הבחורה הזו הפסיקה לגלח שיער במשך שנה

מורגן מיקנאס מאסה בפעולה האוטומטית של גילוח, שבזבזה לה יותר מדי זמן בחיים והחליטה לאפשר לשיער גופה לצמוח ללא חששות ממה יגידו. "אני אוהבת את שיער גופי", היא אומרת ומקווה שיהיו עוד שלא ינסו לרצות את סטנדרט היופי המקובל

לאחר שנים רבות של גילוח, בלוגרית הכושר מורגן מיקנאס, פשוט התעייפה מלהתאים את עצמה לנורמה החברתית הזו, אותה נרוב הנשים מאמצות על אוטומט. מיקנאס החליטה למרוד במה שנחשב ל"אידיאל היופי" בעולם האופנה, המציג נשים ללא שיער בכל הזדמנות ובמשך שנה שלמה היא הניחה את סכין הגילוח בצד ולא דאגה מאיך השיער ברגליה ומתחת לבית השחי שלה יצמח.

בסרטון יוטיוב, מיקנאס הסבירה למה היא החליטה לעשות את המהלך המסעיר (או שנאמר, משעיר). "אני מניחה שאחת הסיבות הייתה פשוט כי גילוח לקח כל כך הרבה זמן", הסבירה. "לקח לי כל כך הרבה זמן לגלח את כל השיער במקלחת, אחר כך לחפוף שיער ובסוף לסבן את עצמי עד שיום אחד אמרתי לעצמי, 'למה אני עושה את זה?'. דאגתי שאם אתן לשיער לצמוח, ארגיש מלוכלכת, לא נשית ומבויישת. חשבתי שארגיש מחוייבת לגלח את שיער הרגליים כדי לחוש סקסית וטוב עם עצמי. אבל זה לא קרה".

שיער בבית השחי

מיקנאס סיפרה בתקשורת איך בעבר, כשהיא הייתה תלמידת בית הספר, התמודדה עם קטילות מילדות אחרות על כך שהיו לה רגליים שעירות. "חזרתי הביתה ובכיתי לאמי. ביקשתי ממנה שתראה לי איך לגלח את הרגליים. שם הכל התחיל. זה הרגיש לי טוב, חלק ונעים למגע". מכאן שעבורה, לחזור לשורשים לא היה מהלך פשוט וגם כיום מי שעובדת  בבית הספר, סופגת הערות מילדים הרבה יותר קטנים.

שיער ברגליים

"איכס, את נראית כמו גבר. לא התגלחת", זרקו לעבר הבלוגרית לא מעט פעמים אך ההערות הללו לא מציקות לה כמו בעבר. מבחינתה, הכל קשור לחינוך. "ראיתי ילדים בכיתה ג' שגילחו רגליים. אני לא גילחתי עד התיכון". מיקנאס מאמינה שזה לא הוגן שנשים חייבות להיות אלו שצריכות להתאים את עצמן לנורמה התרבותית הזו. "את אמורה לעשות מה שטוב לך", היא מבהירה.

לאחר שמיקנאס כבר התרגלה למצב החדש, היא לא מתכוונת לחזור לגלח בקרוב. "אני אוהבת את שיער גופי".

שיער בבית השחי

מיקנאס אינה לבד. נשים רבות יוצאות נגד האקט של גילוח שיער מטעמי אג'נדה שאינם קשורים לכמות הזמן שהפעולה הזו מצריכה. הן מרגישות שלתת לשיער לצמוח זה למעשה, לצאת נגד מישטור נשים והפיכתן לאובייקטים מיניים שמרצות גברים ומיישרת קו עם סטנדרט יופי שאחרים קבעו שהוא יפה. פמיניסטיות רבות מאפשרות לשיער לצמוח ומרגישות שהן מעבירות מסר חברתי שנועד לשחרר נשים מכבלי הרצון למצוא חן בעיני מישהו.

עד כאן הכל לגיטימי אבל הבעיה מתחילה כאשר נשים שהפסיקו לגלח יוצאות נגד נשים אחרות, שכן מגלחות או מסירות שיער באופנים אחרים. מספיק להציץ במה שמתחולל ברשתות החברתיות כדי להבין שיש אישיו חשוב יותר מ"להסיר שיער או לא" והוא איך לשמור על תרבות שיח ראוי, מכבד ומפרגן. זרם פמיניזם דוגל בכך שכל אחת תעשה עם הגוף שלה מה שטוב לה. ברגע שנשים תוקפות אחרות בשל דעותיהן או אמונותיהן אז המטרה העליונה שלנו, כנשים, פוספסה בגדול. ניצחון אמיתי הוא להגיע ליום שלא יהיה אכפת לנו מה מישהי אחרת עשתה עם שיערה וכי נרגיש טוב עם מי שאנחנו ולא ננסה לרצות אף אחד. יהיו כאלו שאוהבות להרגיש עור חלק וכאלו שלא. כמות השיער על גופנו לא תגדיר את הנשיות שלנו.