2.01 –זה מספר הילדים הממוצע שיש לאישה בצרפת והמספר הזה נחשב לגבוה למדי. עד השנים האחרונות, הממוצע עמד על כ-1.5 ילדים לאישה, כלומר ילד וחצי. המצב הוא כזה, שהצרפתים מנסים לשדל נשים לריבוי טבעי. איך מעודדים אותן? בפינוקים.
דרך אחת היא קצבת ילדים מפנקת במיוחד. אני מקבלת כ-140 ₪ לחודש עבור כל ילד בארץ, בעוד אמא צרפתיה מקבלת יותר מ-180 אירו (כמעט 1000 ש"ח) עבור כל ילד שילדה. כשהילד מגיע לגיל 18 היא מקבלת את הסכום הזה כסיוע לשלם את שכר הדירה שלה או את שכר הדירה של הילד שבגר. בקיצור, המערכת הסוציאלית-כלכלית בצרפת מנסה לדרבן נשים ללדת ילדים והיא עושה את זה דרך חשבון הבנק שלהן.
דרך אחרת נועדה לאלו שאינן מצליחות להיכנס להריון בצורה טבעית. במקרה כזה, תפונק האם העתידית בטיפולי פוריות ו- IVF ובצרפת כמו בצרפת- כל המרבה הרי זה משובח.
בצרפת, החל מ-1982 נולד תינוק אחד מתוך 100 הודות לטיפולי הפריה שממומנים על ידי המדינה. ובוא נאמר את זה במפורש-משרד הבריאות הצרפתי נדיב בנושא הזה יותר מזה הבריטי, האמריקאי וברור שיותר מזה הישראלי. בכל שנה כ-60,000 זוגות עוברים טיפולי פוריות בצרפת על חשבון משלם המיסים. 90% מהם חוזרים הביתה עם תשובה חיובית-כלומר עם תינוקת או תינוק. ה- IVF ממומן במלואו על ידי הביטוח הלאומי.
אני מספרת את כל זה למירב צור, סטנדאפיסטית שהעלתה על הבמה את סיפורי טיפולי הפוריות שלה, והיא לא יודעת אם לצחוק או לבכות. בזכות העובדה שהיא סטנדאפיסטית-היא צוחקת. החיוך שלה מתרחב בעיקר כי המופע שלה על טיפולי פוריות יעלה החודש על בינת הברודוויי בניו-יורק (שירי מימון, מאחורייך), אבל לכך נגיע מיד.
צור בת 40, שמגדירה עצמה כאישה חצי עקרה, נולדה באטלנטה ועלתה לארץ לבד כשהיתה בת 18. היא התגייסה לחיל האוויר, התחתנה עם טייס וכשניסו להביא ילד לעולם גילו שזה לא כל כך קל כמו שלימדו אותם בשעורי חינוך מיני… תוך כדי טיפולי פוריות מירב גילתה שהיא בהריון טבעי.
כיום צור היא אמא לילדה אחת, והיא גילתה את האמת מאחורי העולם האכזר של טיפולי הפוריות בישראל כשניסתה להביא לעולם את ילדה השני. אחרי ארבע שנים של נסיונות, זריקות, טיפולים, אכזבות והתמודדות עם מערכת אטומה ואדישה היא החליטה להפסיק לנסות. ייאוש ודיכאון הציפו אותה. בעלה הציע לה ללכת לפסיכולוג אבל היא החליטה לטפל בבעיה בדרך אחרת, הזמינה הביתה חברות והציגה להן מופע סטנדאפ בו שיתפה אותן במה שעבר עליה. עם הזמן השתכלל המופע, נוספו לו אביזרים, שירים ודמויות (שפגשה במהלך המסע אחר התינוק הנכסף).
המופע הזה (באנגלית במקור) נבחר לעלות על בימת הברודוויי בניו-יורק לצד 130 הפקות מכל העולם. צור תופיע שם במסגרת הפסטיבל הגדול בעולם להצגות יחיד שמתקיים זה השנה התשיעית – United Solo Theatre Festival.
מירב צור מפרגנת כמה עצות איך להתמודד עם הקשיים ולעתים עם האכזבות, למרות שהיא גורסת שמאוד קשה לתת עצות לנשים וכל העצות פה מבוססות על מה שעזר לה באופן אישי:
1. פרופורציות: "עוזר לי להכניס כל דבר לפרופורציות. אז אין, ולא הצליח אבל אני מסתכלת על מה שיש. יש המון דברים טובים ובמיקרה שלי נעים לי יותר להסתכל עליהם".
2. הקשבה: "מצאי לך מקשיבן נהדר. במקרים רבים מדובר בפרטנר או בפרטנרית שלך. אם הם יכולים להיות גם הפרטנר להקשבה זה יכול לעזור. בעלי למשל היה הפרטנר להקשבה שלי. אפשר למצוא גם מישהו אחר, חברה, חבר, פסיכולוג, קולגה. העיקר שלא יטיפו- חשוב שיקשיבו".
3. פורומים: "כשאני התחלתי לא היו כל כך הרבה פורומים וקבוצות שעוסקים ותומכים בנושא. את יכולה להיות אנונימית והתייעץ ולהתמודד. בארצות-הברית יש קהילה אדירה כזאת באינסטגרם. הן לא מכירות אחת את השניה ואפילו לא את הפנים אחת של השניה וזה מאוד סטרילי אבל זה מעודד ונחמד. אם זה היה פעיל בתקופה שאני עברתי את הטיפולים, אני מניחה שהייתי מעורבת בזה".
4. את לא לבד: "לדעת שיש עוד נשים שעוברות את זה – מאוד מקל. לחשוב שאת היחידה שזה קיים אצלה והיא אומללה – זה ממש לא המצב. גם במופע אני מגלה שלא מדברים על זה. זה נושא מושתק. נשים ניגשות ואומרות 'זה קרה לי וקרה לאחות שלי ויש לי חברה שעוברת את זה עכשיו'. אנחנו מחוברות ודומות ואנחנו לא לבד".
**ד"ר מאיה גז, מומחית לתרבות צרפת, מרצה, חוקרת ומארגנת טיולי בוטיק פרטיים לצרפת, מרצה וחוקרת באוניברסיטת תל-אביב ובמכללת הדסה בירושלים. כתבו לה: Mayaguez.co.il