מבחן האימהות הגדול

מעולם לא טיפלתי בתינוק והתינוקת שלי נולדה קטנה יחסית וכל הזמן פחדתי שאשבור אותה מרוב שהיתה קטנה ושברירית כמו בובה

כמו כל אישה לאחר לידה, שלושת החודשים הראשונים היו עבורי קשים ביותר. ההלם, הלחץ, הכאבים הפיזיים, הלילות ללא שינה. היו רגעים שאף תהיתי מה עשיתי, לאיזו "צרה" הכנסתי את עצמי? מה אם זה גדול עליי להיות אמא? מה לי ולטיפול בתינוקת? מעולם לא טיפלתי בתינוק והתינוקת שלי נולדה קטנה יחסית וכל הזמן פחדתי שאשבור אותה מרוב שהיתה קטנה ושברירית כמו בובה. כמובן שהפחד דעך עם הזמן ולפני שבכלל הספקתי להסתכל ימינה ושמאלה שלושת החודשים חלפו במהרה. אלית התינוקת גדלה, התחזקה, הפכה לתינוקת חייכנית ומתוקה שכייף מאד לטייל איתה.

כעת אלית כמעט בת חצי שנה ועליי לחזור לעבודה ולשים אותה במעון. באמת ששמעתי הכל, "זה לטובתה", "זה יעשה פלאים להתפתחות שלה", "תינוקת צריכה להיות בסביבה עם עוד ילדים ולא רק עם אמא שלה", "את תראי איך היא תהנה" ועוד ועוד. האמת שהקשבתי לכל אך קשה לי לומר שהשתכנעתי. אלית רגילה להיות איתי כל יום, כל היום, במשך חצי שנה. כיצד ייתכן שתאהב להיות בלעדיי? בטוח יהיה לה קשה. בטוח תחשוב שנטשתי אותה. ומה איתי? איך אעביר את הימים בלעדיה? הבובה היקרה והמתוקה שלי, זו שבמשך חצי שנה טיילתי איתה, האכלתי אותה, שיחקתי איתה ובעיקר אהבתי.

של אסייג צילום אלבום פרטי

איך חוזרים בכלל לנהל חיים "בוגרים"? אם לא הטור הזה, לא הייתי זוכרת בכלל איך נראה מחשב. איך חוזרים לעבוד בעוד שהדבר היחיד שבאמת יושב בראש זה "מה קורה עם התינוקת שלי עכשיו במעון והאם היא בסדר ולא בוכה או עצובה?" האם ייתכן שהדיכאון לאחר לידה דילג אצלי שלב? האם ישנו דיכאון לאחר חופשת לידה?

בתור אחת שמאד אוהבת את העבודה שלה, הייתי בטוחה שאחזור לעבודה תוך 3 חודשים. אך תכניות לחוד ומעשים לחוד. חיש חלפה לה חצי שנה, התרגלתי להיות עם התינוקת, שכחתי כבר מה זה לעבוד ומה זו אחריות מעבר לטיפול בתינוקת. בעולם מושלם היתה אופציה לעבוד ושהתינוקת תהיה בעגלה לידי, אך די לחלומות.

בלית ברירה רשמנו את אלית למעון והתחלנו בהסתגלות. התחלנו בשעה, המשכנו לשעתיים, ולאחר מספר ימים מצאתי את עצמי בבית לבדי מזמזמת את מילות השיר "All by myself". הלילות מרובים בבכי. לא של אלית, אלא שלי. נראה שמצידה הסתגלה במעון ואולי אף נהנית. בעוד אני נפוחה מדמעות היא משחקת לה בכייף כאילו מי אני בכלל.

של אסייג צילום אלבום פרטי

ואז הגיע לו השלב הבא. חברות ומשפחה הזהירו אותי מראש שברגע שהתינוקות נכנסים למעון הם חולים הרבה ואכן כך קרה. אלית היתה במעון בדיוק שבוע וכבר נהייתה חולה. זוהי הפעם הראשונה שהיא חולה מאז שנולדה. גם רופאת הילדים הזהירה אותנו מהמחלות שמתרוצצות בגנים ועוברות מילד לילד, אך זה לא שיש לנו אופציה אחרת. אמנם קיימת האפשרות לקחת מטפלת ואז כל היום לפחד מה קורה כשהן לבד בבית ולהתקין מצלמות (לא שבמעון אין את החששות האלו), אך כל היום לשבת בעבודה ולפחד ואז לחזור הביתה ולצפות במצלמות לא נשמע לי כמו אופציה טובה עבורנו.

עם תחילת שנת 2019 והעובדה שאלית כבר בת חצי שנה אומר מניסיוני לכל האימהות הטריות: לידה של תינוק חדש הינה דבר קשה אך ללא ספק קסום. חופשת לידה יכולה להביא עמה תחושת בדידות אך במקביל היקשרות עצומה לתינוק האהוב. מאד קשה לחזור לעבודה ולשלוח את התינוק למעון, אך מסתבר שאין לנו באמת ברירה וסך הכל יכול להיות שנופתע וכן יהיה לנו כייף. שתהיה שנה קלה ומקסימה לכל האימהות והתינוקות המתוקים.

** הכותבת, של אסייג, היא אמא טרייה מוסיפה לכתוב ולשתף על החויות המגוונות של החיים החדשים לאחר הלידה

גוף ונפש
כתבות, חדשות ודעות על הקשר שבין הגוף לנפש, איך לשמור על הבריאות, הכושר והאושר האישי