי לכל מטופל ומטופל בהתאם לבעייתו, לדרגת חומרת תסמיניו ולהפרעה האישית לאיכות החיים שלו.
** מאת: ד"ר שחר אהרוני, היחידה לאורולוגיה תפקודית, מרכז רפואי רבין, קמפוס בלינסון
