ישנן מחלות ששכיחותן אצל נשים גבוה יותר מאשר גברים, הסיבה לכך איננה חד משמעית אך אנו רואים זאת במחלות רבות שגורמי הסיכון למחלות, התסמינים שלהן ודרכי הטיפול שונים בין גברים ונשים. יתרה מכך, מחקרים אשר נעשו בשנים האחרונות מראים כי נשים חשופות לסכנות ונזקים בריאותיים באופן שונה ואף קיצוני יותר מגברים. אז באילו מחלות יחס הנשים החולות גבוה יותר?
דלקת מפרקים
מחלה זו יכולה להתפתח במפרקים כתוצאה מתהליכים שונים החל מתגובה לזיהום (למשל תגובה לחיידק הסטרפטוקוק בגרון), כתוצאה משקיעת גבישים במפרק או כחלק מתהליך אוטואימוני בגוף (תגובה לא תקינה של מערכת החיסון שבמקום לסייע את הגוף תוקפת אותו). דלקת מפרקים מתאפיינת בכאב, נפיחות, מגבלה בתנועה ולעיתים גם באודם ובחום מקומיים. בניגוד לכאב מכני הנובע משחיקה או פגיעה טראומטית במפרק, שם הכאב מתגבר בתנועה ובמאמץ – בדלקת מפרקים המצב הוא בדרך כלל הפוך. הכאבים מוחמרים לאחר מנוחה (תלונה אופיניית היא "קשיון בוקר" במפרקים) ומוטבים בפעילות. הסיבה היא הצטברות של נוזלי דלקת במפרק במנוחה בשעה שבתנועה, הפעלת השרירים סביב המפרק עושה פעולה של סחיטה.
דלקת מפרקים יכולה להיחשב גם מחלה אוטואימונית ואחוז הנשים הסובלות ממחלות אוטואימוניות גבוה יותר אצל נשים. בדלקת מפרקים מדובר על יחס של 3:1, ההסבר לכך נעוץ בהורמוני המין השונים. אסטרוגן מעורר מחלות אוטואימוניות בשעה שטסטוסטרון מונע אותן. מערכת החיסון עצמה בנויה באופן שונה, עוצמת התגובה של מערכת החיסון הנשית היא גבוהה יותר ויצור הנוגדנים באישה – יעיל יותר. מכאן, שגם התגובה לטריגר אוטואימוני היא חזקה יותר.
בנוסף, מחלות אוטואימונית יכולות להופיע בכל גיל. דלקת המפרקים של הילדות פורצת לרוב בילדים בגילאי שנה עד 6 אך יכולה להופיע גם בהמשך.
היות שמרבית דלקות המפרקים הן על רקע אוטואימוני ונובעות מתגובה לא תקינה של מערכת החיסון, מטרת הטיפול היא "ריסון". לשם כך משתמשים במשלבים שונים של תרופות "מרסנות". במטופלים עמידים, שאינם מגיבים לקו התרופתי הראשון עומדות לרשותנו תרופות ביולוגיות חוללו שינוי דרמטי בטיפול בחולי דלקות המפרקים.
טרשת נפוצה
גם מחלת הטרשת נפוצה היא מחלה שנפוצה יותר אצל נשים מגברים. טרשת נפוצה היא מחלה דלקתית כרונית של מערכת העצבים המרכזית המתווכת ע”י מערכת החיסון וגורמת לפגיעות מוקדיות במיאלין (הכסות המבודדת של שלוחות תאי העצב) ובאקסונים (שלוחות תאי העצב) במקומות שונים במוח, חוט השדרה או עצבי הראיה הקורות בזמנים שונים. במרבית החולים פגיעות אלו מופיעות בצורת התקפים עם תופעות נוירולוגיות שונות שאחריהם יש החלמה מלאה או חלקית והפוגות לתקופות שונות. המחלה פוגעת בעיקר בצעירים בגילאי 20-40, אולם יכולה להופיע גם בילדים או במבוגרים ובשנים האחרונות ישנה עלייה בשכיחות המחלה בילדים.
הסיבה המדויקת למחלה לא ידועה, אולם יש עדויות רבות לכך ששילוב בין גורמים סביבתיים כמו וירוס, מחסור בויטמין D, עישון ומספר גורמים אחרים לבין גורמים גנטיים ואינטראקציה שלהם לפני גיל ההתבגרות גורמים להתעוררות המחלה באנשים עם נטייה גנטית מתאימה. תופעות המחלה שונות ומגוונות ויכולות לכלול הפרעות בתחושה בגפיים או בגוף כגון, נימול, חולשת שרירים, ירידה בראיה ועוד. במחלה זו חולות יותר נשים מאשר גברים, ביחס של 3:1, ויחס זה עולה בהדרגה בעשורים האחרונים. הסיבה לכך נעוצה כנראה בהבדלים במערכת החיסון בין גברים לנשים ובהשפעות של הורמוני המין על מערכת החיסון.
