''חייתי במשך שנים בדיסוננס בין הדת לחילוניות''

לסבתא רבתא שלי היה מחזר נלהב בשם דוד בן גוריון. בגיל 14 בישרתי לאחותי שהמדריך מתנועת הנוער מתאים לה, והם נשואים כבר 36 שנה. מאז חיברתי בין עשרות גברים ונשים, ואני מלווה תהליכים בכל שלבי הקשר הזוגי

מאת: יפעת אבישר

מאז שאני זוכרת את עצמי אני אוהבת לחבר בין אנשים. שכללתי יכולת זו בעזרת שיטות שונות שלמדתי: אימון וגישור, תקשורת, NLP ועוד. בגיל 14, כשחזרתי מפעילות בתנועת הנוער, בישרתי לאחותי אסנת: "המדריך החתיך החדש מתאים לך". הם נשואים באושר כבר 36 שנה ויש להם ילדים ונכדים. גם כשהתגוררתי בארצות הברית במשך שנים רבות הכרתי בין גברים לנשים. תמיד הייתה לי ראייה אבחונית ואינטואיציה, שמסייעות לי להפוך את אהבתי לאנשים להגשמת הייעוד שלי.

חייתי במשך שנים בדיסוננס בין הדת לחילוניות. גדלתי בבית חילוני ולמדתי בבית ספר דתי. בגיל עשר, בעקבות מות אבי מדום לב בגיל 40 ומחלה ממנה סבל אמי, עברנו אני, שתי אחיותיי ואחי לגור אצל סבי צבי וסבתי ציפורה בתל אביב, שהיו דתיים וגידלו במסירות רבה את ארבעתנו – לאחר שגידלו את ששת ילדיהם. התעקשתי להתגייס לצבא, למרות שאחיותיי שירתו בשירות לאומי, ושירתתי כצפ"טית ב"בור" בקריה. מיד לאחר השירות הצבאי למדתי לתואר ראשון באוניברסיטת בר אילן, ובהמשך למדתי לקראת תואר שני.

פעת אבישר צילום יהורם גלילי

כשהתגוררתי במשך שנים רבות בחו"ל הקפדתי לשמור על אורח חיים דתי, למרות שהייתי נשואה לחילוני. בארצות הברית לימדתי בבתי ספר קונסרבטיבי ורפורמי, העברתי פעילויות לילדים בבית חב"ד, ולימדתי בקהילה הרפורמית בהונג קונג. כשחזרתי עם משפחתי לארץ, הפסקתי בהדרגה לשמור שבת. בערב פסח, כשנה לאחר שחזרתי לארץ, תקפו אותי כאבי גב חצי שעה לפני ליל הסדר והייתי צריכה להחליט האם להישאר לבד בבית או לנסוע בחג לארוחה המשפחתית. בעקבות זאת ולאחר תהליך ממושך נפרדתי משמירת השבת, אבל יש דברים שעדיין חשובים לי כמו לשמור על כשרות ולחגוג את החגים עם משפחתי. כיום אני מרגישה הרבה יותר רוחנית והחינוך הדתי שקיבלתי תמיד יהיה ערך מוסף עבורי.

ריקוד החיים תופס מקום ניכר אצלי ואצל משפחתי. אני סבתא צעירה לדניאל, ואמא לשלושה ילדים: שקד, 30, כוריאוגרפית ובעלת סטודיו למחול שנשואה ללידור, אלון, 29, עובד הייטק שמאורס לטל, ואלה הלומדת בכיתה י"ב ורוקדת בלט, כמו אמי ורדה שבצעירותה רקדה בלט וכמוני שלימדתי ריקודי עם בארצות הברית.

יפעת אבישר צילום יהורם גלילי

בשנת 1907 הכירה סבתא רבתא שלי, חנה יזרעאלי (לבית ענווי), שכבר בגיל 16 הייתה המורה הראשונה בכפר תבור ובגליל התחתון, בחור ציוני נלהב בשם דוד גרין, לימים דוד בן גוריון. היא לא התרשמה במיוחד מכושר עבודתו של הפועל העברי שהגיע לעבוד במושבה מלחמיה, אך העריכה את תבונתו ונימוסיו. גרין חיזר אחרי ענבי, כמו שניים מחבריו. במשך תקופה ארוכה היו יושבים השניים בגורן, משוחחים ארוכות וניצני רומנטיקה היו באוויר. כשגרין עזב, מי שזכה בליבה של חנה היה דוד יזרעאלי. הוא וחנה היו ממייסדי המושבה כנרת, ונעמי שמר התארחה באופן קבוע בביתם.

