לצלול לתוך מוחו של הרוצח הסדרתי טד בנדי

הוא היה הרוצח הסדרתי המתועב בעולם וסדרה חדשה, "שיחות עם רוצח: הקלטות של טד בנדי" מעניקה הצצה נדירה לתוך מוחו המעוות של הגבר הנאה והכריזמטי שיכול היה להיות פוליטיקאי או עורך דין מצליח

מי היה טד בנדי? רובכם לא הייתם רוצים לדעת אבל חלקכם מכירים אותו בתור המפלצת האנושית שחטף, אנס ורצח יותר מ-30 בחורות צעירות בין השנים 1974-1978. בנדי זכה בתהילת עולם לאחר שהתפרסם על תקן הרוצח הסדרתי האלים והנקרופיל החולני ביותר שניתן לעלות על הדעת. אם לבריטים יש את ג'ק המרטש בהיסטוריה האפלה שלהם, לאמריקאים יש את טד בנדי, שנולד בשם תיאודור רוברט קאוול בוורמונט, למשפחה נוצרית-מתודיסטית והוצא להורג בכיסא חשמלי ב-24 בינואר 1989. שמו של בנדי עלה לתודעה בימים אלה בעקבות הסדרה התיעודית המצמררת  "שיחות עם רוצח: הקלטות של טד בנדי", שיצר זוכה פרס האמי ג'ו ברלינגר ומשודרת בנטפליקס. בנדי גם הפך למושא הסרט "Extremely Wicked, Shockingly Evil and Vile" בכיכובם של זאק אפרון, ג'ון מלקוביץ' ולילי קולינס.

הסדרה המרתקת מעניקה הצצה נדירה לתוך מוחו המעוות והמסתורי של בנדי. למרות שהיה מצופה מאנשים ונשים בפרט, להירתע מהאדם שלא בחל באמצעים על מנת להגיע לסיפוקו, קרה אפקט נגדי ובנדי הצטייר ברשתות החברתיות כסלבריטי לוהט בעל סקס אפיל אפלולי. נטפליקס פרסמה הודעה בה הם קוראים לצופים להרגיע עם ההתלהבות סביבו ולהימנע מהאובססיה כלפיו כי בכל זאת, מדובר ברוצח סדרתי אלים וישנם בחוץ הרבה גברים לוהטים שאין להם דם על הידיים. רבים מצאו את עצמם מוקסמים מהאיש שלא היה לו אלוהים ושהצליח במטרותיו, נוראיות ככל שיהיו. בנדי היה ה"אמריקן פסיכו" הרבה לפני שכריסטיאן בייל גילם למופת את דמות הפסיכופת. גם ב-2019 אנשים נמשכים לסיפורו הבלתי נתפש של בנדי כמו למגנט. כשאנחנו מוצפים בסדרות פשע מכל כיוון, נראה כי סיפורו של בנדי התעלה על כולם. אין דרך אחרת לומר זאת אבל לא היה וכנראה לא יהיה עוד רוצח כמוהו.

טד בנדי צילום מסך

קשה לא לתהות מה היה בבנדי שבידל אותו מכל שאר הרוצחים. הסקרנות לגביו לא דעכה עם השנים, ההפך אפילו. התפרסמו עד היום אינספור כתבות עליו ולאחרונה אף עלתה כתבה מרתקת ובה ראיינו את אחת הניצולות הבודדות שלו, קאטי קליינר, שנשארה בחיים לאחר שבנדי רצח את חברותיה הסטודנטיות בחדרים הסמוכים, במעונות הקולג' בפלורידה ב-1978. מהכתבה עולה שאפילו קליינר לא יכלה להימנע מלהיכנס בכל כמה זמן לספריות ולחפש חומר חדש אודותיו. שלא במקרה של קליינר, שחיה את הטראומה שלה מדי יום למרות שמצאה את הכוחות להמשיך הלאה, ההתלהבות של הצופים מבנדי משקפת את הגלוריפיקציה שהתרבות המערבית מעניקה בעידן הנוכחי לאנשים מסוכנים וכריזמטיים שלא פעלו לפי החוקים. למרות שבנדי פגע בעשרות משפחות, עדיין יהיו כאלו שידברו עליו בעיניים בורקות. איפשהו ובניגוד להיגיון וחוקי המוסר, קיימת אצל בני האדם הערכה או פליאה למי שביצע באופן סיסטמטי, על פני זמן, פשעים שחורגים מיכולת ההבנה שלנו.

