מאישה שלוותה על ידי הרווחה, הפכתי לזו שמלווה

אף פעם לא העזתי לחלום ולא "ראיתי" את עצמי ופתאום אני מבררת מה השאיפות שלי, במה אני טובה. כותבת קורות חיים ומבינה מי אני, מגלה יכולות, כוחות וידע

יעל ממן ובתה

יעל, אם יחידנית ל-3 ילדים לא עבדה שנים כי טיפלה בבתה הנכה. כיום היא מלווה משפחות מטעם משרד הרווחה.

אתחיל מהסוף להתחלה: היום אני עובדת באגף הרווחה בעיריית חדרה, בתכנית מדהימה הנקראת "נושמים לרווחה"  לקידום מצבן של משפחות החיות בעוני ובהדרה. מהאישה שלוותה על ידי הרווחה, הפכתי לזו שמלווה.

במסגרת התכנית אני מלווה 20 משפחות אשר מתמודדות עם מצוקה כלכלית, ריבוי חסמים וקשיים בהתנהלות מול מוסדות ושירותים ציבוריים. בתפקידי, אני פועלת לקידומן והכוונתן של המשפחות תוך חיזוק, תמיכה, ביסוס אמון והקשבה, לצד התערבות אקטיבית ממשית.

לפני 25 שנה עבדתי כמנהלת במפעל בגדים גדול בחיפה. עבדתי שעות רבות לצד ההנאה והסיפוק הרב שהעבודה הסבה לי. לידת ילדיי הראשונים הביאה לשינויים הרגילים בסדר העדפותיי.

בלידת בתי השלישית כבר השתנו חיי לבלי הכר.

נוי, בתי, מקסימה אמתית, נולדה עם מום בלב וזמן קצר לאחר מכן אובחנה כפגועת שיתוק מוחין או בשפה הרפואית – CP. נוי אמנם מרותקת לכיסא גלגלים ולא מתקשרת באמצעות דיבור, אך מגלה הבנה ומתקשרת עם העולם דרך המחשב והטלפון הנייד ופעילה במדיה החברתית. למרות מוגבלותה, היא אוהבת אופנה, איפור, זמרים ובכלל את החיים הטובים.

כבר עם לידתה התחלתי לקחת, בעל כורחי, את המושכות לידיי. בעלי דאז העדיף לתת לי "לנהל" את כל הקשור בנוי. הייתי חדורת מטרה ופעלתי מתוך עיוורון, מבלי לשים לב כי אלו באים על חשבון הבעל, הילדים, הבית וגם על חשבון הצרכים שלי.

סדרי העדיפויות שלי השתנו מקצה לקצה. ראיתי לנגד עיניי רק את נוי. אני עצמי הפכתי לשקופה. המאבקים למימוש זכויותיה הבסיסיות גרמו לי להתחשל, להכיר עולם חדש ובכל מאבק גיליתי כוחות אחרים והרבה מאלו אני זוקפת לזכותה של נוי.

את עבודתי ה"רגילה" שמתי בצד, ואת עיקר זמני ומרצי, פרט לטיפול בנוי, נתתי בעולמות של טיפול בנכים. התנדבתי בעמותת "קהילה נגישה" (נכים למען נכים). בהמשך גם עבדתי כסוכנת מכירות בחברה המתקינה מעלונים ברכבי נכים, בה עבדתי כ-5 שנים. עבדתי במסירות ורגישות רבה ואהבה לאוכלוסיית הנכים שקרובה לליבי. הרגשתי שייכת לעולם משמעותי לי.

בהמשך נוי עברה ניתוח קשה. סעדתי אותה בהחלמתה והתמסרתי שוב לטיפול ההדוק בה. בשלב מסוים היה לי קשה מדי ונאלצתי לעזוב גם את העבודה הזו.

את ההתנדבות לאורך השנים המשכתי גם במחלקה לנכות כללית בביטוח הלאומי ובעמותות נוספות הקשורות לנכותה של בתי. מצאתי עצמי עונה לשיחות של הורים לילדים עם צרכים מיוחדים מכל רחבי הארץ שמבקשים להתייעץ איתי ולהתחזק ממני, וכל שיחה הסתיימה בחיוך. נוכחתי להבין את כמות הידע, הכוח וההשפעה שיש לי על האחרים.