את בעלי הראשון הכרתי כשהייתי בת 17 וחצי, וארבע שנים לאחר מכן התחתנו והיינו נשואים 28 שנה. בגיל 25 כבר הייתי אמא צעירה לשני ילדים קטנים. בעקבות עבודתו של בעלי לשעבר עשתה משפחתי רילוקיישן לארצות הברית למשך עשר שנים, ובהמשך כארבע שנים בהונג קונג. בחו"ל עסקתי בהוראה ובפרויקטים בקהילה ולמדתי תחומים שונים כמו תקשורת בינאישית. מספר שנים לאחר החזרה לישראל התגרשתי, ובמהלך השנים מאז חזרתי לארץ למדתי גישור, אימון, NLP ושיטות נוספות, ועבדתי במשך כשנתיים במשרד היכרויות ידוע.

יפעת אבישר צילום יהורם גלילי

אני ובעלי התפתחנו לכיוונים שונים במשך השנים, לאחר שהתחתנו בגיל צעיר יחסית. לאחר שחזרנו מחו"ל, כמו לזוגות רבים שעושים מעברים בין מדינות ובין תפקידים, היו לנו התלבטויות בנוגע לנישואין שנמשכו כמה שנים. במסע למידה וגילוי עצמי נעזרתי בכלים, בהם אני משתמשת בליווי זוגות או יחידים. בתהליך שעברתי עם עצמי התגברתי על רגשות האשמה, וכיום אני מבינה הרבה יותר את עולמם של הגרושים והגרושות. מדובר בתהליך כואב במיוחד כשמעורבים בו ילדים, ולכן חשוב מאוד למזער נזקים ולעבוד בשיתוף פעולה ובכבוד הדדי. חשוב לציין שאנשים, שלא משתחררים מהקורבנות ומרגשות האשמה, מזיקים לעצמם בכך שאינם מסוגלים להמשיך קדימה עבורם ועבור ילדיהם.

פרק ב' בזוגיות הגיע אליי על מגש של אהבה. הכרתי את בן זוגי יריב, 61, ברחבת הריקודים, כמו את בעלי הקודם. לאחר שנים רבות בהן גרתי בקומות גבוהות, יריב המושבניק החזיר אותי לשורשים ולחיבור לאדמה. לכל מי שמחפש זוגיות או פרק ב' מוצלח יש לי מסר חשוב מאוד. אהבה היא אנרגיית החיים והכח החזק ביותר בעולם, ובמקום בו היא חסרה יש קשיים ואומללות. קשיים רבים, לא רק בזוגיות, הם תוצר של המחשבות והרגשות שלנו. כאשר נבין איך התודעה שלנו עובדת, ייפתחו בפנינו אינספור אפשרויות נפלאות.

יפעת אבישר צילום יהורם גלילי

מחקרים מראים שהחיבור הוא יותר מוצלח כשלבן או לבת הזוג יש תכונות, ערכים או רצונות דומים, אבל מאוד חשוב שתהיה לפחות תכונה אחת שונה כדי שלא נשתעמם ונלמד האחד מהשנייה. במקום לחפש את החצי השני, מיצאו את השלם לצדכם. במקום לחפש את הנשמה התאומה, הכירו את הנשמה התואמת. בכל חיבור בין אנשים ובין נשמות יש קסם, ואם בזכות זה חיים באושר, זה הדבר הנשגב ביותר.

אחת הסיבות לרווקות מאוחרת היא שפע האפשרויות בעולם הדיגיטלי, הכולל אפליקציות, קבוצות ואתרי היכרויות. רבים חיים בתודעת ה'נקסט', כך שאם משהו לא מצליח, יש הרבה אפשרויות נוספות. העולם נעשה יותר קר ומנוכר לגברים ולנשים, אך לנשים יש יותר מסגרות תמיכה כמו סדנאות העצמה בהן הן יכולות לשתף את רגשותיהן מאשר הגברים. בדרך כלל אנו מחפשים בחוץ אהבה, הכרה והערכה, אבל בפועל נוכל להרגיש אהובים באמת רק כשזה יגיע מתוכנו, כי הזוגיות החשובה ביותר היא עם עצמנו. כשנפסיק להיאחז בדבר איתו נכשלנו שוב ושוב ונהיה מוכנים להיפתח לאפשרויות חדשות, רק אז יגיע אלינו ללא כל מאמץ בן או בת זוג אידיאלי.

מאת יפעת אבישר, מאמנת ומגשרת, מנטורית לאהבה ולזוגיות בעידן החדש, המחברת בין אנשים ומלווה תהליכים בשלבי הקשר הזוגי