טד בנדי צילום מסך

מהסדרה עולה כי בנדי, שלמד משפטים ופסיכולוגיה, היה יכול להיות עורך דין מצליח או פוליטיקאי בעל עתיד מבטיח אבל הוא פנה לדרך אפלה משלו. העובדה שלבנדי היו את כל הסיכויים להצליח כאדם מן המניין הפכה אותו לפרסונה שיוצרת אצלנו דיסוננס ומשאירה אותנו מוטרדים עם השאלה: למה הוא היה צריך לסטות הצדה? הוא יכול היה להיות… כמונו. אבל בנדי לא יכול היה אחרת והוא תיעל את יכולותיו למקום קודר וסדיסטי. בנדי ניפץ את הסטיגמה על רוצחים והוכיח שהם יכולים להתהלך בקרבנו ללא הפרעה. הוא סיפר בראיון שאנשים יכולים אפילו לשבת ליד רוצחים סדרתיים במקום העבודה או בבר ולא לזהות אותם. אחת הסיבות שבנדי לא נתפס זמן רב הייתה כי תווי פניו היו גנריים שלא קל לזוכרם. הכריזמה שאפיינה את הסוציופת היהיר, שלא היה מסוגל לחוש אשמה או חמלה, סייעה לבנדי להגיע לקורבנותיו ולשכנע אותן שמדובר באדם נורמטיבי שאפשר ללכת איתו הביתה, אולי אפילו להכיר לו את ההורים.

כמו ברוב המקרים של רוצחים סדרתיים, רמזים המעידים על מה שעתיד לבוא היו חבויים כבר בילדותו. אמו, אלינור לואיז קוואל, הרתה אותו מחוץ לנישואין ובגיל 14 מצא את תעודת הלידה שלו, תחת סעיף "שם האב" נכתב "לא ידוע". בנדי היה אאוטסיידר ואניגמטי מגיל קטן. מורה שלימדה אותו סיפרה בסדרה שהוא תמיד היה נראה כאילו "לא היה נוכח בהווה עד הסוף", וכי הוא הסתובב עם חלל עצום בנפשו שלא יכול להתמלא. הנער הביישן היה פשוט אחר ותואר על ידי סביבתו כטיפוס מופנם, מכונס וכזה לא מצא עניין בפעילויות של בני גילו. בהמשך, כסטודנט בקולג', הבין בנדי שכדי להסתדר בעולם עליו לאמץ גישה אחרת שתבטיח את הישרדותו. הוא נותר מרוחק אך אדיב ונחמד. לאורך כל הסדרה בנדי מוצג כאדם נעים, רהוט ומנומס. לא ממורמר ולא כזה שעורך לעצמו חשבון נפש. האירועים הנוראים כמעט חלפו על פניו האדישות.