הטיפול ניתן בכמה כיוונים – טיפול בהתקפים החריפים על ידי סטרואידים הניתנים בד”כ במינון גבוה לתוך הווריד למשך מספר ימים;. טיפולים סימפטומטיים שונים הנועדים להקל על תסמינים כמו עייפות, קשיים בהליכה, כאב ועוד; וכן, טיפולים המווסתים או מדכאים את מערכת החיסון ובכך מדכאים את פעילות המחלה ומשנים את מהלכה על ידי מניעת התקפים והאטה של התקדמות הנכות והצטברות הנגעים במוח. בכך מדכאים את פעילות המחלה ומשנים את מהלכה על ידי מניעת התקפים והאטה של התקדמות הנכות והצטברות הנגעים במוח.
דלקת ראשונית של דרכי המרה
אחוז גבוה של חולות יש גם במחלת הכבד הכרונית, דלקת ראשונית של דרכי המרה. מה שמייחד את המחלה הוא ש- 90% מכלל החולים הינן נשים בגילאי 40-80 אך הסיבה לכך איננה חד משמעית. הבעיה העיקרית במחלות הכבד הכרוניות היא שרוב החולים מרגישים ומתפקדים היטב וזאת כיוון שלכבד שתי תכונות נפלאות: הרזרבה הגדולה שלו (משקלו) וכושר ההתחדשות של תאי הכבד (האיבר המוצק היחיד בגוף האדם עם יכולת כזאת. שתי התכונות מאפשרות לכבד לתפקד היטב לאורך שנים. רק בשלב מתקדם של המחלה בתהליך הנמשך שנים רבות מתפתחת שחמת הכבד, הכבד כושל ומתחילים להופיע תסמינים.
התסמינים למחלה זו הם עייפות, גרד בגפיים ולעיתים יש אי נוחות בבטן הימנית העליונה אך רוב המקרים הם א-תסמינים. עד לאחרונה מחלה זו נקראה מחלת שחמת מרתית ראשונית- מחלת כבד כרונית שעלולה להתקדם לשחמת בסופו של דבר. סביב שנת 1995, נכנסה התרופה, "אורוסליט", לטיפול במחלה והיא בעצם מעכבת את התקדמות המחלה לשחמת. מה שהביא את הארגונים האירופאים והאמריקאים, לשנות את שם המחלה משחמת לדלקת בצינוריות המרה. למעשה, אם זו מתגלה בזמן, והטיפול ניתן לאורך כל החיים אז המחלה איננה מתקדמת.
"האורוסליט" מחליפה את חומצות המרה ה"רעילות" בכאלה שהן "מיטיבות". נמצא שאורך החיים של החולה שלוקח את התרופה דומה לאורך חיים של אדם רגיל במידה והמחלה התגלתה בשלבים מוקדמים. יחד עם זאת חלק מהחולים (25%-40% ) מגיבים רק באופן חלקי לתרופה ויש כאלו שלא יכולים להמשיך לקחת אותה בעקבות תופעות לוואי קשות. לאחרונה, פותחה תרופה חדשה, "אוקליבה" אשר מתאימה לחולים שאינם מגיבים לטיפול הקיים או מגיבים חלקית או סובלים מתופעות לוואי קשות. התרופה, קיבלה את האישור של ה-FDA וה-EMA ונמצאת בסטנדרט הטיפולי ברוב העולם וזו משפרת את זרימת המרה בכבד ומדכאת את ייצור חומצות המרה "הרעילות" לכבד.
** הרופאים שסייעו בכתיבת המאמר: פרופ' מרב לידר, מנהלת יחידת ראומטולוגיה, מרכז רפואי "שיבא", תל השומר, ד"ר רון מילוא, יו"ר המועצה הרפואית המייעצת – האגודה הישראלית לטרשת נפוצה המעניקה שירותים לאלפי חולי טרשת נפוצה ובני משפחותיהם, ומנהל המח' הנוירולוגית בי"ח ברזילי, פרופ' זיו בן ארי מנהלת המרכז למחלות כבד, מרכז רפואי "שיבא", תל השומר