בחדרה, עיר מגוריי, "התברגתי" לכל מקום בו שמעתי את המילה "נכות". השתדלתי שיכירו אותי ואת נוי ופילסתי דרך להורים המתמודדים עם ילד/ה בעל/ת צרכים מיוחדים, מתוך ההחלטה שאם התברכתי בכוחות אנתב אותן למען משפחות אחרות.

העמסתי על עצמי עוד ועוד – טיפול בנוי, סיוע לקהילה, מאבקים למען הקהילה. אבל אותי, וכנראה שאת הזוגיות והמשפחה שלי, לא מספיק ראיתי. והמחיר הגיע – לפני 6 שנים התגרשתי. עם הגירושין  קיבלתי "חבילה" ענקית של 3 ילדים וביניהם ילדה סיעודית עם צרכים מאוד מיוחדים, ללא עבודה וללא בית.

הייתי שבורה וללא כוחות נפשיים, אבל היה לי את נוי שלמענה הייתי חייבת להתעורר בכל בוקר ולדאוג לכל צרכיה. העיסוק בה הציל אותי, אחרת הייתי שוקעת בדיכאון עמוק.

כשהייתי רגע לפני קריסה טוטאלית, הייתי תלויה בעו"ס של שירותי הרווחה. ביקשתי עזרה ושיחות נפש והן הצילו אותי.  פתאום אני שוב מעזה לחשוב על יציאה לעבודה. אבל המחשבה הזו לוותה בהרהורים רבים. לאיזה כיוון לפנות? איך נוי תסתדר? מי יטפל בה באותה המסירות והאהבה?  יש לי כישורי עבודה בהעדר מקצוע?

בכדי לענות לשאלות אלה, הופניתי לתוכנית "מיפנה" של ארגון "בעצמי", שם עברתי תהליך משמעותי שהביא אותי לערוך שינוי מהותי בחיי. למדתי לראשונה לבקש עזרה בשביל עצמי. ממקום של ייאוש ראיתי תקווה, אור של ממש בקצה המנהרה. בזכות הליווי, שנמשך כשנה בתוכנית התחלתי להסתכל פנימה על עצמי.

אף פעם לא העזתי לחלום ולא "ראיתי" את עצמי ופתאום אני מבררת מה השאיפות שלי, במה אני טובה. כותבת קורות חיים ומבינה מי אני, מגלה יכולות, כוחות וידע.

כאשר הגיעה התוכנית של "נושמים לרווחה" לחדרה, המליצו לי מארגון "בעצמי" לגשת ליום מיון והערכה. ליום זה הגיעו מועמדים רבים ומוכשרים אשר ברובם היו עם תארים כאלו ואחרים, ואילו אני?! לי לא היה דבר מלבד "יעל, בעלת ניסיון חיים, רצון לעבוד ולהשקיע". בזכות רכזת תכנית מפנה בחדרה, אשר כיוונה אותי ונתנה לי להבין שיש לי את כל מה שצריך לתפקיד, התקבלתי .

בזכות ההכרה ביכולותיי, בכישוריי ובמלגה שקבלתי בהמשך מ"בעצמי" אני מסיימת בימים אלה לימודי גישור ומתחילה פרקטיקום.

הבנתי שאימא טובה היא אימא שטוב לה, ובאמת טוב לי! הרווחתי את ילדיי, את אחדות משפחתי, את עתידי, את חיי. למדתי לנהל את הזמן שלי ולשלב בהצלחה הורות עם עבודה מספקת.

עברתי מהצד המסתייע לצד המסייע וכיום אין מאושרת ממני בכל העולם.

אין גיל ללימודים, אין גיל לחלומות.

עשי כל מה שאת אוהבת ורוצה,  תמיד!

 

** הכותבת השתלבה בתכניות תעסוקה של ארגון “בעצמי”, ארגון ללא מטרות רווח, הפועל מזה 20 שנה לקידום ושילוב אוכלוסיות מעוטות הזדמנויות בתעסוקה. באמצעות התכניות הללו של הארגון, נשים מצאו תעסוקה והצליחו להשתלב בהצלחה בעולם העבודה