קורה לכם לפעמים שאתם מוצאים את עצמכם מתעצבנים במחשבות? אני מתכוון שאתם לדוגמא שוכבים בלילה במיטה ופתאום עולות לכם מחשבות על אירוע מסויים או על אדם מסויים שפשוט מעצבנות אתכם? לתופעה הזו קוראים "חימום עצמי" והיא מפעילה אצלכם מנגנון של כעס שיתכן וגורם ללב שלכם להאיץ את פעימותיו, לנשימה שלכם להיות קצובה ממש כמו בהתקף עצבים שבו האדם הזה היה ממש מולכם.
יש שם גם שחזור חוזר ונשנה על מה שקרה ומה שנאמר ובעיקר תחושות של נקמה וביקורת עצמית בסגנון "איך לא אמרתי לו…" או " הייתי צריכה לנהוג כך או אחרת…". אגב, רוב הסיכויים שעכשיו כנראה גם תתקשו להירדם פשוט מהסיבה שפרץ אדרנלין זורם בדמכם. אתם בהתקף כעס – כשאין אף אחד מולכם.
צדק תרדוף
כשאנשים כועסים, בעיקר כאלו שיש להם עניין עם שליטה בכעסים, התחושה הבסיסית היא שהם מרגישים "שקופים". שלא מתייחסים אליהם, שמזלזלים בהם, שהם פשוט לא קיימים. בעצם זה מפגש רגשי עם תחושות מן העבר. אז, רובם גדלו תחת סוג של הקטנה כרונית (החל מביקורת דרך נטישה ועד לאלימות של ממש).זו הסיבה שבקרב אותם אנשים כיום, קיימת רגישות גבוה מאד לביקורת, לחופש ולצדק. כולם מסמלים סוג של הקטנה של מי שאת.
אבל אני רוצה להתייחס רגע ספציפית לנושא הצדק ולחשיבות שלו אצל הכעסנית. האמת שזה די פשוט. אם אני צודקת אני מרגישה מעל זה שיש לי חילוקי דעות איתו. ידי על העליונה ואני מרגישה טוב עם עצמי. אבל אם אני לא מצליחה להיות צודקת בוויכוח או בעימות, אני מרגישה פחות ממנו, לא שווה, לא קיימת – "שקופה". ולהרגיש "שקופה" זה בדיוק אותו מפגש לא נעים עם הרגשות הכואבים מהעבר.
כשאני לא צודקת אני חווה באופן לא מודע, את הסטירה שקיבלתי מההורה (כל אחד ו"הסטירה" שלו. כאמור זו יכולה להיות גם ביקורת או כל דרך שביטלה בעבר את מי שאני). כתוצאה מכך, אני יכולה למצוא את עצמי נלחמת בחירוף נפש על מה שאני חושבת שצודק. אני לא יכולה באמת להניח למערכה הזו – עד שאנצח. אין אפשרות אחרת מבחינתי.
הנקמה
אבל מה לעשות שלא בכל הוויכוחים והעימותים אתם יכולים לנצח. יש מקרים שבהם אתם מפסידים במערכה. זה יכול להיות כי לדוגמא זה וויכוח עם הבוס שלכם ומה לעשות שלו יש פעמים רבות את המילה האחרונה.
לכעסנית, להיות במקום שמישהו הפך אותה ללא צודקת זה בלתי אפשרי. התחושה של ההפסד במערכה, מפגישה אותה עם מקום רגשי לא פשוט כפי שתארתי קודם לכן. ואז, בלילה במיטה, היא פשוט ממשיכה להלחם על הצדק שלה ועל הכרעה לטובתה במערכה. היא שוכבת במיטה ומשחזרת שוב ושוב את מה שהיה שם, מרגישה שוב את ההשפלה ובדמיונה , על מנת שהפעם תוכל לנצח היא פשוט מתחיל לחשוב על מחשבות נקמניות. שהרי מה מטרתה של נקמה?להשפיל את הצד השני ולהביא אותו לשלם מחיר על מה שקרה. בעצם, המחשבות הנקמניות מנסות לתקן את העיוות הבלתי נתפס של הכעסנית כלפי ההפסד במערכה.
אגב, הרי ברוב המקרים במציאות זה לא באמת קורה ולכן המחשבות האלו באות שוב ושוב. לילה אחר לילה. כי הן לא מוצאות מנוחה אמיתית בדמות ניצחון אמיתי במערכה.
ההרס העצמי
לפעמים, יחד עם תחושות הנקמה מגיעה גם הביקורת העצמית. אם לא ניצחתי במערכה אז לא רק הצד השני אשם, אלא גם לי יש חלק בכך. ואז מגיעות גם המחשבות ההרסניות לא פחות כמו: "איזה אפס אני" ,"הייתי צריכה לאמר כך או אחרת…". גם פה אין פתרון ממשי במציאות וההלקאה העצמית הזו תחזור לילה אחר לילה.
ההתפרצות
בעצם גם הביקורת העצמית וגם תחושת הנקם מתרחשות באופן פנימי. הן "מחממות" את הכעסנית בלופ פנימי שלא נגמר כי אין לו באמת פתרון מעשי. אבל הקיטור הזה שיוצר ה"חימום העצמי" יוצר לחץ שחייב לצאת החוצה. הוא מצטבר עד שרמתו כה גבוהה שרוב הסיכויים שהוא ישתחרר בהתפרצות כעס, בדרך כלל כלפי בן הזוג או הילדים. על משהו קטן ושולי שבכלל לא קשור לאותו מאבק שהביא לחימום העצמי מלכתחילה.
הבשורה הטובה היא שיש מה לעשות. אפשר לחיות חיים רגועים. והבסיס להתחלת השינוי הוא הבנה של המנגנונים הפנימיים האוטומטיים ובהם גם מנגנון "החימום העצמי". המודעות יוצרת בחירה חדשה אל מול האוטומט שמפעיל אצלכם היום כעסים. זאת בשילוב כלים מתאימים יכולים להביא לחיים רגועים.
רוצים לדעת אם יש לכן בעיה של ניהול ושליטה בכעסים? הכנסו לשאלון מבוסס המחקר שלנו ובדקו.
** הכותב הוא עמית לוי, מנכ”ל ומייסד דולב המרכז הישראלי לניהול כעס