מאת: ד"ר טל פרידמן
אם מישהו היה אומר לי בגיל 25 שאני סובלת מפוסט טראומה, הייתי חושבת שהוא משוגע. תואר שני, נשואה באושר, אודם אדום ויין אדום. מה רע? לקח לי עוד כמה שנים טובות להבין שזו אני "המשוגעת". טריגר לא צפוי שהוביל לרכת הרים רגשית שנעצרה רק לאחר תקופה לא פשוטה של התמודדות.
זה כמעט מביך כי כשהתיישבתי לכתוב את "קורא לה אלה", אפילו לא שמתי לב שהגיבורה שלי היא פוסט טראומתית. אני התייחסתי לטריגרים שלה כאל בחירה אומנותית של פירוק ציר הזמן והמרחב.
אז עולה השאלה: איך לא עשיתי את הקישור? הרי, אני בתוך עצמי. אם אני לא יודעת משהו על עצמי, אז מי? אבל זהו בדיוק העניין עם פוסט טראומה. שאנחנו מרגישים אותה, אבל לא בהכרח מבינים מה אנחנו מרגישים ולמה זה מה שאנחנו מרגישים. הרי איך זה יכול להיות שברגע אחד אנחנו מתפקדים, מוחזקים ומחייכים אל העולם וברגע אחר נשטפים זיעה קרה, דפיקות לב מואצות וחרדה?
ובכן, בדיוק. בגלל ש"זה לא יכול להיות" וישנם זמנים בהם אנחנו "שפויים" לגמרי – אנחנו נוטים לקחת את האחריות על עצמנו ולחשוב שהגבנו בהגזמה או ש"איבדנו את זה". אנחנו לא איבדנו כלום.
אנחנו פשוט לא יודעים שהנפש שלנו מוצפת גירויים שהיא מתקשה לעבד ולהכיל ולכן אחד ממנגנוני ההתמודדות שלה הם הדחקה. רק שאי אפשר להחביא טראומות לנצח. וגם אם הן נעולות על בריח עמוק במגירות – הגוף שלנו עדיין יודע ומגיב למגע, צלילים וריחות.
ברוב המקרים בהם אנו עוסקים בנושא, האסוציאציות שעולות הן הלם קרב וקשיי התאקלמות של גברים בשגרת העורף עם חזרתם מהמלחמה. ובלי לקחת דבר מההתמודדות הקשה הזו, אני רוצה לנצל את ההזדמנות להאיר זרקור על החוויה הפחות מדוברת ומוכרת אבל הרבה (הרבה!) יותר נפוצה. החוויה הנשית.
אם כך, בואו נדבר על העובדות:
1) מחקרים מראים שבהשוואה לגברים, לנשים סיכון גבוה פי שניים לסבול מהפרעות הקשורות במתח. באופן ספציפי, נשים עומדות בפני סיכון גבוה של כמעט פי 10 לפתח תסמונת פוסט טראומתית חודש לאחר שנחשפו לאירוע טראומתי, ופי 5 לאחר שלושה חודשים מהאירוע. חשוב לציין שנתון זה אינו קשור לחומרת האירוע.
2) אחד הגורמים הנפוצים ביותר לפוסט טראומה אצל נשים הוא פגיעה מינית. האם יש יותר נשים שנפגעות מתקיפות מיניות מאשר גברים שחוזרים משדה הקרב? האם יש קשר בין ההשתקה התרבותית לאורך מאות שנים של חווית התקיפה המינית ואי הלגיטימציה להציף נושאים אלו (עד לאחרונה), לבין מנגנון ההדחקה המאפיין פוסט טראומה? אינני יודעת. הקשר נראה סביר אבל המחקרים מתחילים רק עכשיו לגרד את פני השטח והנתונים המדעיים עדיין חסרים.
3) פוסט טראומה אצל נשים מקושרת לרוב להתקפי חרדה, אשמה, בושה או הימנעות מקשרים חברתיים אבל למעשה טווח הרגשות רחב בהרבה וכולל גם התנהגות עצבנית, התפרצויות כעס בהעדר פרובוקציה ולעיתים התקפי זעם – במיוחד במצבים בהם הטריגר "לוחץ על כפתור" ומציף זיכרון טראומתי. אין הדבר בא לומר שיש קשר בין פוסט טראומה ואלימות, אלא להיפך, לתת לגיטימציה לנשים להביע את הקושי שלהן לאו דווקא באופן פאסיבי. במילים אחרות – לעיתים קרובות, תגובת החברה לנשים המתנהגות באופן אגרסיבי היא דחייה הנובעת מהתפישה ש"נשים צריכות להיות עדינות ושקטות". יציאה נגד תפישה זו חשובה מעין כמוה במיוחד תחת הניסיון לזהות נשים שנמצאות במצוקה.
4) פוסט טראומה יכולה להיווצר באופן עקיף ולאו דווקא מחוויה ישירה של טראומה. נתון זה חשוב מאוד בהבנה ומתן לגיטימציה לאימהות אשר מפתחות פוסט טראומה בעקבות אירועים קשים שעוברים ילדיהם והעלאת המודעות לאבחון ומתן טיפול גם עבורן.
5) נשים רבות אינן מודעות לעובדה שהן סובלות מפוסט טראומה. אם משום שהדחיקו את הטראומה (כמנגנון התמודדות או בהעדר הרשות להציף את הטראומה בקול רם) או בשל אי לגיטימציה חברתית כשהסביבה אינה מכירה בחוויה של האישה כטראומתית. נשים אלו חיות בתחושה שהן חרדתיות, היסטריות, דרמטיות, בזמן שהן למעשה סובלות ממצב נפשי שניתן לטפל בו ולהתאושש ממנו.
וזו הנקודה איתה אני רוצה לסיים. שניתן להתאושש ולהתחזק. האופציה להחלים קיימת. עם מודעות והבנה שאת סובלת מפוסט טראומה, עם הבחירה ללכת לאבחון וטיפול (כיום אפשרויות הטיפול מגוונות לאין שיעור) ועם ההצפה וההתמודדות עם הטראומה בסביבה בטוחה – קשה ככל שהדבר יהיה – ישנו אופק לחיים בריאים ושלמים יותר, בשבילך.
** הכותבת, ד"ר טל פרידמן, הוציאה בימים אלה ספר "קורא לה אלה" המגולל את סיפורה של אלה, גיבורה פגומה ומקסימה שאינה זוכרת דבר מעברה הטראגי. רק דבר אחד היא לא שוכחת לעולם – היא ואחיה התאום אלון תמיד יהיו שם אחד בשביל השני. היא יודעת זאת היטב, למרות שלא ראתה או שמעה ממנו שנים רבות. כשסבה נפטר והנושים צרים עליה, אלה יוצאת לחפש אחר אחיה, מבלי לדעת שבכך היא מחוללת תגובת שרשרת איומה. כשאירועים מוזרים ואפלים מתחילים להתרחש סביבה, אלה מבינה שאין דבר מסוכן יותר מהשכחה, וכי עליה לשוב אל המקומות בהם הכל התחיל ולתבוע לעצמה את עברה. "קורא לה אלה" הוא סיפור הנצמד לתודעה המפורקת של הגיבורה שלו – מותחן פסיכולוגי ייחודי מורכב ורב רבדים, בו הקורא מקבל הזדמנות לפתור לא רק את התעלומה אלא גם את חידת חייה הסבוכה של אלה.