טד בנדי צילום מסך

אך לא כל בחור עם בעיות חברתיות הופך לרוצח אלים. איך בכל זאת מתגלגל בחור מלהיות רק מופנם וסגור למי שרצח נשים אחת אחרי השנייה באלימות אכזרית במיוחד? לאדם ששמר את חלקי הגופות של קורבנותיו בביתו עד שנרקבו? לעולם לא נדע באמת וקשה לדעת אם הרציחות היו תוצאה של רצון חופשי או חוסר איזון כימי במוחו של בנדי. פסיכיאטרים רבים איבחנו את בנדי בעבר ועלה שהוא סבל בוודאות מהפרעה נפשית, "דיסוציאציה" (המתארת קשת מצבים בין ריחוק עד לניתוק המודע מרגשות, תחושות, זיכרונות ומסגרות מחשבתיות). כיום, סביר להניח, הוא היה נשלח לאשפוז פסיכיאטרי ולא לכסא החשמלי. הוא עצמו סיפר בסדרה שהרגיש ש"ישות" השתלטה עליו והוא היה חייב לצאת ולרצוח. אדם שהכיר אותו סיפר שכאשר נתקף זעם עיניו הכחולות הפכו לשחורות. באותם רגעי אופל, בנדי שוטט ברחובות וצד נשים על מנת לפגוע בהן והדחף התעצם ברגעי הזעם שלו. גם אחרי צפייה בסדרה, לא ניתן להפנים שהידיים של האיש החייכן, בעל המבט הכחול והפרופיל המצודד, חנק, חבט ורצח נשים צעירות (כולל שתי נערות).

למרות היכולת שלו לכבוש את הצד השני בצ'ארם מניפולטיבי, הוא התקשה לפתח יחסים משמעותיות לאורך חייו. כבר בילדותו היה לבנדי קל יותר לדפדף במגזיני פורנו ולחטט במכלי אשפה בחיפוש אחר תמונות של נשים עירומות. כמתבגר הוא חיפש בחנויות ספרים ובספריות רומני פשע ותיעוד פשעים אמיתיים והוא מצא עניין בחומר שהכיל אלימות מינית, במיוחד כאשר הם מלווים בתמונות של גופות מרוטשות. "זה קרה במספר שלבים, בהדרגה", סיפר בנדי. "הייתי הולך ומחפש חומר יותר חזק, יותר בוטה, יותר גרפי. עד שהגעתי לנקודה בה הפורנוגרפיה כבר לא יכולה הייתה להתקדם יותר… אז אתה מתחיל לתהות אם לעשות את זה בפועל יצליח לתת לך את ההרגשה שלא ניתנת לך מלקרוא או לצפות בזה".

קורבנות טד בנדי צילום מסך

הרצח המוקדם ביותר אותו ביצע בנדי בוודאות היה בשנת 1974, כשהיה בן 27. בנדי ידע – בעידן שלפני בדיקות ה-DNA – כיצד להימנע מלהותיר אחריו ראיות מרשיעות בזירת הפשע. בנדי רצח נשים ב-6 מדינות והוא הרגיש כאילו שום דבר רע לא יכול היה לקרות לו ושאם רצה, יכל אפילו לעבור דרך הדלת. תחושת העליונות הזאת עזרה לו לפעול באופן ששאר בני אנוש לא היו מעזים. בנדי הצליח לחמוק מהרדאר במשך שנים רבות מאחר והוא תמיד חשב צעד אחד לפני הרשויות. בנדי קבר את גופות הנשים בשלל מקומות נידחים והוא הספיק לרצוח כל כך הרבה נשים גם הודות לכך שפעל בערמומיות והתחפש למסכן. בנדי הופיע בפני הבחורות עם יד שבורה או כמי שהאוטו נתקע לו ובכך שיכנע נשים להצטרף אליו לתוך מכונית הפולקסווגן הכתמתמה שלו. אלה היו שנות ה-70, כשעיקר התקשורת בין תחנות המשטרה התנהלה באמצעות פקסים והחוקרים דיברו בטלפון חוגה. בזמנו אפילו לא שיערו שיש חיה כזאת, המכונה "רוצח סדרתי". לקח לשוטרים זמן להבין מול מה הם מתמודדים. לאור הכשלים בתיאום בין יחידות המשטרה הצליח בנדי להימנע מלהיתפס.

