"ההחלטה הקשה בחיי"

"היה מוזר לחשוב שסממני הנשיות הפכו לגורם עוין. נושא השחלות לא היה רלוונטי באותה התקופה כי רציתי ילד נוסף. ההמלצה לכריתת השדיים נשמעה לי קיצונית מדי". קרין אהרן מספרת על ההחלטה הגורלית בחייה

מאת: קרין אהרן מחברת הספר "גנים טובים"

בדיוק ביום ההולדת ה-29 שלי נודע לי שאני נושאת את המוטציה בגן BRCA1, אשר מעלה את הסיכון שלי לחלות בסרטן השד, השחלות ובעוד כל מיני סוגי סרטן. ביצעתי את הבדיקה לאחר אמא שלי חלתה בסרטן השחלות וגילו אצלה את המוטציה בגן. בפגישת הייעוץ הסבירו לי שיש לי אפשרות לבצע כריתה מניעתית של האיברים "המסוכנים" – שדיים ושחלות.

היה מוזר לחשוב שסממני הנשיות הפכו לגורם עוין. נושא השחלות לא היה רלוונטי באותה התקופה כי רציתי ילד נוסף. ההמלצה לכריתת השדיים נשמעה לי קיצונית מדי. לא חשבתי שצריך לכרות איבר בריא ככה סתם, כדי שלא יהיה חולה. בוודאי כשמדובר באיבר שמסמן את הנשיות שלי.

התחלתי תקופה ארוכה של מעקבים. התנהלתי מבדיקה לבדיקה, והיו המון כאלו. בדיקות הדמייה, בדיקות דם, בדיקות רופא. חייתי מתור לתור בהמתנה לבשורה הרעה שתגיע. בכל בדיקת MRI היה לי יותר מדי זמן לחשוב מה יקרה אם עכשיו יגלו. הייתי שוכבת בתוך המכשיר ומנסה להחליט למי אספר קודם את הבשורות הרעות.

המתח של ההמתנה לתוצאות היה קשה בכל פעם מחדש. כל ממצא הביא איתו בדיקות נוספות והמתנות נוספות. המתח היה גדול ולווה בעצבות גדולה. זו היתה ממש תקופת אבל. התאבלתי על העתיד שלא אזכה לו ועל הילדים שלא אראה גדלים.

קרין אהרן צילום מיכל מור יוסף

אימא שלי עקבה בדאגה אחרי הבדיקות שביצעתי והרגישה כל כך אשמה שהעבירה לי את הגן הדפוק. הבטחתי לה, וגם לעצמי, שייצא מהמחלה שלה גם משהו טוב. הבטחתי לה שאני  אעשה הכל כדי לא לחלות וקיוויתי בכל ליבי שאם יתגלה משהו, הוא יתגלה מוקדם ככל האפשר. זה לפחות מה שהבטיחו לי כולם.

אחרי כשנה של אבל החלטתי לשנות את הגישה ולהגשים חלום רחוק. הקמתי עסק להדרכת הורים והתחלתי לעסוק בו. העזרה לאחרים עזרה לי לצאת מבועת העצב שנכנסתי אליה ולחזור לעולם. במקביל קיבלתי אומץ לעשות דברים שפחדתי מהם כמו למשל ניתוח לייזר בעיניים. אבל העננה הזו עדיין ריחפה מעליי. רק כשאימא שלי גססה מול העיניים שלי מסרטן השחלות החלטתי שאני לא מוכנה שהילדים שלי יעברו את זה. לא רציתי שהם יחוו את הכאב שליווה את החודשים האחרונים בחייה, ואת השנים שלאחר מותה. כאב שמלווה אותי עד היום.

למרות התקווה לגילוי מוקדם, הבנתי בשלב מסוים שסיכויי החזרה של סרטן במקרה של נשאיות הוא גבוה מזה של נשים רגילות. הבנתי שאני לא יכולה להמשיך לחכות ושאני חייבת לעשות משהו ולהציל את עצמי. חודשיים בדיוק לאחר מותה של אמי, עברתי ניתוח כריתת שד מניעתי ושחזור מיידי. אחרי ההתאוששות נראיתי כלפי חוץ ממש כמו מקודם. אבל למעשה הייתי בן אדם שונה לגמרי. הייתי רגועה וישנתי טוב בלילה לראשונה מזה שנים. הפסקתי לפחד מהבדיקות והפסקתי לספור שנים לאחור.

נכון שזה לא מרגיש אותו דבר, ולא לגמרי נראה אותו דבר וגם חוויתי סיבוכים מהניתוח. אבל אבן גדולה ירדה לי מהלב והעתיד חזר אליי. ניתן להניח שאם לא הייתי עוברת את הניתוח גם אני הייתי חלק מאותה סטטיסטיקה קשה של סרטן השד. אני מרגישה שניתנה לי הזכות להציל את החיים שלי ולחסוך סבל רב ממני ומהמשפחה שלי. זכיתי בהזדמנות חד פעמית וקיבלתי הצצה לעתיד שלי. אפשר לומר שבמידה מסוימת הצלחנו להוציא משהו חיובי מהטרגדיה האישית שלנו.

קרין אהרן צילום מיכל מור יוסף

את התהליך תיארתי בספר "גֵנים טובים" אשר כתוב כרומן המתאר את התמודדותה של נשאית צעירה עם מה שאני התמודדתי באותן השנים. אבל הרומן לא מתאר רק את הסיפור שלי, אלא את הסיפור של עוד הרבה נשים אשר מתמודדות עם הנושא המורכב הזה, שלא קיבל עד כה התייחסות בספרות הישראלית.

זה נכון שכל אחת היא שונה, אבל מה שמשותף לכולנו זה האחריות שלנו לעצמנו ולבריאות שלנו. במקום לחכות ולחשוש מהתוצאות האפשריות של בדיקה כזו או אחרת, אפשר פשוט להיבדק, להתמודד עם המציאות ולשנות את העתיד שלנו. במרבית המקרים גילוי מוקדם, הן של הנשאות והן של המחלה, באמת מציל חיים.

גם היום, תשע שנים אחרי, אני יודעת שזו היתה ההחלטה הטובה של חיי. זו היתה ההחלטה שכנראה הצילה את חיי.

עטיפת ספר גנים טובים

** הכותבת, קרין אהרן היא מחברת הספר "גנים טובים"

גוף ונפש
כתבות, חדשות ודעות על הקשר שבין הגוף לנפש, איך לשמור על הבריאות, הכושר והאושר האישי