אימהות אינה פשוטה לאף אחת ונשים רבות כתבו על חוויית האימהות שלהן מכל זווית אפשרית. לכל אחת יש את המתובנות שלה וכל אחת בסופו של דבר, מרגישה מבול של רגשות שקשה תמיד להעריך ולהגדיר. הבאנו לכם במיוחד את התובנות היפות של הדס גלעד, מחברת הספר "ימי מעשה" ואולי תזדהו איתן או תחשבו שהן ראויות לשיתוף. הנה הן:
10 דברים שלמדתי באימהות
1. הזמן מתנהג אחרת. חשבתי שהכרתי אותו (בכל זאת, בילינו יחד שלושים ושמונה שנים לפני שנעשיתי אמא), אבל לא. ביממה יש עשרים וארבע שעות, שמורכבות מדקות בעלות אורכים שונים. לילה ויום הן ממלכות נפרדות. שעות הערות בלילה ארוכות מהממוצע. הזמן מלא במעשים ובו בזמן, אין זמן. אין.
2. קווים מקבילים ועוד איך נפגשים. פעולות שהייתי עושה בנפרד ומעולם לא חשבתי לשלב ביניהן, נפגשות בצומת לעתים קרובות. (למשל לקפל כביסה ולהיניק, לבשל ולנענע, לאכול ולשמש כמובייל אנושי של הבעות, לנהל בבת אחת שלוש שיחות ועוד ועוד…)
3. אני בעצם כן מתחברת למעגלי נשים. לא הייתי בעניין. אפילו מאד לא. דרך האימהות הבנתי באופן עמוק את השייכות שלי לשבט הנשי. הרחקתי לכת עד כדי כך, שהתחלתי להנחות מעגלי אימהות כותבות.
4. הסחת דעת אינה שלילית כמו שתמיד חשבתי. אני מתרגלת מדיטציה מזה שנים– הסחת דעת היא תנועה הפוכה כביכול, אבל כמה חיונית היא הסחת הדעת לעתים. הנה ציפור. אפשר להניח לבכי הקטן. עוגייה נוגדת צער עולם ושביל אוכמניות שווה לשתי דקות של בהייה.
5. אני מבוגרת. אין מה לעשות, עלי למקם את עצמי מחדש באופן יחסי. הילד הוא ילד, ואני בתפקיד חדש, משנה מקום על הבמה. הילדה הפנימית חיה בתוכי, אבל יש ילד אמתי שתופס הרבה יותר מקום.
6. כדאי לשמר לפחות התמכרות אחת מהאני הקודמת, שתקדש את גבולות העצמי, או לפחות תזכיר שהיה פעם משהו כזה, מישהי כזאת. אני דבקה בקפה.
7. מה זאת אהבה.
8. אמפתיה היא ערך עליון. אפשר יהיה לעשות שלום עולמי אם עוד כמה אנשים יחשבו ככה.
9. השפה מצילה אותנו. נכון שהיא יכולה להיות מניפולטיבית, אבל היא הכרחית כדי שנבין אחד את השנייה. במהותה – היא אחת הדרכים המשמעותיות שלנו כדי להתקרב וליצור שפה משותפת. פעוט שרוכש שפה – זה פלא מרהיב. אפשר לראות את אחורי הקלעים של המחשבה בשעת הבנייה, על כל הפיגומים החשופים.
10. אם מארגנים מחדש את האותיות של המילה 'תינוק' אפשר לקבל את המילה 'תיקון' (זה נגלה לי בחלום, האותיות רקדו והסתדרו בשורה חדשה, ואני הנהנתי. אולי אמרתי, אהה.)
** הכותבת, הדס גלעד, היא משוררת, עורכת שירה ומנחה סדנאות כתיבה (ועד לא מזמן גם עורכת ומגישה תכניות ספרות ברדיו). בימים אלה יצא ספר הפרוזה הראשון שלה, 'ימי מעשה' (הוצאת לוקוס) והוא ממואר שכתבה בשנות האימהות הראשונות. הספר נותן פתח להכרות או הזדהות עם תקופה שאין לה כמעט ייצוג בספרות.