טד בנדי צילום מסך

בשנת 1967 ניהל בנדי מערכת יחסים רומנטית עם סטודנטית עשירה מהאוניברסיטה בה למד אבל היא לא החזיקה מעמד. הקשר שלא צלח נחקק אצלו כטראומה מאחר והוא הרגיש דחוי, עני, כזה שלא יכול לספק אישה ולתת לה את מה שהרגיש שמצופה ממנו. הכישלון של מערכת היחסים הזאת הדהד בתוכו למשך זמן רב עד שבהמשך הם חזרו ובסוף הוא נטש אותה. בנדי רק רצה להוכיח שהוא "ראוי" לה לאחר שהפך לפופולארי ומבוסס יותר. תחושת הדחייה המשיכה להתקיים ולהדהד בתוכו. בסדרה, המבוססת על כ-100 קלטות שנותרו אצל העיתונאי והביוגרף שכתב עליו ספר, עולה טיפוס מתעתע שידע להתחמק משאלות רגשיות קשות. בנדי לא היה מסוגל להסגיר פרטים על הרציחות (יש הטוענים שרצח אפילו כ-100 נשים אך עד היום מספר קורבנותיו נותר עמום), עד שאותו מראיין לא מצא את הפתרון היצירתי בו ידבר על עצמו בגוף שלישי והוא שיתף פעולה באופן חד פעמי על מנת שכולם בחוץ ישמעו את סיפורו. היה חשוב לבנדי להיחקק בדפי ההיסטוריה כבן אדם ולא כמפלצת, כפי ששרטטו אותו בתקשורת ובאופן מפתיע בנדי, שנהנה ממעמד של סלבריטי קרימינלי, היה אופטימי עד הסוף המר שלו כשנתפס סופית בפלורידה ב-1978.

טד בנדי צילום מסך

על בנדי נגזרו שלושה עונשי מוות בשני משפטים נפרדים, בגין שלושת מקרי הרצח הידועים בפלורידה וכשהוא ייצג את עצמו בבית המשפט לצד עורכי דין אחרים, היה ניכר כי לא היה כשיר ופעל הפוך מההיגיון המשפטי המתבקש. למשל, כשהוא ביקש באולם בית המשפט מאחד החוקרים לתאר את זירת הרצח שוב ושוב, מהלך שטלטל את המושבעים ולא עשה עימו חסד. לימים תעלה ההשערה שעשה זאת כדי להתענג על מעשיו שוב ושוב. גם לאורך המשפט בנדי צחקק הרבה והוא הפגין חוש הומור שנון גם כשעולמו חרב עליו והיה ברור לו שזהו, הוא הובס. גם כשכבר היה ברור לרוב האנשים שבנדי אשם, הסתובבו מחוץ לבית המשפט נשים שהתאהבו בו והאמינו בחפותו. אחת מהנשים שתמכו בו לאורך כל הדרך אף נישאה לו, כשכבר היה אסיר ובין כותלי הכלא הוא הפך לאב לילדה. אפילו אמו לא האמינה שבנדי יכול היה להרוג עד שבאו אליה עם הקלטות והיא השמיעה קול בכי חרישי ורגע לאחר מכן קמה ושאלה: "תרצו עוגת תפוחים עם גלידה?". כיום, בעידן הסמרטפונים, הרשתות החברתיות והטכנולוגיה המתקדמת, רוצח סדרתי לא יכול באמת לשרוד כפי שעשה בנדי ואולי סוד קסמו של הרוצח המתועב הוא שאת מה שעשה, עשה עד הסוף, בהצטיינות יתרה. הוא התייחס למסע הרציחות שלו כמו לספורט והתאמן עד שהגיע ל"שלמות" בעיניו. אנו חיים בחברה שמצפה מאיתנו להיות הכי טובים במה שנעשה ודוחפת אותנו עד הקצה ובנדי היה הכי טוב במה שהוא עשה, מחריד ככל שיהיה. קשה לשכוח כיצד בנדי צילם במצלמת פולרואיד את קורבנותיו וכשנשאל עך כך ענה: "כשאתה מתאמץ לבצע דבר מה כמו שצריך", אמר, "אתה לא רוצה לשכוח זאת".

הטריילר לסדרה:

[youtube n1UJgrNRcvI nolink]