שמי מירה ואני שחקנית. וגם יזמת. במשך שנים התמקדתי בלימודי משחק וההתפתחות שלי כשחקנית, הכוללת רדיפה קשה אחרי אודישנים ותפקידים, הייתה נקודה חשובה עבורי. הבנתי שיש לי עוד שאיפות ורצונות שלא סותרות את היותי שחקנית.
כשניגשתי ל"מוזות" היה לי חשוב לשים את כובע היזמת ולהתמקד במטרה של התערוכה. תוך כדי העשייה וההכנות לתערוכה, התיאבון ליצור גבר והבנתי שאם באמת אני רוצה לעשות דברים, זו אני שצריכה ליזום ולא להיות תלויה באחרים. הרגשתי שזה יכול לקרות וזוהי לא קלישאה – זוהי המציאות והאנרגיה שאנחנו משדרים לעולם. כמובן שההתחלה קשה ומתסכלת אבל מספיק שבנאדם אחד ונכון פותח לך דלת כדי שהדברים יתחילו לקרות תוך כדי תנועה.
את "מוזות" התחלתי לגלגל בראשי אחרי חוויה אישית שעברתי בהוספיס האונקולוגי בביה"ח תל השומר. הודיעו לנו שלדודי שלמה, זכרונו לברכה, לא נשאר הרבה זמן לחיות ולא נותר עוד מה לעשות. הוא אושפז בהוספיס בביה"ח שיבא ובמשך חודשיים פקדנו את המקום, משפחה וחברים, במטרה לבלות כמה שיותר במחיצתו.
בזמן הזה ההוספיס הפך לבית עבורנו. הטיפול המסור, החום והרגישות של צוות האחיות והאחים הפך אותם, בעיני, למלאכים. לא קל לעבוד במקום כזה ולטפל באנשים, בידיעה שזוהי התחנה האחרונה עבורם. באותו הזמן סיימתי את לימודי המשחק בבית צבי והתלבטתי מה אני יכולה לעשות עבור המקום הזה, בדרך אומנותית, שינציח את המודעות למקום ולמחלת הסרטן.
היה לי חשוב ליצור בדרך שתקרב בין לבבות, למרות הקושי הרב, כי הרי מדובר במחלה קשה המעוררת פחד ורצון להדוף ולהרחיק. הרעיון הראשון עליו חשבתי, היה ליצור הצגה בנושא: מה היה קורה אם כל האייקונים הגדולים האלה, שחקני קולנוע הגדולים כמו מרלין דיטריך, אליזבת טיילור, פול ניומן – היו נפגשים על במה אחת בגן עדן. התחלתי לגבש את הרעיון.
אבל עדיין היה חסר לי משהו – הרצון להשאיר משהו לעד וכך הוסט רעיון ההצגה ליצירת תמונות. התחלתי לאגד את כל השחקנים הגדולים, שתמיד נראו גדולים מהחיים והמכנה המשותף בין כולם היה מחלת הסרטן שהכניעה אותם. חקרתי, קראתי ונוכחתי לגלות שהרשימה ארוכה ויש כאן חומר לתערוכה לזכרם של האייקונים שהפכו למוזות. החלטתי שאין דבר יותר נכון מלהחיות אותן בצילומי פורטרט, ליצור הומאז׳ על ידי שחקנים ואנשי ציבור מתעשיית הבידור בארץ.
התייעצתי בנושא עם חברים טובים והגעתי למפיק, משה אברמוב, שלקח את הרעיון בשתי ידיו המוכשרות, הפיק את הימי צילום והפך לשותף וחבר לדרך. באתי אליו עם הרעיון והוא הפך אותו למציאות. יחד גיבשנו את התערוכה.
לכל אייקון חיפשנו את האדם שדומה לו על מנת להעביר אותו בצורה הכי נכונה וטבעית. התוצאה יצאה יותר טובה מהדמיון ולשמחתנו מצאנו שהנושא והמטרה עוררו בכל מי שפנינו אליו נכונות להשתתף ללא כל היסוס ובהתנדבות מלאה. ההיענות ריגשה וחיממה את ליבנו מאוד. כך נוצרו 26 תמונות שהוצגו בתערוכה אליה הגיעו מאות. שמחתי מאוד שחלק מהתמונות נקנה כבר בערב הראשון והאחרות הועברו לביה"ח ומכירתם תעשה דרך אגודת ידידי ביה"ח שיבא.
בימים אלה, של סיום הפרוייקט, אני גאה ונרגשת מהכוח שמצאתי בעצמי להגשים את המטרה, להתמודד עם הקשיים, ובעיקר להאמין שאפשר להגשים חלומות. בעקבות הערב המוצלח, הצילומים המדהימים והתרומות שנאספו – המטרה שלי הושגה. במקביל להכנות לתערוכה נרשמתי לסדנת תסריטאות אשר חידדה לי את ההבנה שלא צריך לפחד לרצות להגדיר יעדים ולהרחיב את המנעד. הבנתי שאם יש בי רצון, אני צריכה לומר אותו בקול רם כי אז הוא ישמע והדברים יקרו.
** הכותבת היא השחקנית מירה שורי, יזמת תערוכת "מוזות". התערוכה תעבור ממקומה הרגעי ב-EDITIO שבנווה צדק, ועוברת למסדרונות ההוספיס בתה"ש. התמונות מיועדות למכירה עבור ההוספיס. ניתן לפנות לאגודת ידידי שיבא 03-5307071